"ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים כדוגמת מדינה או שבט" ויקיפדיה.
האדם נוצר עפר מן-אדמה, נאמר בתורה. אני מקווה שזה לא סותר את המדע ואפשר לחיות עם זה ועם התורה. גם המדע התפתח מן האדמה והוא ממשיך לעשות זאת בעזרתנו הצנועה. כל הצומח והחי נוצרו מעפר האדמה. אצל האדם התווסף טוויסט משונה לעלילה - הוטמנה בו נשמה. נאמר לנו: ...ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. האדם הוא אדמה עם נשמה. המדע, לפי הגדרתו, לא מסוגל לטפל בצד הנשמתי של האדם כי אין לו כלים לכך. במקום להניח למדע להתעסק במה שהוא מסוגל, אנחנו נוטים לבטל את הנשמה כי המדע לא מצליח לזהות אותה על הלקמוס. בעקיפין המדע תומך בנטייה זו כי הוא מצא ואישר שההבדל הגנטי, המתבטא בהרכב הדי.אן.איי בין שימפנזה (קוף) לאדם הוא בסך-הכל כ-1.2%. כלומר, משהו שאולי מהווה בסך-הכל כתם על שן בינה...
איך כל זה מסתדר עם ריבונות? אם האדם הוא עפר, אזי ריבונות היא תוצאה של אינסטינקט טבעי, כמו אצל הקופים, החתולים והקרנפים הנלחמים עליה או בורחים, מנצחים או נכנעים. חיות לא מנהלות מו"מ מדיני ואין להם או"ם לדיון והצבעה. החרב (במקרה שלהן - שיניים, קרניים וטפרים) תמיד מכריעה.
אצל האדם, בשל הטוויסט האמור - יש סיבוך. הוא יכול ומסוגל לרקוד רוקנרול סביב ועל גבי עקרונותיו, לוותר על ריבונות כי לו יש 'נשמה'. הנשמה העניקה לו יכולת (או זכות) לבחור. חתיכת פעילות אבולוציונית מוזרה יצרה אצל האדם את היכולת לוותר על קיומו כדי לשמור על 'קיומו'. אולי זו משמעות של ה-1.2% הנ"ל, מי יודע? נאלץ להמתין עד שהמדע ימציא 'טלסקופים' בעלי עוצמה אדירה יותר כדי שנוכל להחדירם לצנרת הסתומה של המיקרו-גנטיקה האבולוציונית.
יש עם אחד, כמו שאומר המן במגילה, שבחר לוותר על קיומו הריבוני כדי להתקיים כדייר משנה (הגויים אומרים - קרצייה) בכל העולם, כמעט עד 'אחרית הימים'. גילוי ומפגן של המון נשמה. לפתע, אחרי 2,000 שנות גלות, משהו בתוכו נדחף לחזית כדי להקים לעצמו 'תחום מושב'. באמת?
הצגת תיאטרון
עבור היהודי ירושלים היא מרכז העולם ואם תישכח - תישכח ימינו, תדבק לשונו לחוקו. החוק בימים ההם הוא הדת! אתם מתארים לעצמכם יהודי חי ומתקיים עם לשון דבוקה לחך? ירושלים בתרבות היהודית היא אסוציאציה של בית-המקדש, זו הריבונות שעליה התפללנו וחלמנו יומם וליל לאורך הגלות. הנביאים ציינו שאת הגאולה ואת ירושלים יביא המשיח. זה לא עובד כל-כך טוב על חילונים, אתאיסטים ובולשביקים בתוכנו. הם היו רוצים משהו יותר מדעי - ללא מיתוס ונשמה.
