פרץ או הורוביץ. מי יאכל אותה

סתיו שפיר היא לא איילת שקד, וההחלטה שלה לעזוב את מפלגת העבודה, לא מרגשת במיוחד את היושב-ראש עמיר פרץ, מה גם שעזיבתה של שפיר לא תפגע במספר המנדטים שתקבל מפלגת העבודה בבחירות. שלא כמו שקד, סתיו שפיר לא מביאה אתה שלושה או ארבעה מנדטים, ואין בנמצא שום סקר שיוכיח שעזיבתה של שפיר את העבודה והצטרפותה למרצ תשנה את המפה הפוליטית. עמיר פרץ התבטא עוד לפני עזיבתה של שפיר, ש"לדור ההמשך מותר להשמיע את עמדתו ואני מקבל באהבה כל ביקורת, אבל לא אסכים שביקורת זו תהיה מותנית בהישארות של מישהו". עמדתה העצמאית של סתיו שפיר, לא חייבה את פרץ. לו היו תוכניות אחרות כמו להביא לרשימה החדשה שני אלופים במילואים, אחד מהם הוא מפקד חיל-האוויר לשעבר, אלוף (מיל') אמיר אשל, ואולי גם את יובל דיסקין, שהיה ראש השב"כ, כך שהתוכניות והיוזמות של שפיר לא היו אצלו על סדר היום. ח"כ שפיר ביקשה להביא לאיחוד במחנה השמאל. היא השקיעה בכך זמן רב והצליחה לעצבן את פרץ, שלא בדיוק התלהב ממהלך שיש לו קשר עם רשימתו של אהוד ברק, שהרבה דם רע עבר ביניהם. למערכת יחסים אישיים בפוליטיקה יש משמעות לא מבוטלת, ולמרות האמירה ש"בפוליטיקה הכל אפשרי", מתברר שיש לא מעט דוגמאות של פוליטיקאים שמתעבים זה את זה, ויוצרים למראית עין מצג שווא כאילו אין משקל ליחסים האישיים. עמיר פרץ חושב שאהוד ברק צריך לפרוש מהפוליטיקה, משום שאם הוא לא יצליח לעבור את אחוז החסימה, יאבד מחנה השמאל קולות שהוא זקוק להם. ברק החליט על מהלך שבו הוא מצא את עצמו משובץ במקום העשירי, שספק אם הוא יהיה מקום ריאלי ברשימת מרצ לכנסת. כשהשנאה והתיעוב לנתניהו מעבירים את ברק על דעתו, הוא מוכן גם להרחיק לכת, ובלבד שיראה את נתניהו בתבוסתו. מה זה אומר לגבי הרשימה החדשה של מרצ לכנסת? זה אומר שבמקום הראשון משובץ ניצן הורוביץ, במקום השני סתיו שפיר, במקום השלישי אלוף במילואים יאיר גולן, ברביעי תמר זנדברג, שהתנגדה לאיחוד אבל הייתה הראשונה לברך עליו - מה שמעיד על חוט השדרה שלה. במקום החמישי אילן גילאון, הלוחם החברתי האמיתי, ובמקום השישי עיסאווי פריג', שקיווה שמרצ תעניק תשומת לב רבה יותר למגזר הערבי, אבל המהפך בראשות מרצ טרף גם לו את הקלפים. סיכוייו של מוסי רז, שרק נכנס לכנסת לראות שוב את אולם המליאה ממושבו בכנסת, אפסיים לפחות בשלב הזה, למרות שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכל אפשרי. בימין, מציעה איילת שקד לחברים "להתעורר", ואומרת שיש לה כוונה לבצע איחודים נוספים של כל מפלגות הימין האידיאולוגי. שקד רואה את עוצמה יהודית ואת זהות כחלק מאיחוד גדול וקוראת למהלך שהיא רוצה להוביל "הימין המאוחד מימין לליכוד". שקד בוחרת שלא להגיב ישירות למהלכיו של ראש הממשלה, שלא היה רוצה לראות אותה בראש הימין החדש, ומסתפקת באמירה ש"הציבור הוא זה שיבחר". כשדם רע זורם בין שני פוליטיקאים, זה לא נגמר אף פעם טוב.

