הקהל הלא גדול, שהאזין לנאום נתניהו בחברון לזכר מאורעות תרפ"ט וחיסול קהילת חברון, יצא מן האירוע בפחי נפש. ציפו שבהזדמנות הנדירה הזאת - נתניהו כמעט ולא פקד את העיר בכל שנות כהונתו - הוא יודיע על עשיית שימוש בסמכותו כשר ביטחון להסיר את כתם שארית הרובע היהודי העומדת ריקה ועזובה כפצע פעור בלב העיר, זה 90 שנה. הציבור חשב לתומו שיום החורבן יהיה גם יום הבשורה, אך למד שראש ה
ממשלה לא מצא אותו ראוי אפילו לאחת מאותן הבטחות ריקות שהוא נוהג לפזר. הכל ידעו שלא חסרה אלא חתימה אחת מידו, כדי שבלב הרובע תקום מחדש שכונה יהודית, צדק היסטורי שאין למעלה ממנו. לשווא. ראש הממשלה בנאומו בעצרת הסתפק במליצות נבובות בלבד.
הטעם המר שהשאיר ביקור הבזק של נתניהו בחברון מרמז על בעיה גדולה ונרחבת הרבה יותר המלווה כצל את המחנה הלאומי כולו, והיא - איזו בשורה לעתידה של ארץ ישראל נושאות הבחירות האלה בכנפיהן? אם
הליכוד יפסיד והשלטון יעבור לגנץ ושותפיו, האיום על מפעל ההתיישבות ועל ביטחון המדינה כולה - גלוי לעין. ואם נתניהו יוכל להקים עם גנץ 'ממשלת אחדות', חזקה עליו שישלם מחיר כבד בנכסים לאומיים, כפי ששילם בשעתו לברק ולציפי לבני וכפי שהציע לבוז'י הרצוג ורק לאחרונה ל
עמיר פרץ. גם התוצאה הזאת תהיה הרסנית, מפני שמול מדיניות השמאל אפילו לא תעמוד אופוזיציה.
נותרה התקווה לניצחון שלם של נתניהו ולהקמת 'ממשלת ימין' בדומה לממשלה היוצאת, אך מי שרווה נחת מן הממשלה הזאת - שיקום! שום שינוי לא יהיה במדיניות ההקפאה החלקית של מפעל הבנייה הציוני בפיקוח הבית הלבן, שום שינוי בכרסום הפלשתיני הנמשך בשטחי C החוסם את האופק היהודי בלב ארץ התנ"ך, שום שינוי בהחזקת חצי מיליון יהודים תחת משטר צבאי ומינהל אזרחי פרו-פלשתיני, שום שינוי באכיפה הבררנית של חוקי הבנייה לטובת הערבים ובשימור
הסכם אוסלו הארור על ממסדו החבלני, גם לאחר שרמאללה כבר התנערה ממנו וביטלה אותו.
הליכוד מציג את עצמו לאורך כל מערכת הבחירות כבית הטבעי של המצביע 'הלאומי', ובראש וראשונה המתנחלים וקהל אוהדיהם הרב. מן הסיבה הזאת הגיע נתניהו לחברון ואף ביקר לראשונה ביישוב או שניים מעבר לאותם ה'גושים', שאפילו מרץ כבר הכשירה. על הרקע הזה מנסה הליכוד לקחת מונופול על הקול הלאומי היהודי ו'לשתות' את קולות מפלגת 'ימינה', המפלגה היחידה המאתגרת את הליכוד מימין.
המלחמה הזאת שאוסר הליכוד בתוך הנגמ"ש הלאומי מעלה את השאלה, מי בעצם הוא "הליכוד" והאם הוא מפלגת נאום בר-אילן והמדינה הפלשתינית, זו שמשמרת את חאן-אל-אחמר ו"מרסנת" את ההתנחלות היהודית? האם ממנה ניתן לצפות להשתחרר מגטו-אוסלו ולנהוג כבעל בית בנחלת אבותינו? התשובה היא, שלשאלה הזאת אין תשובה אחת, ולא במקרה מתייצב הליכוד בפני הבוחר גם הפעם ללא מצע. אין תעודת זהות אחת לליכוד, כי ליד נתניהו וקבוצה מצומצמת מאוד של מקורבים יש ליכוד אחר, המהווה רוב מכריע במרכז שלו ובין חכ"יו וחבריו. הליכוד הזה, בין שאיפותיו ומאווייו הלאומיים לבין מצע 'ימינה' - אין כל הבדל. דא עקא, שהיום, מי שיטיל לקלפי את הפתק "מח'ל" לא יקבל את הליכוד של אדלשטיין, אלקין, לוין, קיש או חוטובלי, כי אם ליכוד בנוסח נתניהו ו
צחי הנגבי.
