מי יהיה היורש של נתניהו

גדעון סער הוא המועמד המוביל בליכוד לרשת את בנימין נתניהו בתוך מפלגתו, והוא המועדף לקבל את התפקיד. אותי זה לא הפתיע. עבור סער ידיעה כזאת לפני הבחירות, ועוד בחדשות 12, היא מרשם בדוק למאבקי כוח וצרות. אף מועמד שמתמודד בבחירות כראש מפלגה, לא אוהב לשמוע לפני שמסתיימת מערכת הבחירות שקמו לו יורשים. מה גם שאם זה תלוי בראש הממשלה נתניהו, הוא לא היה מסמן בוודאות את גדעון סער כיורשו. בניגוד לראש הממשלה שרון, שמינה את השר אהוד אולמרט לממלא מקומו, מבלי שסימן אותו כיורש, נתניהו לא מינה באף לא אחת מהממשלות שבראשן הוא עמד ממלא-מקום וגם לא הכשיר מעולם יורש. סער זוכה לפופולריות גדולה בליכוד וזה לא חדש. ההחלטה שהוא קיבל בעבר לקחת פסק זמן מהפוליטיקה, כדי להיות שותף פעיל בגידול ילדיו, נתפשה אצל רבים כסיכון מיותר שהוא לוקח על עצמו. סער הימר נכון, חזרתו למערכת הפוליטית הייתה חלקה, וגם המקום שהוא השיג בבחירות המקדימות בליכוד הוא מכובד, במיוחד לאור העובדה שהוא היה תקופה ארוכה מחוץ למערכת הפוליטית. סער מתנהל עד עכשיו עם אפס טעויות, ועם פרגון גדול לראש הממשלה, מה שמביא לכך שנתניהו נתפש כמי שדוחק את סער לפינה, בעוד שסער מצטייר כמי שרוצה את טובת הליכוד וראש הממשלה, ואין לו שום כוונה לפתוח בעת הזאת חזית עם נתניהו. גם אויביו ומתנגדיו של סער בליכוד, ויש גם כאלה שלא מתלהבים בלשון המעטה מנתוני הסקר שערך ערוץ 12, מבינים שהם יסתכנו באופן לא מבוטל אם יזדרזו לשלוף את הסכינים הארוכות. יש להניח שעיתוי פרסום הסקר יוציא את מתנגדיו של סער מהמחילות, ובעיקר את אלה שהיו רוצים לראות בראש הליכוד מנהיגים אחרים לאחר עידן נתניהו, אבל לפוליטיקה יש כללים משלה. לא רק גדעון סער נמצא ברשימת המועמדים שרואים עצמם מתאימים לשמש ראשי ממשלה. אחד מהם הוא שר החוץ ישראל כ"ץ, שבימים האחרונים היה מי שדאג לשלוח לו מסר באמצעות העיתון ישראל היום, לפיו הוא רק משמש קישוט במשרד החוץ, בעוד שלטענת הידיעה, שר החוץ האמיתי הוא נתניהו. ייתכן שזה נעשה כדי לסמן לשר כ"ץ את גבולות הגזרה, ולאותת לו שכדאי לו מאוד לזכור בזכות מי הוא זכה לשבת על כיסא שר החוץ. גם לראש הממשלה יש מועמדים משלו. ע"פ "וואלה ניוז", ראש הממשלה מסמן יורשים בשיחות סגורות, והוא נקב בשניים מאנשי אמונו - יוסי כהן, ראש המוסד, ורון דרמר, שגריר ישראל בארצות הברית. שני האישים הם הקרובים ביותר לראש הממשלה בעשור האחרון, ועל דרמר אפשר לומר שאין לו מאחזים בליכוד, וספק אם יש לו עניין בקריירה פוליטית אחרי שיסיים את התפקיד. הסקר שמעיד על היותו של גדעון סער המועמד המוביל בליכוד להחליף בבוא היום את נתניהו, עלול להוליד עוד לפני הבחירות גל עכור של פרסומים, שמטרתם תהיה לפגוע בסער ולנסות לחסל אותו פוליטית. סער יודע שאזכור שמו כמועמד מוביל יביא לגל של רפש, אבל הוא גם יודע שכדי להעפיל לצמרת צריך לשלם גם מחיר.

