יחסי נתניהו-ליברמן בנקודת אל חזור

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן בעיצומה של מלחמת עולם שלישית. לא ברור איך השניים יוכלו אחרי הבחירות לשבת סביב שולחן אחד, למרות שהפוליטיקה היא אומנות הבלתי אפשרי. מה שברור עכשיו יותר מתמיד - נתניהו לא רואה בליברמן בעתיד פרטנר או שותף לדרך. מה שהיה פעם שותפות לדרך הפך עכשיו לעוינות, שנאה ותיעוב אישי, כשכל אחד מהצדדים עושה מאמץ להסביר ששום דבר כאן לא אישי. שני הצדדים שהיו בעבר תלויים זה בזה, עושים עכשיו מאמץ שלא להיות תלויים זה לצד זה. אם היה צורך בהוכחה שהיחסים בין ליברמן לנתניהו הגיעו לנקודת אל חזור, ההחלטה של נתניהו להביא לסיום העסקתו של היועץ הקרוב ביותר לליברמן, שרון שלום, שנשאר במשרד הביטחון אחרי עזיבתו של ליברמן ושימש עוזרו של נתניהו כשר הביטחון, היא ההוכחה הטובה ביותר לכך. העובדה הזאת מסמלת כנראה גט כריתות סופי בין השניים שהיו פעם שותפים לדרך, משום שאם האדם הקרוב ביותר לליברמן כבר אינו בתפקיד הרגיש, המשמעות היא אחת: נתניהו מבין שליברמן לא יהיה כנראה בעתיד שותפו לדרך, והם מעידים יותר מכל על מערכת היחסים הקשה בין השניים. לראש הממשלה נתניהו ברור שהשותף לשעבר הוא יריב קשוח, שמוכן להמר על כל הקופה. לנתניהו גם ברור שהוא חייב להגיע כראש ממשלה לכל הסדר משפטי שיהיה קשור בעניינו, אם יוגש נגדו כתב אישום, ונתניהו כמו נתניהו מכוון מטרה כשליברמן נושף בעורפו. נתניהו יודע להילחם, ומנסה להוציא את היריב משיווי משקלו וזה לא קל. במלחמה הזאת יהיה מנצח אחד בלבד - מי שלא ימצמץ ראשון. נתניהו מנסה להלום בליברמן במקום שהוא מעריך שהוא הבטן הרכה שלו. לשם כך הוא הרחיק עד אוקראינה כדי לחתום עם נשיא אוקראינה וולדומיר זלנסקי על הסכם לשיתוף פעולה, ולאשרר הסכם פנסיות בין שתי המדינות. הסכם הפנסיות אמור להיות מכה מתחת לחגורה לליברמן, משום שהוא נועד בעיקר עבור מצביעיו המסורתיים. נתניהו מבקש לאותת למצביעי ישראל ביתנו שהוא דואג להם הרבה יותר מראש מפלגתם. אבל ליברמן לא מתרגש. הוא מכיר טוב את מצביעי ישראל ביתנו, ויודע שלא זה מה שימנע ממנו להיות לשון מאזניים. בבחירות הקודמות, כשכל הסקרים ניבאו לליברמן מפלה צורבת, הוא הצהיר שאין צורך להאמין יותר מדי לסקרים - והוא צדק. אז התקבלו הדברים בהרמת גבה, אבל כמי שמכיר טוב את השטח ב"רחוב הרוסי", ליברמן ידע שטובי הסוקרים לא הגיעו לאן שראוי היה שיגיעו, כדי שיוכלו לשקף תמונת מצב אמיתית. ליברמן משוכנע שלו נשיא אוקראינה זלנסקי היה נענה להזמנת ראש הממשלה נתניהו, ובא לבקר בישראל לפני הבחירות, לא הייתה לכך שום השפעה מעשית על הקול הרוסי. עבודה של כמה חודשים היא לא תחליף למאמץ מרוכז של שנים, וכמה עסקנים שערקו מישראל ביתנו למטה הרוסי