יפה דרעי רעייתו של שר הפנים אריה דרעי היא אישה רגישה. היא דואגת מאוד לילדים, כך התרשם ממי גולן, שהכיר אותה מקרוב. גולן הוא בנו של העיתונאי הידוע דב גולדשטיין, מבכירי העיתונאים של מעריב, מהימים שמעריב עוד התהדר בסלוגן "העיתון הנפוץ ביותר במדינה". ממי היה כתב צבאי ב"במחנה", עיתונאי ב"מעריב אונליין", עיתונאי ועורך מוסף לשעבר בעיתון "חדשות" ז"ל, קופירייטר, מנהל קריאטיבי ואיש עסקים. הזכרתי את מעלותיו ואת הניסיון שיש לו בתחום התקשורת, בגלל דברים מרגשים שפרסם השבוע בדף הפייסבוק שלו שמדברים בעד עצמם:

• "בחיים הקודמים שלי לימדתי את יפה דרעי, בין היתר, איך להגן על עצמה מפני מתקפת החקירות של מוטי גילת מידיעות אחרונות.
  החברים של אריה דרעי שכרו לנו חדר במלון שרתון בתל אביב, יפה הותירה את הדלת פתוחה כזית כדי להסיר כל ספק רחמנא ליצלן, הפעלנו מצלמה ותרגלנו שעתיים של שאלות ותשובות, מעקפים אלגנטיים, התקפות פתע על העיתונאי החוקר האכזר, חזרה על אותה מנטרה עד שגילת יותש או יתרצה, מה שיהיה קודם ברוך הבא, ועוד הרבה כאלה.
  יפה הייתה יפה, שקטה ועצובה, למדה ושיננה כתלמידה חכמה והפגינה כישרון רטורי ושפת גוף צנועה ומצודדת.
  לקראת סוף ההדרכה, השיחה גלשה למחוזות אישיים ופתאום נקוותה לה דמעה בזווית העין. הכל בסדר, יפה אמרה, החקירות המשטרה ידיעות אחרונות ומוטי גילת, על הכל אתגבר, אבל הילדים שלי, מה יהיה עם הילדים שלי, חברים מדברים מצביעים עליהם בשכונה, איזה כאב איזו בושה.
  אתמול ראיתי את שליחי המצווה של אריה דרעי, השר לחלקי פנים, שולפים ילדים קטנים, מלוכסני עיניים, מביתם המוגן, גוררים את המזוודות שלהם החוצה, מעלים את הכבודה לקרון הניידת ומסיעים אותם למתקן מעצר, לקראת הגירוש הגדול.
  אז רציתי לשאול אותך יפה, על כל מעשי הנבלה בארץ הזאת עוד נתגבר, אבל הילדים יפה, מה יהיה עם הילדים, איזו בושה איזה כאב".

אי-אפשר להישאר אדישים לדברים שכתב ממי גולן, ואני רוצה לקוות שגם רעייתו של שר הפנים אריה דרעי איננה נשארת אדישה. המראות הקשים של ילדים שנקרעים מביתם ומהמסגרת שנולדו בה וצמחו מתוכה קשים לצפייה. בעיקר קשה לראות את חבריו לכיתה של קיאן מבית הספר הלל ברמת גן, שמסרבים להשלים עם גירושו וגירוש אחותו הצעירה ממנו. ליעד אילני, מ"מ ראש עיריית רמת גן, נפגש עם הילדים, ניסה להרגיע אותם והבטיח להם לעשות כל מאמץ כדי לנסות לדחות את הגירוש. הוא פנה גם במכתב לשר הפנים דרעי, ולמנהל רשות האוכלוסין וההגירה, וביקש לבדוק מה ניתן לעשות. ואולי המפתח נמצא בכיסה של יפה דרעי, שעל-פי עדותו של ממי גולן, רגישה לילדים. אולי היא תפעיל לחץ על בעלה כדי להביא לשינוי או לריכוך החלטת הממשלה, שתמנע את הסבל הקשה מהפיליפיניות המיועדות לגירוש. מהילדים שנולדו בישראל, ומהחברים בגן ובבתי הספר, שמתקשים להשלים עם הפרידה מחבריהם ועם ההחלטה הקשה. מעניין האם יפה דרעי תרים את הכפפה.