מירי רגב לא נעלמה, היא חיה ובועטת, לא סתם בועטת היא בועטת באיילת שקד. מטה הצעירים של כחול לבן פתח השבוע בקמפיין שמכוון ישירות לפגוע ברגב. לטענת המטה, בגלל נוכחותה הציבורית הדלה של רגב במערכת הבחירות הנוכחית, היא לא מורגשת וקיים חשד שהיא נעלמה. במסגרת הקמפיין מתכוונים צעירי כחול לבן לחפש את השרה עד שימצאו אותה. בכחול לבן יודעים שהפה הגדול של רגב הוא יתרון עבורם, והם עושים כל מאמץ להביא לכך שרגב תפלוט שטויות, וכמה שיותר. הם מקווים שהם יצליחו לחלץ ממנה גם אמירה שתשרת את כחול לבן. מירי רגב לא נעלמה. היא מעידה שהיא רק "מחממת מנועים". היא בולטת פחות במערכת הבחירות הנוכחית, אבל כשמדובר באיילת שקד, היא מסירה מיד את הכפפות ומוכנה לקרב. בפנייה ישירה בציוץ בטוויטר כתבה השבוע רגב לשקד: "איילת, הגיע הזמן שתגידי את האמת, מה לא עשית בשביל להגיע לליכוד וראש הממשלה החליט שלא, בואי נראה מה יהיה בספטמבר? תנסי שוב? איזו מפלגה תצא לך ברולטה הפעם?" שקד לא נשארת חייבת ומגיבה מיד: "מירי רגב פחדה שאצטרף לליכוד, ואמרה זאת לבכירים במפלגתה". ושקד מוסיפה: "היא פחדה ולא רצתה שאצטרף לליכוד כשלא עברנו את אחוז החסימה. התוכנית שלי הייתה להתפקד לליכוד ולתמוך במפלגה. מירי רגב הייתה זאת שפנתה לבכירים בליכוד, ואמרה להם שהיא לא רוצה שזה יקרה". רגב יכולה להישאר חייבת? בחיים לא. אז היא צייצה מיד תשובה לאיילת שקד וכתבה: "אני רואה שמישהו הצליח להוציא את אילת שקד משלוותה – האמת. האישה שעזבה מפלגה בגרעון אדיר, חוזרת אליה אחרי מפלה בבחירות, אם זה לא אופורטוניזם, אני לא יודעת מה זה כן". אני משוכנע שראש הממשלה מחכך את ידיו בהנאה. את מה שהוא לא יכול לומר אומרת רגב. בבחינת "הקול קול יעקב...". שקד לא פראיירית. היא יודעת כשהיא מכוונת בתשובתה לרגב היא חושבת על תשובה לנתניהו. בינתיים ממשיכה שקד לטעון שהיא עם נתניהו, והיא תמליץ עליו להקים את הממשלה הבאה. ראש הממשלה ממש לא קונה את הסיפור. גם הוא מבין את מה שמבינה שקד - שאם היא תצהיר עכשיו שהיא לא תומכת בו, היא תפסיד קולות רבים של הימין. אחרי הבחירות יכולה שקד להמליץ בפני הנשיא על מועמד שאינו נתניהו להרכיב את הממשלה, ולכן זו הסיבה שנתניהו החליט להסיר את הכפפות ולצאת למתקפה חזיתית נגד שקד, כשהמסר הוא ששקד היא "ציפי לבני החדשה", שמגששת בין מפלגות, אין לה עקרונות, והיא עשויה שלא להמליץ עליו אחרי הבחירות. לקראת סוף השבוע, כשברשימתה של שקד הבינו שנתניהו החליט כנראה להסיר את הכפפות, יצא גם נפתלי בנט בהצהרה שעל פיה אחרי הבחירות הרשימה בראשות שקד תמליץ בפני הנשיא רק על בנימין נתניהו. גם סמוטריץ' זכה השבוע למריחה קטנה מרגב, שמאבחנת אותו כ"ילד מגודל, שחצה את כל הקווים האדומים, ומתנהג כמו ילד שבועט בהורים שלו". רגב שפועלת בכל החזיתות, חוזרת כנראה לומר מה שנתניהו לא רוצה להגיד אבל חשוב לו שייאמר. שקד לא מתלהבת לשבת באותו שולחן עם מירי רגב, גם כשמדובר רק בשולחן הממשלה, וגם לא עם נתניהו. אם היא תוכל להימנע מהאפשרות הזאת ולבוא חשבון עם נתניהו, מבלי שיגרם לה נזק פוליטי, היא לא תמצמץ. היום זה ברור גם לנתניהו, כמו שברור לו במי כנראה לא תבחר שקד.

