"המאמנים צריכים להימצא בוועדה המקצועית ולא הפונקציונרים שהם מקובלים על נני מעוז השולט באיגוד, מאמן לאומי חייב להיות בעל השכלה מתאימה ולא איזה מדריך שרכב חמש-שש שנים על אופניים...
בחום השורר בארץ ועם היום הקצר שחוזרים מהעבודה או מלימודים בערב – אין הרבה זמן להתאמן. חייבים לרכז את הרוכבים במחנה אימונים בחו"ל, שאם לא כן, קשה להחזיק רמה ספורטיבית מקצועית גבוהה. באוקרינה למשל, היום אפשר לקיים מחנה אימונים ב-10 דולר עבור רוכב. באירופה המערבית צריך להשקיע 80-70 דולר לרוכב. בזמני התקציב של וועדת האופניים היה מיועד בעיקרו לנסיעה לחו"ל ולשהייה שם עבור הספורטאים.
אצל יו"ר הוועדה (לאיגוד קראו אז ועדת האופניים והיא הייתה חלק מגוף שנקרא ה"התאחדות לספורט בישראל") עבדה פקידה אחת פעמיים בשבוע לחצי יום וכיום באיגוד, יש עובדים רבים והתקציב של שישה מיליון שקלים לא מחולק לדעתי נכון.
בישראל, מציין עקיבא, נערכים כ-5% מכמות המרוצים הנערכים בבלגיה ובהולנד, בחו"ל הנסיעות לתחרויות בינלאומיות והשהיה של הרוכבים ממומנים על-ידי המדינה ולא גובים דמי הרשמה מרוכבים המשתתפים בתחרות. שם גם מעניקים פרסי כסף לראשונים בכל מרוץ ואילו בארץ גובים 140-120 שקלים מכל רוכב... חלק מהרוכבים משתתפים בהוצאות הנסיעה לחו"ל וגם חלקם מממן את השהייה בחו"ל".
בהתייחסו לאליפות ישראל ברכיבה על אופנים שהתקיימה באחרונה בגבול הצפון ובה הוא נכח, אומר עקיבא שהמסלול היה מצוין. תכנון הזינוקים היה שגוי, "הם נתנו זינוקים לקטגוריות שונות במרווחי זמן שגויים ללא התחשבות במהירות המשתתפים כולל הנשים וכל הקבוצות התערבבו זו בזו "בקיצור, "סלט אחד גדול".