לי, באופן אישי, לא אכפת להגדיר את בן-גוריון כמשיח משום שהכריז על הקמת המדינה. ראוי לציין שהוא עשה זאת בניגוד לחוות-דעת היועץ המשפטי וכל מנהלי האומה בבנייני האומה. אבל - הוא לא עשה זאת בניגוד לצפיות עם ישראל. לקהילות החרדים קצת חרה שיהודי בעל-רקע טורקי, יווני ובולשביקי, חילוני ואתאיסט הקים להם מדינה. לרב קוק זה לא הפריע - הוא קידש את התהליך. להזכירכם, שושלת המשיח פרצה משתי בנותיו של לוט... זה מזכיר את הבדיחה הנפוצה על יהודי חרדי שנפל מספינה בלב ים (או שהיא טבעה) והוא נאחז בקרש ומתפלל לאלוהיו: אנא הצל אותי!!! כעבור שעות של תפילה אינטנסיבית חולפת במקום יאכטה מבריקה וצעירה בביקיני עם מושיטה לו יד. החרד מסיט עיניו מהתועבה ואומר, סליחה לא - אני ממתין לצוות הצלה משמים...
סיפור המדינה לא-בא-טוב גם לאנשי שמאל בקיבוצים, במושבים, בקופת-חולים ובבנק הפועלים. להם 'גנבו' העולים את המדינה המתהווה. בסיפורו "מנזר השתקנים" (1965) מתאר אדמו"ר השמאל הבולשביקי
עמוס עוז את ישראל כמתחם רוע, רשע, כיעור ואטימות - מותג וסמל צלבני שההיסטוריה הנאורה (והסופר) יחסלו אותו במהרה. כלומר, עם ישראל בארצו, לפרשנותו, יוצר גם פה גלות צלבנית ללא תכלית. דומני שעוז ניסה לבטא נתק בין הפן הרוחני-נביאי של היהודי לבין הגב הפיסי-בהמי-חזירי שהשתלט לדבריו על הרעיון והאידיאל. נוצרה פה, לדבריו, מדינה יהודית-צלבנית ([קישור]).
ההיסטוריה האנושית היא הצגת תיאטרון, כמו הדיבוק, מעגל גיר קווקזי, חייל אמיץ שווייק ועוד כאלה, עם מלבושים ובלעדיהם. ההצגה מתנהלת על במה מסתובבת. בעוד אנו רואים קטע מוסיקאלי אחד פועלי במה מיומנים, עם משכורות מתחת לקוו-עוני, בונים את התפאורה של הקטע הבא בתור... בהיסטוריה שלנו הקטע הבא, לאחר הפלת החומה הבצורה של אימת 'מה יאמרו הגויים' והקמת צה"ל, תגיע הפרחת שממת הריבונות. את האדמה, שממנה אנו עשויים, למדנו להפריח בצורה מדעית מדהימה המשמשת אור-לגויים.
אבל הפרחת הנשמה הריבונית שלנו תתעכב למערכה הבאה. רק לאחר שנהיה ריבוניים לחלוטין, תגיע השעה למערכה הסופית והבמה תפגין את הדר התפאורה הנחשקת - בית המקדש. היום בית המקדש הוא 'בדיחה' בדיוק כפי שמדינה יהודית הייתה 'בדיחה' והזיה אלפים שנות הגלות. אנחנו בגלות האיומה ביותר, זו שמתקיימת בארץ ישראל. היא תתפוגג כמו הבל אבלים. בית המקדש ירד אלינו משמים כמו קסם. כלומר, כמו שנשמה מתחברת לגוף... כשהייתי בן 6 הצביעו אומות העולם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אבי העיר אותי משנתי ומשך אותי לתוך מציאות חדשה. יש לנו מדינה, הוא צעק בקולי קולות. איפה? שאלתי, מלא קורי תנומה עבותים, באיזה רחוב? בנשמה - הוא אמר לי וזה היה שיעור חשוב לחיים. בית המקדש הוא הלקמוס המשמש אות מדעי לכך שעם ישראל באמת חזר לארצו ותמה פרשת הגלות. את הבולשביקים - זה מצחיק...
לסיום: האם שמתם ליבכם לכך ששלושת התחומים הפורחים ביותר בקהילה שלנו היום הם שירה, בישול והייטק (פירוטכניקה)? אלה מותגי הטקסים בבית המקדש. בשר בשפע, שירת לויים ועשן המזבח מסתלסל בקו ישר לשמים למרות הרוחות הסוערות בעולם.