בצלאל סמוטריץ' שר התחבורה, עבר גיהוץ קל, כשנפגש עם ראש הממשלה נתניהו, לאחר ההתבטאות שהשמיע נגד ראש הממשלה, מה שהביא אותו כבר באותו ערב לחזור בו מהדברים שאמר. אלא שסמוטריץ' שכח שני אנשים שבפניהם הוא היה צריך להתנצל, עוד קודם שהוא בחר להתקפל בפני ראש הממשלה. השניים לא יכולים לבעוט בעכוזו ולהעיף אותו מהממשלה, אבל הם יכולים בהחלט לדרוש למצות אתו את הדין. אני מתכוון למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ולשופט בית המשפט המחוזי בנצרת, שעליהם אמר סמוטריץ' דברים שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר היום. זה לא פסול בעיני לבקר שרים, חברי כנסת ואישי ציבור, ולכתוב עליהם שהם כשלו, שהם לא ראויים לשמש בתפקידם, שהתפקיד שהם ממלאים גדול על מידותיהם, ואפילו שהם מבזים בהתנהלותם את התפקיד הציבורי שבו הם משמשים. בטור הזה, שבו אני כותב את דעתי ללא מורא וללא חשש, מבלי שהעורך הראשי של אתר News1 השמיט אי-פעם אפילו אות אחת שכתבתי, הבעתי דעות קשות על פוליטיקאים ואישי ציבור. עשיתי את זה כי אני מאמין שביקורת, גם כאשר היא נכתבת לעיתים בשפה לא מעודנת, היא אחד מתפקידיה המרכזים של העיתונות. האמירה לפיה העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה איננה אמירה נבובה. אני מאמין בעיתונות נשכנית, ובביקורת שלא חוצה את גבולות החוק. קראתי השבוע התבטאות חריפה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק על מבקר המדינה החדש מתניהו אנגלמן, שאותו הוא כינה "המשרת העלוב של נתניהו" ו"סמרטוט רצפה". ברק זעם על השינויים שהכניס המבקר מתניהו בוועדת ההיתרים, כדי שעל-פי הטענה, היא תוכל לדון מחדש בבקשת ראש הממשלה, לקבל הלוואות ממקורביו לצורך הגנתו המשפטית. הדברים שאמר ברק חורגים לדעתי מדרך שבה צריך להתבטא ראש ממשלה לשעבר כלפי עובד ציבור, גם כאשר מעשיו של עובד הציבור, שמונה כמינוי פוליטי מקוממים ובלתי ראויים. זמן קצר אחרי אמירת הדברים, הבין כנראה ברק שהוא חצה את כל הגבולות, והזדרז לפרסם בדף הפייסבוק שלו הבהרה שלצידה איור של יד עטויה בכפפה אוחזת בסמרטוט. וכך תיקן ברק: "לאור הסערה חשוב לי להבהיר את דברי: 'מפרגן המדינה' מתניהו, ממנה לוועדת ההיתרים, שתפקידה מניעת ניגודי עניינים, נציגים שהם עצמם נתונים בניגוד עניינים חמור, בהיותם בעלי זיקה פוליטית לנבחרים שבענייניהם יהיה עליהם לדון. המטרה אחת – להעניק לנתניהו תזרים מושחת כדי שיטפל בתיקי השחיתות של עצמו, או במילים אחרות: מתניהו משרת את נתניהו כמו סמרטוט. מי שלא רואה את זה פחדן או מתקרנף". ברק ביצע נסיגה קלה מדבריו הקשים כלפי אנגלמן, עכשיו אנגלמן כבר לא סמרטוט אלא כמו סמרטוט, תיקון שהוא משמעותי, אבל גם הוא לא ראוי שיישמע מפיו של מי ששימש ראש ממשלה. התיקון הזה לא מנע מהשר יריב לוין לדרוש להעמיד את ברק לדין על העלבת עובד ציבור. הסעיף הנוגע להעלבת עובד ציבור שנמצא בספר החוקים בא להגן על מספר אינטרסים, לרבות שמירה על עובדי הציבור כדי שיוכלו למלא את תפקידם כראוי, כמו גם להגן על מעמד רשויות השלטון, ולהגן על כבודו של עובד הציבור שנפגע