באיחור של יותר מעשור הגיבה סוף-סוף
איילת שקד על היחס העוין של משפחת נתניהו כלפיה תוך פגיעה בהיותה שרה בממשלתו (גילוי נאות: אני ממבקריה החריפים של שקד אשר שחקה את המורשת המשפטית רבת ההוד והמועילה מאוד לישראל שהוביל הפרופסור
אהרן ברק. לצערי שקד מאמינה בדרכה ולכן קשה לשכנעה לחזור בה, שכן המניע אינו מושחת וצדדי אלא ענייני. היא דווקא נקיית כפיים, כבר כתבתי כי מי ייתן והייתה במחנה הנגדי).
נפתלי בנט היה שר חינוך יעיל. לא נכון שעסק בהדתה. בוודאי לא באופן משמעותי. גם עשה רבות לקידום החינוך המדעי בכל רחבי הארץ ובאיזורים רחוקים.
כאשר ביבי פיטר אותם ומריבתם עם שרה הרקיעה שחקים (כשעוד היה באופוזיציה והם הועסקו בלשכתו) הם שמרו על זכות השתיקה. דממת אלחוט. זה היה תכסיס נאה ומבוגר ואחראי אך יתר על המידה. כאשר נסע ביבי עם קבוצת שרים לחו"ל ולה לא הניחו להימצא במטוס אלא להגיע במטוס אחר אסור היה לה למחול על כבודה (וכמה עלובים עמיתיה השרים שאיש מהם לא קם למחות או לפחות לומר כי הוא יצטרף אל שקד במטוס האחר. עבדי ביבי ומשפחתו).
מצב זה חזר כאשר נשמעה ההקלטה של שיחת ביבי עם
איוב קרא. לא חשוב מי הקליט אלא מה נאמר וכיצד ביבי התעקש להדיר את שקד ממה שהיה חלק מתפקידה כשרת המשפטים. כבר אז הייתה צריכה להקים קול זעקה וצעקה וצרחה. כך לא מדבר ראש
ממשלה חשוד בפלילים עם אחד משריו נגד שר או שרה אחר בממשלתו.
הלילה היא אמרה קורט ממה שעל ליבה. טוב מאוחר ומעט מאשר בכלל לא. אך ברצוני דווקא בלילה שבין ראשון לשני להציע משהו ליום רביעי בבוקר, כאשר ייוודעו תוצאות הבחירות ויהיו אשר יהיו: אני יודע בוודאות כי שקד רוחשת אמון רב בד"ר
אביחי מנדלבליט. אני מאמין לה שמעולם לא דיברה עימו על התיקים הפליליים המתעבים ומתרחבים נגד ביבי, שמנסה להתחמק ממשפט צדק בהסתתרו ומאחורי החלטת חסינות מושחתת בכנסת הבאה; ואני מבין מדוע שקד ואנשי ימינה שותקים, ויש אפילו קול רע בשורותיהם, של
בצלאל סמוטריץ', שמוכן לגונן על ביבי - יהיה כתב האישום נגדו אשר יהיה.
אך הצעתי לה שלמחרת סגירת הקלפיות, ובכל תוצאה שתסתמן, תאמר כך: אני בוטחת במנדלבליט. אם יחליט להעמיד את ביבי לדין על שוחד, מרמה והפרת אמונים - נטייתי הטבעית לתמוך בו; ביבי צריך להביא ראיות מן התורה ולא מן השוטים, כלשון חכמים, כדי שאשנה את דעתי. כך שקד. כך בנט. ממתין לכם ברביעי בבוקר.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]