|
כ-50 מטר מביתו שכנו גן החיות וצמוד לו בריכת וגן הדסה. אמנון סיפר בזמנו כי בגיל 10-9 נרשם ללימוד שחיה בברית מכבים עתיד וכי בילה שעות ארוכות בחייו בבריכה וסביב אזור גן הדסה והם היו חלק מנוף ילדותו
▪ ▪ ▪
|
|
|
"בית החינוך לילדי עובדים, בצפון"
|
|
|
|
מוריו של אמנון דוד אלוני וגרשון זק, גילו את יכולת הכתיבה שלו, ורשימותיו המשעשעות פורסמו בעיתון היומי של "בית החינוך" שנקרא "מעשים בכל יום"
▪ ▪ ▪
|
|
|
"לילד אין ראש מבריק, אז שלפחות יהיה לו איזה מקצוע"
|
|
|
|
ב-1947, והוא בן 15 בהגיעו לכתה ח' נשלח אמנון ללמוד מכונאות בביה"ס המקצועי "מקס פיין", ששכן אז בצד המערבי של "שכונת עובדי הרכבת". הוריו הפנו אותו לשם, מפני שמחנכו בכיתה ח', אלימלך אפשטיין יעץ לאמו לשלוח אותו דווקא לביה"ס מקצועי, "מפני שעם הראש, הילד שלך, לא כל כך מבריק, אז שלפחות יהיה לו איזה מקצוע בידיים".
באחד הימים הגיע צלם של עיתון "במעלה" לבית הספר וצילם את התלמידים בעבודה. לאחר שבוע התנוסס צילום פוטרט של אמנון בעמוד השער של "במעלה". אמנון שמר כל השנים את הצילום בתמונה ממוסגרת בחדר עבודתו.
לאמנון זיכרונות רבים מ"מקס פיין", אולם דומה כי הזיכרון החזק ביותר שנחרט בו קשור למורה לשרטוט צבי וולפר. מספר אמנון בזיכרונותיו: צבי לאופר היה מורה קפדן חסר פשרות "כשבאנו בבוקר ה-29.2.1948 ללמוד ב"מקס-פיין" הודיעו כי הלימודים שלנו מבוטלים מפני שהמורה שלנו, אינג' צבי ווֹלְפֶּר, נהרג באותו לילה בבית חרושת "היוצק" מול מקווה ישראל והותקף על-ידי פורעים ערבים.
כל בית הספר על מוריו ותלמידיו הלכנו לבית "הפועל" ברחוב נחמני, לשם הובאו כל הגופות של הנופלים לזיהוי ולמתן כבוד אחרון. אני זוכר את דמותה השחוחה של אשתו של המורה שלנו. ואת קול הבכי נוכח המתים".
באמצע מלחמת העצמאות ב-1948 עבר אמנון קורס מכי"ם במסגרת גדוד 9 של הגדנ"ע, הקורס נערך בכפר סלאמה הנטוש. ב-1950 התגייס אמנון עם חבריו מהתנועה לנח"ל. הם נמנו עם חיילי המחזור השני של הנח"ל. לאחר טירונות במחנה 80, הגיע אמנון וחבריו לתקופת הכשרה בקבוצת מעיין-ברוך, שכונתה גם "הכשרת מעיין -ברוך". אחרי כשנה, התפלגה ה"הכשרה", וחלקה עבר לקב' יזרעאל. אמנון היה בין העוברים לקבוצת יזרעאל והיה למעשה חבר בקיבוץ זה מאז 1952 ועד יום מותו.
בין העוברים והמצטרפים לקיבוץ יזרעאל חברו הטוב של בקר עוד מתנועת הנוער צעיר בשם מנשה קדישמן, לימים צייר ופסל בעל שם. השניים התגוררו יחד בתחילת שנות ה-50 בחדר אחד בצריף בקיבוץ יזרעאל שהיה בראשית דרכו. קדישמן היה חבר קיבוץ יזרעאל מספר שנים, אולם נאלץ לעזוב כי הקיבוץ סירב לממן את לימודיו האקדמיים, אולם החברות בין בקר לקדישמן נמשכה כל השנים.
