דרושים פוליטיקאים בלי משקעים ואמביציה

ח"כ אביגדור ליברמן הציג בפני המערכת הפוליטית רף שאין סיכוי שהיא יכולה לעמוד בו. ליברמן מציע לראשי המפלגות הגדולות לוותר גם על משקעים וגם על אמביציה, כדי שיוכלו לאמץ את המתווה שפרסם בצאת יום הכיפורים. אלא שאין בפוליטיקה מי שהצליח להיבחר ולעמוד בראש מפלגה, שאין לו אמביציה, כשם שאין בפוליטיקה, שבה הכל אישי, פוליטיקאי שאין לו משקעים אישיים. ליברמן מציע להקים צוות משותף לכחול לבן, לליכוד ולישראל ביתנו, כדי שיגבש קווי יסוד של ממשלת אחדות. צוות כזה אמור לדון בנושאים ביטחוניים דוגמת מדניות ההסדרה ברצועת עזה, ונושאים כלכלים שיכללו קיצוץ עמוק בתקציב או העלאת מיסים. ליברמן, הוא פוליטיקאי ממולח ומשופשף. הוא יודע שאם הצעותיו לא יתקבלו על-ידי שני הגושים הגדולים, הוא יוכל לטעון תמיד שישראל ביתנו, הציגה מתווה חברתי ומדיני, שנועד לפתור את מצוקותיהם של קשישים ונזקקים. כשהמערכת הפוליטית כנראה לפני סיבוב בחירות שלישי זה רק יועיל לו. הוא לא צריך היום למצוא נתיבות לקול הרוסי. קולות המצביעים יוצאי ברית המועצות בכיסו כבר מזמן. ההשקעה הכספית הגדולה שהשקיע הליכוד בניסיון להביא לכך שמצביעים של ישראל ביתנו יערקו לליכוד הפכה לכישלון גדול. ליברמן הוכיח שהוא מכיר את הרחוב הרוסי טוב מכולם וזוכה בו לאהדה רבה. הוא הוכיח גם שאת הבוחרים יוצאי ברית המועצות לא ניתן לקנות בכסף ובוודאי שלא בהבטחות. ליברמן מחזר היום אחרי קולותיהם של קשי-יום, בדיוק כשם שש"ס מחזרת אחרי קולותיהם של מצביעים ספרדים קשי-יום שזקוקים לתמיכתה. ישראל ביתנו לא הקימה רשת חינוך משלה, אבל בוחריה שמבקשים להשתלב בחברה הישראלית, יודעים שעניין הגיור הפך לנושא מרכזי, והוא שייצר בין השאר, את הקרע בין ליברמן לשר הפנים דרעי. ליברמן, מדבר על המשך יישום מתווה הנכים, ועל הצורך להעלות את קצבת הנכים לשכר המינימום, ופונה למפלגות הגדולות כדי שתהיינה שותפות למהלך, שעל-פיו תינתן לגמלאים גמלה שתהיה בגובה של 70 אחוזים משכר המינימום. הוא לא מסתפק בכך, ומבקש להשלים את חוק הגיוס בקריאה שנייה ושלישית, ולטפל בחוק המרכולים. הוא שואל בפשטות "מי בא איתי?". אם הוא ימצא שותפים שלא יירתעו מהצעותיו, שאמורות לשמש קווי יסוד, לממשלה הבאה, הוא מאמין שאנחנו צועדים לכיוון הנכון. יש לו דרישה מח"כ בני גנץ לאמץ את מתווה הנשיא ריבלין, לרוטציה על ראשות הממשלה. ליברמן מזכיר שבמקרה כזה, אם תוקם ממשלה שתכלול את שלושת הגושים, יהיה צורך לאשר את תקציב המדינה לשנת 2020, ותוכנית רב-שנתית לצה"ל לעשור הקרוב. הוא לא נועל את הדלת לכאורה בפני אף מפלגה שמתאים לה להצטרף לממשלת האחדות, אבל זה יוכל להיעשות אחרי שיוסכם על קווי היסוד על-ידי שלוש המפלגות. לליברמן ברור שאין כמעט סיכוי שהמפלגות הדתיות