שבליכוד, לא יביאו את האביב. השבוע גיליתי שגם השר גלנט מתקרב לקהילה הרוסית. גלנט, הפתיע ביום הולדתו ווטרן בן 101 שלחם בנאצים בקרבות בקווקז ועבר בלשונו של גלנט "לא מעט בחייו". לכן גם מפגש עם לוחם עבר כמו גלנט היה כנראה קטן עליו. גלנט ניסה למצוא נתיבות לליבו של הווטרן הקשיש, שכנראה לא יודע שרק בזכות הבחירות הקרובות הוא זוכה בתשומת לב מיוחדת. הרושם שלי, שליברמן שלא היה אלוף בצה"ל וגם לא מפקד הקומנדו הימי, היה מצליח לרגש את הווטרן הקשיש הרבה יותר מאלוף במילואים גלנט, לו הוא היה בא לבקר אותו. במאבק על הקול הרוסי, כל האמצעים כשרים, וגם ווטרן בן 101 שמצליח לצעוד בחצר ללא מקל, יצליח להגיע ביום הבחירות לקלפי. אין מי שמכיר כמו ליברמן גם את המטריושקה הרוסית (המכונה בטעות בבושקה). זה משחק שבו מקטינה הבובה את ממדיה עד שהיא הופכת קטנה. בקריקטורה שצייר מושיק לין, שמוצגת בראש הטור, נראה ליברמן משחק בה ומנסה להקטין את נתניהו. לא בטוח שהוא יצליח. מה שמסתמן, שלליברמן יזדקקו כל מי שיחשבו שהם ראויים להרכיב את הממשלה הבאה. כשההגה בידיים של ליברמן מוקדם להעריך לאן תיסע המערכת הפוליטית.

איילת שקד הבטיחה או לא הבטיחה? האם שקד הבטיחה שתסייע לראש הממשלה נתניהו במאבקיו המשפטיים אם תשוריין בליכוד? חיים לוינסון מהארץ טוען ששקד שלחה שליחים לראש הממשלה, לרעייתו ולבנו, לנסות לשכנע אותם לשריין לה מקום בליכוד, תוך הבטחה לנאמנות מוחלטת. שקד לא הכחישה עד היום חד-משמעית את הדברים. היא רק אמרה ש"אם הדברים שמצוטטים נאמרו על-ידי אדם זה או אחר, אין להם קשר לשקד ולא נאמרו בידיעתה. איילת שקד לא דיברה מעולם עם אביחי מנדלבליט על תיקים פליליים כל שכן על תיקי נתניהו". השלב השני לא איחר לבוא. ידיעות אחרונות פרסם שהאיש שהעביר את המסרים הוא מקורבה, אלישיב עמיצור, מי ששימש במשך שנים נהגה, ואחר כך יועצה הפוליטי. עמיצור צוטט בידיעה כמי שאמר בין השאר: "אני בקשר חברי איתה, אפילו סוג של אימהי, היא כמו אחות גדולה או מורת דרך בשבילי". שקד הזדרזה והגיבה במילים "מדובר בדברי הבל שלא היו על דעתי ולא בידיעתי". למי אנחנו צריכים להאמין? לאיילת שקד, שמסתייגת בשפה רפה מהפרסום, ונמנעת מלבוא חשבון עם נהגה ויועצה לשעבר? או שאולי ליועץ שנמצא עם שקד בקשר חברי, ואפילו סוג של קשר אימהי, כפי שהוא מעיד בעצמו, כאשר שקד היא עבורו כלשונו "אחות גדולה ומורת דרך". אני מכיר ילדים שלא מתייעצים עם הוריהם. אבל לא זכיתי להכיר נהג ויועץ פוליטי שפונה על דעת עצמו לראש הממשלה, לרעייתו ולבנו, ומציע להם הצעה שנוגעת למי שהייתה שרת משפטים, כשהוא עושה זאת ללא ידיעתה ולא על דעתה של השרה. התהפכו היוצרות? האיש הפוליטי שהוא בעל הדעה הקובעת הוא היועץ והנהג או השרה? לכם יש תשובה?