אוראל יהושע ברמי מעכו הוא איש אכזר וחסר מצפון. השבוע התיר בית המשפט לפרסם את שמו ותמונתו, לאחר שהוא נעצר כחשוד בהתעללות בנכה צה"ל, בעת שהוא היה המטפל הצמוד שלו. מצלמת אבטחה שהותקנה בביתו של המטופל חשפה מערכת של התעללות קשה. ברמי נעצר ושוחרר בניגוד לעמדת המשטרה. הוא טרם הורשע, אבל בימים הקרובים יוגש נגדו כתב אישום על המעשים המיוחסים לו. צפייה בתמונות הקשות מלמדת על הסבל הקשה שעבר המטופל, שהיה בעברו פאראמדיק של מגן דוד אדום. המטופל, שהוכר כנכה צה"ל, יצא לפני 19 שנים לשירות מילואים כמדריך עזרה ראשונה. הוא נפגע בתאונת דרכים ונותר משותק בכל גופו. ברמי, שפרטיו פורסמו ע"י בית המשפט והמשטרה בניסיון להתחקות אחר קורבנות נוספים, היה המטפל הצמוד שנשכר ע"י משרד הביטחון. בכל יום נחשפת פרשה חדשה של התעללות. המשותף לכל המקרים הוא שאיש לא טרח לבדוק מראש את עברם של המטפלים, או לקבל חוות דעת ממעסיקים קודמים שלהם. האם אוראל יהושע ברמי, המטפל שהמעשים החמורים והקשים שעשה נקלטו בעדשת המצלמה, הוא אסיר משוחרר? חיפוש פשוט במנוע החיפוש "גוגל" מגלה אדם עם שם זהה, שאם המשפחה או משרד הביטחון, שאחראי על העסקתו של ברמי היו בודקים את פרטיו, הם היו מחליטים האם להעסיק אותו כמטפל מטעם משרד הביטחון. שמו של ברמי נקשר גם בכתב אישום אחר, המייחס לו קשר לפרשת זיוף בהיקף נרחב של תעודות זהות, שיקים, כרטיסי אשראי ורשיונות נהיגה. האם מדובר באותו אוראל ברמי מעכו? גם במקרה הזה היו צריכות להידלק הרבה נורות אדומות, גם למשפחה וגם למשרד הביטחון. לו מי שמעסיקים מטפלים או מטפלות היו עורכים בדיקה ראשונית, גם אם לא יסודית, הם היו חוסכים מעצמם ומהיקרים להם הרבה סבל ועוגמת נפש. היום ניתן לבדוק הכל ובקלות. צריך רק לא להתעצל.