תצטרפנה לממשלה שאלה קווי היסוד שלה, והוא לא יזיל דמעה אם תוקם ממשלה ללא חרדים ודתיים. בהצעתו מבהיר ליברמן חד-משמעית, שמפלגתו לא תצטרף לשום ממשלה צרה "לא של הגוש החרדי משיחי", בראשות נתניהו, ו"לא לממשלת שמאל בתמיכת רשימת החתרנים" - היא הרשימה המשותפת, שאותה קושר ליברמן עם בני גנץ. ליברמן שולח עקיצה לנתניהו, על כך שהוא חייב להיפטר מ"גוש החרדים משיחיים", והוא מתכוון לשר התחבורה סמוטריץ' ולשר החינוך הרב פרץ. קשה להאמין שנתניהו יסכים להתנער מהמפלגות הדתיות, או לוותר על השותפות איתן. הדתיים היו שותפים נאמנים של הליכוד בשנים האחרונות. קשה להאמין באותה מידה שכחול לבן תסכים לוותר על כך שגנץ לא יכהן ראשון כראש ממשלה בכל רוטציה. יו"ר ישראל ביתנו לא עושה חיים קלים לאף אחת מהמפלגות, ולכן ספק גדול מאוד האם הצעתו ישימה. הוא קורא לכל המעורבים להתגבר על המשקעים והאמביציות, הצעה שהיא לא מציאותית במערכת הפוליטית בישראל, שבה המונח "הכל אישי" הוא לחם חוקם של פוליטיקאים, ואמביציות אישיות הן סמלם המסחרי. יש במתווה אמירה ברורה וחד-משמעית למקרה שאחד הצדדים יסכים לקבל את המתווה, ואילו הצד השני ישלול אותו. במקרה כזה ליברמן לא מתכוון לחבור לצד שיקבל את הצעתו, ולא יעניק לו את הקולות שברשותו, למרות שהוא מהווה לשון מאזניים עבור כל ממשלה. במילים אחרות, ליברמן לא יישב בשום ממשלה צרה, אלא רק בממשלת אחדות לאומית. המערכת הפוליטית לא מוכרת כמי שהנימוק שמנחה אותה הוא "טובת המדינה", ובוודאי שלא לשם שמיים. כששוט לא מונף מעל ראשם של הפוליטיקאים הם ממשיכים לחשוב רק על עצמם, ודואגים בעיקר לעצמם. ספק אם במערכת הפוליטית יש מי שבשל לכך שטובת הכלל היא מעל לכל, לא במילים אלא במעשים. לכן, להערכתי יוזמתו של ליברמן גם שהיא דואגת לכלל נועדה לכישלון. לא יהיה כנראה מנוס מבחירות בפעם השלישית.

מירי רגב זכתה השבוע לאמירה לא פרלמנטרית מצדו של ח"כ אביגדור ליברמן. ארגוני הנשים לא יעברו כנראה על האמירה בקלות לסדר היום ויקימו קול זעקה, אבל חשוב להבהיר: מה שאמר ליברמן על נשים, נכון גם לגבי גברים, שהתנהלות שמאפיינת את רגב מאפיינת אותם. השרה מירי רגב הרוויחה ביושר את התבטאותו החריגה של ליברמן. גם מי שאינם תומכיו של ליברמן, הזדרזו לתמוך באמירה הקשה והחריגה. התבטאויות של רגב בשנים האחרונות חרגו מכל אמת מידה פרלמנטרית. הם זיכו את רגב באמירה שייתכן שהייתה צריכה להיאמר בדרך מעודנת יותר, אבל אני מכיר רבים שחושבים שהיה צריך כבר מזמן לסכור את פיה של רגב. ליברמן, שגייס את סגולותיו הקריאטיביות, אמר בראיון למעריב שאם אינטלקטואל כמו ז'בוטינסקי, שכתב ודיבר 15 שפות, והיה חלק אינטגרלי מתקופת הכסף של הספרות הרוסית, היה מקשיב דקה אחת למירי רגב, שמתגאה בזה שמעולם לא החזיקה ספר של