בצלאל סמוטריץ' שר התחבורה, עבר גיהוץ קל, כשנפגש עם ראש ה
ממשלה נתניהו, לאחר ההתבטאות שהשמיע נגד ראש הממשלה, מה שהביא אותו כבר באותו ערב לחזור בו מהדברים שאמר.
אלא שסמוטריץ' שכח שני אנשים שבפניהם הוא היה צריך להתנצל, עוד קודם שהוא בחר להתקפל בפני ראש הממשלה. השניים לא יכולים לבעוט בעכוזו ולהעיף אותו מהממשלה, אבל הם יכולים בהחלט לדרוש למצות אתו את הדין. אני מתכוון למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ולשופט בית המשפט המחוזי בנצרת, שעליהם אמר סמוטריץ' דברים שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר היום.
זה לא פסול בעיני לבקר שרים, חברי כנסת ואישי ציבור, ולכתוב עליהם שהם כשלו, שהם לא ראויים לשמש בתפקידם, שהתפקיד שהם ממלאים גדול על מידותיהם, ואפילו שהם מבזים בהתנהלותם את התפקיד הציבורי שבו הם משמשים.
בטור הזה, שבו אני כותב את דעתי ללא מורא וללא חשש, מבלי שהעורך הראשי של אתר News1 השמיט אי-פעם אפילו אות אחת שכתבתי, הבעתי דעות קשות על פוליטיקאים ואישי ציבור. עשיתי את זה כי אני מאמין שביקורת, גם כאשר היא נכתבת לעיתים בשפה לא מעודנת, היא אחד מתפקידיה המרכזים של העיתונות. האמירה לפיה העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה איננה אמירה נבובה. אני מאמין בעיתונות נשכנית, ובביקורת שלא חוצה את גבולות החוק.
קראתי השבוע התבטאות חריפה של ראש הממשלה לשעבר
אהוד ברק על
מבקר המדינה החדש מתניהו אנגלמן, שאותו הוא כינה "המשרת העלוב של נתניהו" ו"סמרטוט רצפה". ברק זעם על השינויים שהכניס המבקר מתניהו בוועדת ההיתרים, כדי שעל-פי הטענה, היא תוכל לדון מחדש בבקשת ראש הממשלה, לקבל הלוואות ממקורביו לצורך הגנתו המשפטית.
הדברים שאמר ברק חורגים לדעתי מדרך שבה צריך להתבטא ראש ממשלה לשעבר כלפי עובד ציבור, גם כאשר מעשיו של עובד הציבור, שמונה כמינוי פוליטי מקוממים ובלתי ראויים. זמן קצר אחרי אמירת הדברים, הבין כנראה ברק שהוא חצה את כל הגבולות, והזדרז לפרסם בדף הפייסבוק שלו הבהרה שלצידה איור של יד עטויה בכפפה אוחזת בסמרטוט. וכך תיקן ברק: "לאור הסערה חשוב לי להבהיר את דברי: 'מפרגן המדינה' מתניהו, ממנה לוועדת ההיתרים, שתפקידה מניעת ניגודי עניינים, נציגים שהם עצמם נתונים בניגוד עניינים חמור, בהיותם בעלי זיקה פוליטית לנבחרים שבענייניהם יהיה עליהם לדון. המטרה אחת – להעניק לנתניהו תזרים מושחת כדי שיטפל בתיקי השחיתות של עצמו, או במילים אחרות: מתניהו משרת את נתניהו כמו סמרטוט. מי שלא רואה את זה פחדן או מתקרנף".
ברק ביצע נסיגה קלה מדבריו הקשים כלפי אנגלמן, עכשיו אנגלמן כבר לא סמרטוט אלא כמו סמרטוט, תיקון שהוא משמעותי, אבל גם הוא לא ראוי שיישמע מפיו של מי ששימש ראש ממשלה.
התיקון הזה לא מנע מהשר
יריב לוין לדרוש להעמיד את ברק לדין על העלבת עובד ציבור. הסעיף הנוגע להעלבת עובד ציבור שנמצא בספר החוקים בא להגן על מספר אינטרסים, לרבות שמירה על עובדי הציבור כדי שיוכלו למלא את תפקידם כראוי, כמו גם להגן על מעמד רשויות השלטון, ולהגן על כבודו של עובד הציבור שנפגע בתפקידו כמשרת ציבור.
לדעת עו"ד ניר פלסר, מומחה למשפט פלילי ומנהלי, שהוא היועץ המשפטי של "יושרה לישראל", בחינת יסודות העבירה, מגלה שעבירה של העלבת עובד ציבור נעברה גם במקרה של השר סמוטריץ', וגם בהתבטאותו של ראש הממשלה לשעבר ברק.
חשוב להדגיש כי שני הדוברים לא חזרו בהם מהאמירות הקשות, כאשר אהוד ברק חזר והדגיש בעמוד הטוויטר שלו שלא יחזור מאמירותיו.
לדעת פלסר, במקרה של השר סמוטריץ' מדובר לא רק במקרה של העלבת עובד ציבור, אלא גם בעבירה של זילות בית המשפט. שלפי סעיף 255 לחוק העונשין העונש עליה הוא מאסר שלוש שנים, אבל ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין, שיש בה עניין לציבור אינה נחשבת עבירה לפי סעיף זה, ונראה שהשר סמוטריץ' לא פעל על-פי מה שמותר.
מכלול השיקולים מטה את הכף, לדעת עו"ד פלסר, לפתוח בחקירה פלילית גם נגד ברק וגם נגד השר סמוטריץ', קל וחומר כאשר לאחרונה הוחלט לפתוח בחקירה נגד
ליהיא גרינר, על העלבת שוטר בגלל דוח תעבורה. אלא שיש הבדל. דבריהם של ברק וסמוטריץ' נאמרו על-רקע ציבורי-פוליטי, דבר שמטה את האיזון לטובת עיקרון חופש הדיבור.
הפתרון לכל הסוגיה טמון לדעת פלסר בהוראתו של סעיף 67 ב' לחוק סדר הדין הפלילי, שמעניק לתביעה סמכות לסגור תיקים בהסדר מותנה, כשהמשמעות היא הימנעות מהגשת כתב אישום, אבל במקרה כזה החשוד צריך להודות בעובדות שמהוות את העבירה.
נקודה מעניינת שמעלה עו"ד ניר פלסר נוגעת לעובדה שהדברים נאמרו בתקופת בחירות. הימנעות מהליך שיפוטי תמנע לדעתו את הפיכת ההליכים נגד ברק וסמוטריץ', אם יהיו כאלה, למשפטים פוליטיים.