בקר ביקר את קדישמן בתל אביב וקדישמן ביקר אצל בקר בקיבוצו יזרעאל. כשנערך אירוע פתיחת תערוכת הציורים של אמנון בקר לפני מספר שנים בגלריה העירונית בעפולה הגיע קדישמן במיוחד לאירוע לכבד את חברו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| ב-1950 התגייס אמנון עם חבריו מהתנועה לנח"ל. הם נמנו עם חיילי המחזור השני של הנח"ל. לאחר טירונות במחנה 80, הגיע אמנון וחבריו לתקופת הכשרה בקבוצת מעיין-ברוך, שכונתה גם "הכשרת מעיין -ברוך". | |
|
|
|
|
קדישמן היה חבר קיבוץ יזרעאל מספר שנים, אולם נאלץ לעזוב כי הקיבוץ סירב לממן את לימודיו האקדמיים, אולם החברות בין בקר לקדישמן נמשכה כל השנים
▪ ▪ ▪
|
|
|
מזכיר הקיבוץ בשנות ה-60 וה-70
|
|
|
|
בקיבוץ עסק אמנון במיגון תחומים שונים: הוא היה מזכיר הקיבוץ בשתי קדנציות בשנות ה-60 ובשנות ה-70, שליח לתנועות הנוער ברודזיה ודרום אפריקה, ועבד בנגריה
▪ ▪ ▪
|
|
|
מנהל סדנת צפון של "בימת הקיבוץ"
|
|
|
|
ב-1975 עם חידוש בימת הקיבוץ" -תיאטרון התנועה הקיבוצית לאחר שפסק לפעול בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב1973 התמנה אמנון בקר למנהל סדנת צפון של "בימת הקיבוץ" תיאטרון שהופיע בעיקר בקיבוצים ועיירות פיתוח והורכב משחקנים בני קיבוצים. ב-1975 העלתה סדנת הצפון את ההצגה "מות אורזולה" מאת ה. סקלר בעיבודו של אמנון בקר.
בקיץ 1976 העלתה הסדנא, הצגת ענק בשם "מישהו (כל אדם), אותה כתב וביים אמנון בקר. ההצגה התקיימה בקיבוץ אפיקים ובמקומות נוספים בהשתתפות מקהלה של 45 זמרים ו-27 רקדנים וכן 120 נערים ונערות מחטיבת הנוער של איחוד הקבוצות והקיבוצים. וצפו בה אלפים רבים. בעיצוב הבמה השתתף האמן מנשה קדישמן.
ב-1979-1978 העלתה סדנת הצפון את ההצגה דבורה שטרקמן מחזה מאת אמנון בקר המחזה הוצג כמאה ועשרים פעמים, ברחבי התנועה הקיבוצית ומחוצה לה.
אמנון בקר הוציא לאור שלושה ספרים: "משהו על מישהו" - המחזה בימוי והפקה של מחזה רב משתתפים בחג ה25 של קבוצת יזרעאל. "סיפורי בעל ואהליבה" - רומן היסטורי המתרחש לאורך אלפי שנות קיום אנושי ביזרעאל וסביבתה. "קלנועיות חמורית" - אוסף רשימות נבחרות שפורסמו לאורך שנים בעלון קבוצת יזרעאל.
בתחילת שנות ה-80 פרש אמנון מתפקידו כמנהל סדנת צפון וחזר לקיבוצו. הוא מונה לרכז את ענף הבניין. עד 1990, עוד עסק אמנון גם בכתיבה ובבימוי. העבודה האחרונה שעשה בכתיבה ובבימוי, הייתה "שלש דקות אדאג'יו", בביצוע חברות וחברי יזרעאל, הצגה שהוצגה פעמיים ביזרעאל, פעם בכנס להקות תיאטרון קיבוציות, ופעם בקיבוץ בית זרע.
בתאריך 8.8.88 נפטרה אמו של אמנון, שרה בקר וכעבור מספר חודשים בשנת 1989 נפטר אביו יוסף בקר.
אי שם בשנות ה-80 החל אמנון לעסוק בציור. משנת 1989 החל ללמוד ציור, אחת לשבוע, אצל האמן טומי ברונשטיין, כך, במשך ארבע שנים. במהלך 30 השנים האחרונות צייר כמה מאות ציורים. עבודותיו הוצגו ביותר מ-30 תערוכות ציור. חלקן בתערוכות יחיד וחלקן תערוכות קבוצתיות. נושאי ציוריו של בקר: נוף יזרעאל וסביבתה, פרחים, דיוקן, ומיתוס תנכ"י. ציורי המיתוס התנכ"י מייחדים את אמנון בקר כיוצר העוסק בתנ"ך באופן ביקורתי ונוקב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| משנת 1989 החל ללמוד ציור, אחת לשבוע, אצל האמן טומי ברונשטיין, כך, במשך ארבע שנים. | |
|
|
|
|
העבודה האחרונה שעשה בכתיבה ובבימוי, הייתה "שלש דקות אדאג'יו", בביצוע חברות וחברי יזרעאל, הצגה שהוצגה פעמיים ביזרעאל, פעם בכנס להקות תיאטרון קיבוציות, ופעם בקיבוץ בית זרע
▪ ▪ ▪
|
|
|
הקליט עשרות שירים מהזיכרון במסגרת "זמרשת"
|
|
|
|
בעשור האחרון לחייו ואף לפני כן החלה הדרדרות במצבו הבריאותי של אמנון בקר והוא נזקק לניתוח לב וסבל מבעיות בריאותיות נוספות
▪ ▪ ▪
|
|
|