יחיא אברהם הוא סרבן הגט הוותיק ביותר שהיה בישראל. במשך משלושים ושלוש שנה סירב יחיא לתת לאשתו נדרה גט ולשחרר אותה מכבלי הנישואים. בית הדין הרבני הוציא מכוח סמכותו צו מאסר נגדו. יחיא העדיף לשבת בכלא 33 שנה, אבל סירב לתת את הגט המיוחל. אחרי קצת יותר משלושה עשורים, זכתה נדיה להגשים את חלומה. יחיא מת בכלא במהלך תקופת מאסרו, ונדיה השתחררה מעגינותה. נזכרתי ביחיא, משום שהשבוע הורה הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, לעכב את קבורתה של אישה שהלכה לעולמה, כדי להפעיל לחץ על בנה שהיה סרבן גט. גופתה של האישה שהתגוררה בארצות הברית הגיעה לישראל. לרב לאו נודע שדיינים בארצות הברית קבעו שיש לעכב את קבורתה של האישה, עד שבנה יתרצה וייתן גט. הרב לאו החליט לאמץ את ההחלטה. בנה של המנוחה לא עמד בלחץ הרגשי, הפקיד גט כשר, והרב לאו הצליח במשימה - האישה העגונה זכתה בגט המיוחל . האם זה רק הודות למעשה החריג והאמיץ שעשה הרב הראשי לישראל? בנה של האישה טוען שמדובר בלא יותר ממסע יחסי ציבור של הרב לאו. עבור הרב לאו זאת הייתה החלטה לא פשוטה. איסור הלכתי אוסר להלין את המת, מה גם שהמנוחה הייתה צד ג' והתנגדה בחייה לדרך שבה נהג בנה. הבן נשא בינתיים אישה שנייה שלא כדין, אבל סירב לשחרר את אשתו הראשונה במשך שנים רבות מעגינותה. עכשיו טוען סרבן הגט כי לא נפתח מעולם נגדו תיק בבית הדין הרבני, כפי שניתן היה להבין, וכי הצעד החריג שבו נקט הרב לאו הוא רק משום שמסורבת הגט היא קרובת משפחתו, והרב לאו נמצא לכאורה בניגוד עניינים. סעיף 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים קובע שנישואין וגירושין הם בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, שדן בעניין על-פי המשפט העברי. התורה מדברת על כך שהגבר ימסור לאשתו את הגט מרצונו החופשי, וכאשר מכריחים אותו לעשות זאת, נשלל למעשה תוקפו של הגט על-פי הדין העברי מבחינה משפטית. בית הדין הרבני אימץ כמה שיטות כדי "לשכנע" סרבני גט לשנות את דעתם. כך למשל נשללת האפשרות מסרבני גט לצאת מהארץ, נשלל רשיון הנהיגה שלהם, נמנעות מהם קצבאות של הביטוח הלאומי ולא מאפשרים להם להחזיק בחשבון בנק. העיקשים שבסרבני הגט לא נרתעים גם מהצעדים האלה ועומדים בסירובם שנים רבות, ולכן ראוי לציין את הצעד שבו נקט הרב הראשי לישראל, אם לא מדובר לכאורה בניגוד עניינים. תופעת סרבנות הגט לא קיימת רק בקרב גברים, יש לא מעט נשים שהן סרבניות גט, ומסרבות במשך תקופה ארוכה לתת גט לבעליהן. במקרה כזה נוהג בית הדין לאפשר מעת לעת לגבר לשאת אישה שנייה. כך היה למשל כאשר מורה לשעבר בחטיבת ביניים, כבת שישים, סירבה לתת לבעלה גט מטעמים כלכליים. הסירוב נבע ממחלוקת על רכוש ובית הדין הרבני נענה לבקשת הבעל, ומנע בכך מהאישה לנצל את היתרון שמעניק לה החוק הדתי לצורך מאבק כלכלי.