בתפקידו כמשרת ציבור. לדעת עו"ד ניר פלסר, מומחה למשפט פלילי ומנהלי, שהוא היועץ המשפטי של "יושרה לישראל", בחינת יסודות העבירה, מגלה שעבירה של העלבת עובד ציבור נעברה גם במקרה של השר סמוטריץ', וגם בהתבטאותו של ראש הממשלה לשעבר ברק. חשוב להדגיש כי שני הדוברים לא חזרו בהם מהאמירות הקשות, כאשר אהוד ברק חזר והדגיש בעמוד הטוויטר שלו שלא יחזור מאמירותיו. לדעת פלסר, במקרה של השר סמוטריץ' מדובר לא רק במקרה של העלבת עובד ציבור, אלא גם בעבירה של זילות בית המשפט. שלפי סעיף 255 לחוק העונשין העונש עליה הוא מאסר שלוש שנים, אבל ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין, שיש בה עניין לציבור אינה נחשבת עבירה לפי סעיף זה, ונראה שהשר סמוטריץ' לא פעל על-פי מה שמותר. מכלול השיקולים מטה את הכף, לדעת עו"ד פלסר, לפתוח בחקירה פלילית גם נגד ברק וגם נגד השר סמוטריץ', קל וחומר כאשר לאחרונה הוחלט לפתוח בחקירה נגד ליהיא גרינר, על העלבת שוטר בגלל דוח תעבורה. אלא שיש הבדל. דבריהם של ברק וסמוטריץ' נאמרו על-רקע ציבורי-פוליטי, דבר שמטה את האיזון לטובת עיקרון חופש הדיבור. הפתרון לכל הסוגיה טמון לדעת פלסר בהוראתו של סעיף 67 ב' לחוק סדר הדין הפלילי, שמעניק לתביעה סמכות לסגור תיקים בהסדר מותנה, כשהמשמעות היא הימנעות מהגשת כתב אישום, אבל במקרה כזה החשוד צריך להודות בעובדות שמהוות את העבירה. נקודה מעניינת שמעלה עו"ד ניר פלסר נוגעת לעובדה שהדברים נאמרו בתקופת בחירות. הימנעות מהליך שיפוטי תמנע לדעתו את הפיכת ההליכים נגד ברק וסמוטריץ', אם יהיו כאלה, למשפטים פוליטיים.

גלעד ארדן דחה את הצעתו הנדיבה של ראש הממשלה נתניהו, לנצל את כישוריו המופלאים כדי להגן עלינו באו"ם. לאור הצלחתו המסחררת של ארדן כשר לביטחון הפנים, ראש הממשלה הגיע כנראה למסקנה שכל תפקיד שימלא ארדן לא יהיה שקול למידת המקצועיות שהפגין ארדן כשר לביטחון פנים. לכן הוא הציע לארדן תפקיד דיפלומטי, שגם אם הוא ימלא אותו כפי שרק ארדן יודע -אזרחי המדינה לא ייפגעו וגם יחושו בשינוי. בן גוריון אמר פעם "או"ם שמום", וידע כנראה על מה הוא מדבר. גם ראש הממשלה נתניהו היה בעבר שגריר ישראל באו"ם, וכמי שמכיר את כישוריו של ארדן, הוא הגיע למסקנה שזה בדיוק התפקיד עבורו. אלא שארדן מתקשה מאוד לעזוב אותנו. זאת כבר הפעם השנייה שהתפקיד מוצע לו והוא מסרב. אני יכול רק לנחש שזה משום שלא מונה עדיין מפכ"ל חדש למשטרת ישראל, וארדן שמוכר כמי שאחריות אישית גוברת אצלו על כל תפקיד, לא מוכן לנטוש את הגה הספינה שהגלים סוערים, רק כדי להיות חנוט בטוקסידו ולשתות שמפניה. אמרתי לכם שיבוא יום שבו אשבח את ארדן. היום הזה הגיע ואני עושה את זה בהוקרה רבה. תודה לשר גלעד ארדן, שבחר בנו מכל העמים, ומעדיף אותנו על היכלי הפאר של האומות המאוחדות, ועל הקוקטיילים בחברת גדולי עולם. אני משוכנע שהצעד האצילי ויוצא הדופן שבו נקט השר לביטחון הפנים, לא נעלם מעיניו של ראש הממשלה, שידאג לכך שהשר ארדן יזכה גם בממשלה הבאה, אם נתניהו ירכיב אותה, בתיק מרכזי ההולם את כישוריו המוכרים, שאיש לא יוכל ולא יכול להתעלם מהם.