סמדר גנזי היא דוברת לא רשמית ומובילה של תנועת "פרו אייג'ינג בישראל". מה שאומרת גנזי בפשטות הוא - עיזבו את הניתוחים הפלסטיים. אל תמתחו את העור, אל תזריקו "בוטוקס", פשוט תתבגרו ותזדקנו בטבעיות כפי שהיה בעבר. בעידן שבו הכל אפשרי, גם מדע היופי והטיפוח צובר תאוצה, ותמורת כסף אפשר להיראות צעירים בעשרים או בשלושים שנה. כאשר מדובר בלא יותר מהוצאה כספית, יש מי שתמיד יקפצו על ההזדמנות להיראות צעירים לנצח גם כשזה נראה פאתטי ומעורר גיחוך. אם עד לשנים האחרונות היו מתיחות פנים, או שיטות כימיות לקילוף עור הפנים, עכשיו יש גם "בוטוקס", ושיטות חדשות נוספות. אני מוכן להמר שעד סוף העשור ימציא מדע היופי עוד כמה שיטות כדי שנוכל להישאר צעירים לנצח, מה שיגדיל את הכנסתם של המנתחים הפלסטיים, ויהפוך עוד נשים למאושרות יותר לא רק בהוליווד. עד לפני שנים לא רבות כינו את מדע היופי בשם "מדע השקר". היום כולן וכולם יודעים שטיפוח ומראה נכון, מביאים לא רק למחמאות אלא גם להצלחה חברתית. הניתוחים הפלסטיים והזרקות ה"בוטוקס" הם שינוי בתפישת היופי. אבל מה קורה כשנשים וגם גברים בני שישים וחמש עד שמונים, יוצאים לקרב חייהם כדי להסיר כל קמט ולהיראות צעירים הרבה יותר מגילם? הם זוכים בים של מחמאות מהסובבים אותם, שחוזרים ומחמיאים להם על המראה הצעיר, אבל נמנעים לומר להם כשזה מתבקש לפעמים עד כמה הם מגוחכים ופאתטיים ועד כמה כמויות ה"בוטוקס" שמזריקים להם מנפחות אותם והופכות אותם לחסרות הבעה. כאשר מגישי חדשות באים לעבודה בטלוויזיה, הם עושים הכל כדי להיראות מצוין. כנראה שאיפור לבדו לא מספיק. עובדה, אחת ממגישות הטלוויזיה מופיעה על המסך כשהיא מפוצצת מבוטוקס עד שנראה לפעמים שעיניה מציצות רק בקושי מחוריהן, ופרצופה המנופח נראה יותר כבדיחה מקאברית מאשר פניה של מגישת טלוויזיה. אותה מגישה חושבת כנראה שאיש אינו מבחין בדפורמציה שעברה עליה. אם הייתה מפסיקה להזריק את כמויות הבוטוקס, היא הייתה מאבדת את התואר אישה ביונית. מה לא עושים כדי לנסות לשמר את מעיין הנעורים, במיוחד שבערוץ יש מגישות צעירות ורהוטות שמוכשרות באמת. המגישה עליה סיפרתי לא לבד. באולפני הסרטים בהוליווד מסתובבות אלפי שחקניות שעשו מתיחות פנים, מילוי קמטים והזרקות "בוטוקס", ובלבד שימשיכו להעסיק אותן ולהזמין אותן למסיבות. כשהתפקיד מחייב, יש מי שמוכנות להראות גם נלעגות, ובלבד שהן ישמעו את המחמאה שהן נראות צעירות מגילן. יש לי חבר טוב שנראה מצוין. אבל הוא החליט שהוא חייב להיראות צעיר מגילו. בעזרת ניתוח הוא מתח את עור הצוואר ואת עור הפנים. הוא נראה צעיר מגילו, אבל מה לעשות ששאר אברי גופו מסגירים אם לא את גילו, אז לפחות את העובדה שחל בו שינוי לא סביר שהסובבים אותו מתקשים להסביר. בתופעה הזאת מנסה עכשיו דוגמנית שנות השמונים סמדר גנזי להילחם. גנזי, שצעדה שש שנים על המסלול בתצוגות אופנה יוקרתיות לצד הדוגמניות תמי בן עמי, חני פרי, פינצ'י מור וספיר קאופמן פפושדו ז"ל, נלחמת בתעשיית האנטי אייג'ינג שמחנכת נערות ונשים שהן פגומות, ולכן עליהן לתקן את הפגמים שעל הפנים. גנזי, שהייתה עורכת האופנה של כתבי העת "את", "מעריב לנוער", ו"קוסמופוליטן" ישראל, וניהלה