אם אתם תושבי תל אביב זה לא חדש עבורכם. אין חנייה. אם אין לכם חנייה פרטית ואתם גרים באזורים הצפופים, כדאי מאוד שתמצאו דרך להעלות בערב את האוטו הביתה. מחיר חנייה פרטית בתל אביב לרכישה באזורים המבוקשים מגיע גם למאה אלף דולר, ודמי השכירות החודשיים מטפסים כבר לאלף שקלים ויותר. אבל מה עושים מי שאינם יכולים לקנות או לשכור חנייה? את עיריית תל אביב יפו זה לא מעניין. רון חולדאי, שלדעתי הוא ראש עיר מצוין, נבחר לקדנציה נוספת, שהיא כנראה האחרונה. הבחירות לרשויות המקומיות מאחורינו, וזה בדיוק הזמן להתעלל בתושבי תל אביב, ללא חשש שהעומד בראשות העיר יפסיד את כסאו. עד לימים האחרונים, עצמה העירייה את עיניה כשתושבי העיר חנו סמוך לבתיהם בחניה שמסומנת באדום-לבן כשהם לא הפריעו לתנועה. ההסכמה שבשתיקה מנעה ממי שאין לו חנייה את הצורך להסתובב שלוש או ארבע שעות, בחיפוש אחרי חנייה כשהוא מגיע לביתו לאחר העבודה. עכשיו החליטה העירייה לבטל את ההסדר שנעשה בעצימת עין, והיא קונסת וגוררת כלי רכב שחונים באדום-לבן גם בשעות הלילה. בעירייה הסבירו שזה חלק ממדיניות של שינוי החנייה, אבל כל בר דעת מבין שאי-אפשר לשנות את מדיניות החנייה בתל אביב, לפני שמוצאים פתרון למאות כלי רכב שאין להם היכן לחנות. במקרה הזה צריך לנהוג בשיטת "הפירמידה ההפוכה" - קודם למצוא חנייה למאות אלפי המכוניות, ורק אז להנהיג הסדרים חדשים. עיריית תל אביב יפו היא אחת הערים שיוצאת נשכרת בגדול מכך שיש מחסור גדול במקומות חנייה. העירייה מכניסה לקופתה בכל חודש מיליוני שקלים מדוחות, ומגרירה של כלי רכב שחונים במקומות אסורים. זאת לא שיטה וגם לא הוגן כלפי תושבי תל אביב, שמשלמים סכומי ארנונה שהם מהגבוהים בארץ. אם לעיריית תל אביב אין דרך לשפר את מצוקתם של תושבי העיר בעלי הרכבים הפרטים, יהיה זה רק הגון שהיא לא תכביד עליהם עוד יותר. במערכת הבחירות הבטיחו לתושבי תל אביב, שייעשה מאמץ לפתור את בעיית החנייה. בינתיים נוהגת העירייה בדיוק הפוך ומתעללת בבעלי הרכב הפרטי בתל אביב. אני רוצה לקוות שרון חולדאי יתערב במדיניות האכיפה, ועד שלא יימצא פתרון הוא יפסיק את ההתעללות בתושבים. עיר ללא הפסקה היא גם עיר ללא חנייה. מה שבטוח - התושבים הם לא אלה שצריכים לשלם את המחיר.

הידעתם שלפני שבעים שנה נאסר בישראל להעלות הצגות ביידיש? בעשרות השנים האחרונות יש בישראל פריחה מחודשת לא רק של תרבות היידיש, אלא גם של שפת היידיש. לצד מופעי תיאטרון וספרות נרתמו גם האוניברסיטאות לטרנד החדש, והן עורכות קורסים ללימודי אידיש. חלק גדול מהפעילות נעשית על-ידי הרשות לתרבות היידיש בישראל, שהוקמה מתוקף חוק שחוקקה הכנסת בשנת 1996. ארכיון המדינה, שבו ניתן למצוא אוצרות של ממש מימיה הראשונים של המדינה, חושף פרסומים שעוסקים באיסור שהוטל לערוך הצגות תיאטרון ביידיש בשנותיה הראשונות של המדינה. בעבר, היחס לשפת היידיש לא היה אוהד, בעיקר בגלל החשש שהיא תיטול את הבכורה מהשפה העברית, כלשון הדיבור השלטת בישוב היהודי. משה שפירא, פנחס רוזן ומשה שרת תמכו בהחלטה לבטל את ההחלטה שאוסרת להעלות על בימות התיאטרון הצגות ביידיש, והממשלה החליטה ש"שר הפנים יבטל את ההחלטה לאסור הצגות ביידיש". היום אפשר למצוא מודעות רבות ביידיש. אז זה היה נדיר. בשנת 1987 נוסד בישראל תיאטרון היידישפיל, שזוכה להצלחה רבה. על-פי נתוני השנה שעברה כ-90 אלף איש צפו בהצגות תיאטרון היידישפיל, שכולל שישים שחקנים, מתוכם עשרה שחקני אנסמבל. מנכ"ל תיאטרון היידיש ומי שאחראי לתנופה הגדולה של התיאטרון בשנים האחרונות זליג רבינוביץ, אומר כי בתיאטרון משחקים מיטב שחקני האידיש הוותיקים, אליהם הצטרפו במרוצת השנים שחקנים צעירים ילידי הארץ ועולים חדשים מברית המועצות לשעבר מרומניה וארגנטינה, שרובם למדו יידיש תוך כדי משחק בתיאטרון. רבינוביץ מציין כי מעבר לרפרטואר מקיים התיאטרון פעילות מגוונת, חלקה כתרומה לקהילה, כהמשך לשימור שפת היידיש ותרבותה והעברתה לדורות הבאים. המנהל האומנותי של התיאטרון הוא ששי קשת, בן קיבוץ גליל ים, שהיה חבר להקת הנח"ל. אין סגירת מעגל מקורית יותר.