צ'כוב, הוא היה מתפלץ. זה עלבון לעם הספר, זה מה שקורה כשלוקחים בהמה, שמים אותה במשרד התרבות ומקבלים שרה בלי תרבות". אמר ליברמן תוך שהוא מתנצל מכל ליבו בפני הבהמות, על כך שקשר את שמן לשמה של רגב. רגב לא מסוגלת לשתוק. היא הזדרזה להשיב לליברמן, כהרגלה מבלי לחשוב פעמיים, ואמרה שליברמן הוא האיש השנוא ביותר, והוא האשם העיקרי בשסע החברתי הקיים בישראל. אלא שטענתה של השרה עומדת בניגוד גמור לתוצאות הבחירות האחרונות, ולפופולריות שלה זכה ליברמן כשהשיג שמונה מנדטים. לא כך נוהג הציבור כלפי מי שהוא שונא. ההצלחה המרשימה של ליברמן ורשימתו ישראל ביתנו מוכיחה שלדבריה של רגב אין אחיזה במציאות. אני חושב שניתן להמר בוודאות, שלו רגב הייתה מחליטה להתמודד לכנסת, בראשות רשימה שהיא עומדת בראשה, ספק גדול אם היא הייתה עוברת את אחוז החסימה, בעוד שליברמן זכה בשמונה מנדטים. רגב, לוקה כנראה באותה תסמונת שבה לוקה השר גלעד ארדן. אצל שניהם מקדים דיבור את החשיבה. מה שמביא לכך, שאנחנו יכולים ליהנות משלל אמירות שמגחכות לעיתים קרובות את שניהם לדעת. רגב לא סותמת את הפה כבר תקופה ארוכה. על הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ העזה רגב לומר ש"הוא לא אפוי", ורמזה כלפי גנץ שבאמירה שהשמיע כרמטכ"ל בעת מבצע צוק איתן, ובמהלכים שבהם נקט, יש לו אחריות למותו של הילד דניאל טרגרמן ז"ל ."כולנו זוכרים את גנץ כרמטכ"ל, וזוכרים מה קרה כשאמר "צאו לקטוף כלניות בדרום", התפייטה רגב. זה לא מנע ממנה לקרוא מיד אחרי הבחירות ל"בני", כפי שהיא פנתה לחבר הכנסת בני גנץ בשמו הפרטי, להצטרף לשולחן המו"מ, כדי שהיא תוכל לשבת עם "שר לא אפוי" ליד אותו שולחן ממשלה. גנץ בחר לא רק שלא להשיב לה, הוא גם לא ספר אותה. הוא זוכר אותה משירותם הצבאי, והוא יודע מה רגב שווה. רגב לא אמיצה. העובדה שהיא טורחת להקפיד ולרצות את ראש הממשלה, ונזהרת שלא להרגיז אותו גם במחיר ביטול דעתה העצמית אינה חדש. זאת כנראה הסיבה שמיד אחרי הבחירות המקדימות בליכוד, התבטאה רגב שהיא הצביעה בבחירות המקדימות בליכוד עבור גדעון סער, ועשתה זאת "בשביל אחדות הליכוד", אבל כשרגב גילתה שההתבטאות עלולה להסב לה נזק, היא הזדרזה לתקוף את גדעון סער בישיבת הממשלה, ובכך להצהיר מחדש על נאמנותה לראש הממשלה. מירי רגב היא ללא ספק קוריוז משעשע. לולא היא הייתה שרה בממשלה, ספק גדול אם אמצעי התקשורת היו מעניקים סיקור נרחב לדברי ההבל שלה, שבכולם חוזר מוטיב התרפסות בפני ראש הממשלה, ובלבד שהיא תוכל לזכות בכיסא גם ליד שולחן הממשלה הבאה - אם נתניהו יקים אותה. אביגדור ליברמן, שפיו וליבו שווים, אמר השבוע מה שחושבים מי שנחשפים לאמירותיה השנונות של רגב. אמירתו של ליברמן כלפי מירי רגב חריגה, אבל יהיו מי שיאמרו שרגב הרוויחה את האמירה ביושר.