את הפרויקטים המסחריים של העיתונים, מרצה היום בפני צעירות בתיכון ובפני נשים תחת הכותרת "לא מיישרת קמט בשביל אף אחד". לדעתה, תעשיית האנטי אייג'ינג מגדירה מחדש את היופי הנשי כפגום, וגורמת לנשים גם לשנאה עצמית וגם לתסכול מהמראה שלהן, ומכאן הדרך למזרק ולסכין קצרה. היא טוענת שתעשיית האנטי אייג'ינג התפתחה מדעות קדומות של אנשים על-רקע גילם, ומי שסובלות בעיקר מכך הן בעיקר נשים מבוגרות שעושות כל מאמץ להסתיר את סימני הגיל, משום שהן נתפשות בעולם המערבי כמי שפג תוקפן. גנזי מציעה חלופה שפויה וטוענת ש"הבחירה בידינו. אם נפסיק להאמין לשקר שאנחנו פגומות וצריכות לתקן את עצמנו, שקמטים הם פגמים, ושהזדקנות היא מחלה, השקר יפסיק, ונוכל לעצור את הטירוף של עידן הניתוחים". דווקא היא, מארגנת תצוגות אופנה ומנטורית של דוגמניות, הפכה למובילת הפרו אייג'ינג בישראל, לאחר סיפור אישי קשה שעברה בעקבות סיבוך רפואי, שנבע מהגדלת החזה לפני 18 שנה באמצעות שתלים. אחרי שחוותה על גופה משמעות של התערבות כירורגית, רק כדי להיות אטרקטיבית יותר, היא יוצאת למסע שיבהיר בעיקר לצעירות שמגיעות אליה את קו הגבול. באותה הזדמנות מנצלת סמדר גנזי את מעמדה בתחום האופנה והדוגמנות כדי לפנות בעיקר לצעירות, אבל גם לבנות גילה ולנשים מבוגרות יותר, להפסיק את המאבק בקמטים ונותנת דוגמה אישית. לדעתה, "צעירות בנות שלושים מזריקות בוטוקס לקמטים בלתי נראים, רק כי התעשיה מחנכת אותן שכדאי להתחיל להזריק בגיל צעיר, כדי לעכב תהליכי הזדקנות, כאשר המבוגרות יותר מפחלצות את עצמן לדעת מתוך חרדת הזדקנות".

אלכס אנסקי, שחקן קולנוע ותיאטרון, קריין ושדר רדיו בגלי צה"ל כמעט יובל שנים הגיע לגבורות. זאת בהחלט סיבה טובה לברך אותו ליום הולדתו השמונים, במיוחד כשבימים אלה פרסם ארכיון המדינה תמונה של אנסקי על יד המיקרופון כשהיה בן אחת עשרה. התמונה, שבה מתנוססת תמונתו של הילד אנסקי על העמוד הראשון של "שבועון שידורי ישראל", צולמה לפני 69 שנים ב-26.9.1950. בכל יום בסיום הלימודים הוא היה מתייצב באולפני הרדיו של קול ישראל בתל אביב, כדי להקליט תסכיתי רדיו לילדים, ששודרו כמה שעות מאוחר יותר. אלכס אנסקי הוא בנו של הבמאי אליעזר אשר אנסקי, שמוכר יותר בשם א.א. אנסקי, שהיה במאי תיאטרון מוכר, והחליט לשלב את בנו הצעיר גם בתיאטרון הילדים שלו. מי שהיו שם עוד הם השחקן יוסי גרבר ז"ל, והשחקנית שושיק שני תבדל"א, שהיו ילדי הרדיו של אותה תקופה. כיוון שאז עדיין לא הייתה טלוויזיה גם לא בשחור לבן, זכה הרדיו לפופולריות חסרת תקדים, ומי ששידר בו נחשב הכוכב של אותה תקופה. גם היום ממשיך אנסקי לשדר בגלי צה"ל תוכנית שעוסקת באירועים המרכזים באותו שבוע. מתחם הרדיו של קול ישראל בקריה בתל אביב נהרס, אבל אולפני הרדיו נשארו כפי שהיו בשידור האחרון, שהיה לפני יותר משנתיים, כולל כל הציוד הטכני, חדרי הפיקוח ואולפני השידור. אולי בבוא היום יהפוך המקום למוזאון היסטורי, ומי שיבקרו בו יוכלו להאזין למהדורות החדשות שאותן קראו הקריינים המיתולוגיים של הרדיו, בעלי הקולות הרדיופוניים העמוקים והמרשימים, שאת קולותיהם אנחנו יכולים לשמוע רק בסרטי ארכיון.