הוראות הבית הלבן
מתבקש אפוא למצביע הלאומי לבחור את החלופה הברורה והחד-משמעית של 'ימינה', כל עוד מדיניותו של נתניהו צולעת ומגמגמת. אולם, למרבה הצער, השוואה ביקורתית נוקבת בין הליכוד של נתניהו לבין 'ימינה' של שקד, בנט וסמוטריץ' אינה באה לידי ביטוי מספיק בתעמולת הבחירות של האחרונים. איננו רואים את צמרת 'ימינה' מצטלמת על שממות 'גבעת המטוס' בירושלים שאת בינוייה נתניהו מונע על-פי הוראת הבית הלבן כדי לשמר את האופציה לחלוקת ירושלים, ולא ראינו אותם במרחב הריק של E1, שם נמנע חיבור הבירה למעלה אדומים, או על חורבות הרובע היהודי בחברון או בגינות הנבולות של היישוב החרב חומש בשומרון או, להבדיל, בחאן-אל-אחמר ובאין-ספור אתרים אחרים, שם הולכת ומוקמת המדינה הפלשתינית לפי שיטות גוש-אמונים ובחסות המנהל האזרחי שונא ההתנחלויות. לא ראינו אותם תוקפים את הליכוד על חטאיו - משם.
אם יש זכות קיום למפלגה 'ימינה מן הליכוד', הרי זה רק על-רקע השאלה הפלשתינית, וגם פה לא שמענו את מנהיגי 'ימינה' שואלים את הליכוד בקול רם וברור: האם אתם בעד או נגד מדינה פלשתינית? 'ימינה' מתלוננת ששותים את אוהדיה ומי השותה? הליכוד, כמובן. אולם מדוע לא להפך, למה לא תשתה ימינה מן הליכוד, ובלגימות ענק? מי עומד על קרקע אידיאולוגית מוצקה יותר - היא או הליכוד?
זה, קוראים ומאזינים יקרים, היה מאמרי לפני צאת ראש הממשלה בהכרזתו החגיגית בדבר סיפוח בקעת הירדן. האם ההכרזה הזאת היא מפנה לטובה במדיניותו? יש אומרים, שעל-פי הניסיון אין להאמין לנתניהו, ולכן אין לדברים כל חשיבות. אני חולק על הדעה הזאת. לאמירה של נתניהו בעניין המדינה הפלשתינית היה אימפקט שלילי שלא פג עד היום וכך יש לראות גם באמירה חיובית, במעמד רשמי, מעשה מדינה ולא מלים בעלמא. ועוד ניתן לומר לחיוב, שסיפוח הבקעה מנחית מכה קשה על הסכם אוסלו, והתגובה החריפה של הערבים - תוכיח.
עד כאן, ומכאן מתחיל ה'אבל' הגדול. ברור מדברי ראש הממשלה, שהכרזתו מתואמת עם טראמפ והיא חלק מ'עסקת המאה', החלק של 'הגזר' כפי שהגדירה
איילת שקד. 'המקלות' אמורים להגיע אחרי הבחירות ועיקרם חלוקת ירושלים והקמת מדינה פלשתינית באותם 90% משטח C שבהם אין איים של התיישבות ישראלית. על כן, לא לחינם חושפים את 'הגזר' עכשיו ואת המקלות מסתירים לאחר כך.
על כן, מי שמאמץ לעצמו, ועוד בהתלהבות, את הצד המואר בתוכנית טראמפ, יתקשה אחרי הבחירות לדחות את הצד החשוך והשאלה היא, האם הליכוד מוכן לקבל את תוכנית טראמפ על כל חלקיה? גם את זאת 'ימינה' צריכה לשאול, ובקול רם. עכשיו, ל פ נ י הבחירות!