משטרת ישראל 100 בשבילך זה הסלוגן שמלווה הרבה שנים את המשטרה. הוא מוטבע על ניידות המשטרה, אולי כדי לתת לאזרח את התחושה שיש משטרה בישראל - והיא אפילו עומדת לרשותו. מעתה כל אחד יכול להיות שוטר, וכל אחד יכול להשיג מדבקה עם סמל של משטרה ב-13.80 דולר, שהם 48 שקלים, בתוספת משלוח של קצת יותר מ-13 שקלים. ואת כל ציוד ההתחזות ניתן למצוא באתר הקניות "עלי בבא". כששער הדולר בצניחה, יהיו בוודאי מי שלא יחמיצו את ההזדמנות וירכשו באתר סמל של משטרת ישראל. אבל זה לא הכל. אתר "עלי בבא" מוכר חולצות עם סמל משטרת ישראל, בכ-13 דולרים, חולצות עם לוגו של משמר הגבול, וכובעים שעליהם מתנוסס סמלה של המשטרה. עבור המתחזים זאת חגיגה אמיתית. ספק גדול אם המשטרה יכולה לעצור את המכירה, אבל היא יכולה בהחלט למצות את הדין עם המתחזים - את כל אלה שמתכוונים להזמין את סמלים, חולצות או כובעים שעליהם מוטבע סמלה של המשטרה מאתר הקניות, ולעשות בהם שימוש, כדאי שידעו שמדובר בעבירה פלילית לכל דבר ועניין. לפני שאתם רוכשים את הציוד, כדאי לכם מאוד לערוך היכרות עם סעיפים 446-444 לחוק העונשין תשל"ז-1977, שהם ברורים וחד-משמעיים. נאמר בהם במפורש שהתחזות שהיא הצגה עצמית בצורה כוזבת, עם כוונה פלילית או בלעדיה, המשמשת מתחזה להישאר אלמוני, להשגת מטרות שקשות או בלתי ניתנות להשגה, בהצגה עצמית אמיתית או לשם מהתלה. כאשר המתחזה מבצע הונאה בניגוד לחוק, התחזותו היא בגדר עבירה פלילית. לכן כדאי שתחשבו פעמיים לפני שאתם רוכשים אביזרים עם סמלה של משטרת ישראל מאתר הקניות. לא תוכלו להשתמש בהם, כשם שלא תוכלו להדביק את המדבקות שתרכשו על מכונית שאינה מכונית משטרה, גם לא תוכלו להניח מדבקה, סתם כך בתמימות סמוך לחלון, כדי ליצור תחושה שאתם אנשי משטרה או שמדובר ברכב משטרה. זאת התחזות. אם תהמרו ותיתפסו תהיו בצרות גדולות. אז למה בכל זאת סיפרתי לכם את הסיפור? כדי שאם תגלו בעצמכם את כל ציוד ההתחזות באתר המכירות, כדאי ומומלץ שלא תחשבו לרגע להזמין אותו.