חיים אתגר הוא אחד העיתונאים הדוקומנטריים הטובים בעיני. במרוצת השנה האחרונה, נחשפתי ללא מעט יצירות טלוויזיוניות שהוא ייצר, ומעולם לא התאכזבתי. בדרכו הנעימה, האדיבה, התקיפה והבלתי מתפשרת, מצליח אתגר להביא למסך סיפורים חברתיים וסיפורים אנושיים, ולטפל בהם בדרך עיתונאית מקצועית, מכובדת ומרתקת. אם אני חש לפעמים פספוס, זה כאשר אני נזכר שבתקופה שבה שימשתי מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, ולא הצלחתי לשכנע את אתגר לעבור אלינו. חיים אתגר הוא נכס לכל תחנת טלוויזיה שמעסיקה אותו. יצא לי לצפות גם בתוכניתו של אתגר "אנשים", שתשודר מעתה רק אחת לשבוע. אני לא מתלהב מהמגישה המצחקקת, שיושבת לצדו של אתגר בהגשת "אנשים", למרות שכולה נחמדות ואושר של נעורים. לדעתי, להופעתה אין שום ערך מוסף עיתונאי על המסך. "אנשים" היא אומנם לא תוכנית תחקירים, אבל יש להניח שלפתיחים שמציגים את הכתבות שמשודרות בתוכנית, יש בעיני חיים אתגר חשיבות עיתונאית. לכן, לא ברור לי איך הדברים מתיישבים עם הופעתה הסתמית של המצחקקת, שלא תורמת לדעתי לתוכנית דבר, וחוץ מהסכמה מוחלטת עם דבריו של אתגר אין לה שום אמירה. קריאת הפתיחים נעשית על ידה בפומפוזיות ובצהלה, כאילו גילתה זה עתה מרבץ יהלומים ענק, ברחבה שמול בניין עיריית תל אביב. מגיש בתוכנית נדרש לעיתים לעומק, למרות שהטלוויזיה היא מדיום רדוד. יש מקרים שמגיש או מגישה צריכים להביע דעה ולנמק אותה, או לתרום לתוכנית ידע שצברו מהשכלתם הכללית. אני לא נמנה על מי שסבורים שמגיש לא צריך לשלוט בחומר, רק משום שהוא קורא טקסטים שכתבו לו אחרים, כשם שאני לא חושב שמה שנדרש ממגיש טוב הוא רק קול רדיופוני, מה גם שהמגישה המצחקקת לא ניחנה בקול כזה. אני בטוח שאם חיים אתגר, שהוא עיתונאי מקצועי שהוכיח עצמו ככזה, היה צופה באמירות נטו של בעלת הצחוק המלאכותי, הוא היה מגיע למסקנה דומה, ונפטר בהקדם מסרח עודף, שלא תורם דבר לתוכנית ורק מעורר גיחוך.

דוד מונשיין הוא לא סתם עוד מתווך דירות, או סוכן נדל"ן. מונשיין הוא גם קופירייטר ואיש שיווק, שהוכיח שהוא מסוגל למכור ה-כ-ל. עם הומור בריא וכושר שיווק יוצא דופן מאז שנת 1971, הוא מצליח במה שאחרים נכשלים. רוצים דוגמה? לפני הרבה מאוד שנים התקשר למונשיין אביו של השופט יוסף שפירא, שהיה מבקר המדינה, וביקש ממנו את עזרתו במכירת דירה. מונשיין הגיע למקום ומצא דירה קטנה וטחובה ובעיקר מוצלת וחשוכה. הוא לא התייאש, למרות שידע שהפעם הוא לא יוכל לפרסם את המודעה הרגילה "למכירה - דירה מוצפת אור", הוא פרסם מודעה בנוסח: למכירה דירה מוצפת צל", והצליח כמובן למכור את הדירה. זה לא הסיפור היחיד שמוכיח שלמונשיין יש הומור בריא. כשהוא ביקש להיפטר מדירה של שני חדרים וחצי, בבניין קטן בקריית שמואל, שלא ניתן היה למכור בגלל רעש חריג, הוא כתב במודעה "מקום רועש מתאים במיוחד לכבדי שמיעה". ומה דעתכם על המודעה הזאת פרי יצירתו של מונשיין? "ברחביה, דירת שלושה חדרים יפה, בבניין מוזנח 63,000 דולר, אפשרות לשלושה תשלומים (אחד בבוקר, אחד בצהריים ואחד בערב). גם הדירה הזאת נמכרה. זוכרים את השיר שהיה פעם להיט, "הכל בתשלומים"? מונשיין, שידע לזהות לפני הרבה שנים את כוחות השוק, קלע למטרה גם הפעם, והצליח למכור בזריזות את הדירה, לא בטוח שבתשלומים, אבל בטוח שמהר.