ניר ברקת רוצה מאוד להיות ראש ממשלה ובליכוד הוא לא לבד. אחרי שגדעון סער צייץ "אני מוכן", כשנתניהו שקל לערוך בחירות מקדימות בליכוד, ברקת חשב כנראה שהוא עשוי לאחר את הרכבת, והזדרז להודיע שכדאי מאוד שניקח גם אותו בחשבון - גם הוא מתמודד. קשה לי לדעת איזה ראש עיר היה ברקת. אני לא מתגורר בבירה, והדעות על יכולותיו של ברקת חלוקות. ברקת הוא כנראה טירון פוליטי, מתאבד פוליטי, או פוליטיקאי מחושב. מה שברור שהוא יספוג בקרוב אש מכל הצדדים, השאלה היא רק מתי ובאיזו עוצמה. ברקת הוא מיליונר הייטק, ואפשר בהחלט לומר בציניות שהפרוטה מצויה בכיסו. עבור מי שבוחר להתמודד בבחירות מקדימות, או בבחירות לראשות העיר זהו נתון חשוב. הכסף שברקת הצליח לצבור מעולם לא הזיק לו. להבדיל ממתמודדים אחרים, ברקת לא ייאלץ לקחת הלוואות, לא לשרוף חסכונות, וגם לא לשעבד שום נכס שבבעלותו. הכסף הוא מפתח יעיל לפתיחת דלתות במערכת הפוליטית, וברקת התנסה בכך כשבחר להתמודד על ראשות עיריית ירושלים. עבור ברקת, הפוליטיקה המקומית היא ליגה שכבר מזמן לא מתאימה לו. הניסיון שצבר בראשות עיריית ירושלים והניסיון הקצר שצבר בכנסת, מאפשרים לו לדעתו לשחק במגרש של הגדולים, וברקת מצהיר בגלוי, שאחרי עידן נתניהו הוא יהיה ראש הממשלה הבא. כל מי שחולם להיות ראש ממשלה מזדרז להצהיר שזה יהיה רק אחרי עידן נתניהו. גדעון סער עשה זאת, ישראל כ"ץ עשה זאת, ועכשיו עושה את זה גם ניר ברקת. בראיון לידיעות אחרונות, בוחר ברקת להעתיר שבחים מוגזמים על נתניהו, מה שמלמד שכדאי לנתניהו להירדם בלילה בעיניים פקוחות. אף לא אחד מהמתמודדים מצהיר את ההצהרות הלויאליות בגלל לויאליות מוגזמת או אהבה בלתי נשלטת לראש הממשלה. כל המועמדים יודעים שנתניהו, כדברי המימרה המוכרת לחברי הליכוד, גאון. לא בטוח שהוא נדיב, אבל הוא בוודאות אכזר, ולכן כדאי לכל המתמודדים שלא לנסות אותו, כשהוא לא איבד עדיין מכוחו. כשנתניהו שולט שלטון ללא עוררין במרכז הליכוד ובמוסדות הליכוד, צריך כנראה הרבה אומץ להצהיר שעידן נתניהו הסתיים והליכוד שייך לצעירים. את זה יכולים אולי לעשות מתנגדיו של נתניהו במפלגות אחרות, אבל בליכוד נתניהו עדיין חזק, ועדיין לא נוצרו בקיעים בחומה שיאפשרו את החלפתו. מה שברור הוא שכאשר נתניהו יחליט לפרוש מהזירה הפוליטית, תיפתח בליכוד מלחמת עולם שלישית על ראשות הנהגת הליכוד. זאת תהיה מלחמה בחצים ובקשתות, באש נ"מ, בטנקים, בצוללות, בטילים וגם במטוסים ללא טייס. ינצח בה לא מי שיקבל את ברכתו של נתניהו, אלא מי שיהיה חכם יותר, אכזר יותר, ובעיקר זה שלא ימצמץ ראשון. אני משאיר לכם לנחש מי זה יהיה.

הדס שטייף לא קיבלה שום חסינות מהעמדתה לדין. הספין שפורסם בעבר, לפיו יש הסכם או הסדר כזה הוא לא יותר מספין. בפרקליטות המדינה יודעים שאם תתקבל החלטה כזאת, תיאלץ הפרקליטות להגן על ההחלטה בבג"ץ, ולכן טובים הסיכויים שכל החלטה בעניינה של שטייף תתקבל רק לאחר בחינה יסודית של הדברים. להדס שטייף יש לא מעט אנשים שמתעבים אותה, שלא יסכימו לאפשר לפרקליטות לעגל פינות, מה גם שלפרקליטות ברור שהחלטה שלא להעמיד את שטייף לדין, לא תעבור ללא תגובה, ולכן שוקלים שם ביסודיות את הדברים. גלובס פרסם השבוע שהמשטרה הודיעה במכתב רשמי לפרקליטיו של אפי נוה, שהיה יושב-ראש לשכת עורכי הדין, כי היא שוללת את הפרסומים לפיהם הובטחה חסינות לשטייף ולמעורבים נוספים בפרשה, שחשפו פרטים אסורים מהטלפון הנייד של נוה, ועברו לכאורה בכך על חוק הגנת הפרטיות. עו"ד נוה טוען כי שטייף חשפה בתוכנית "מה בוער", שמשודרת בגלי צה"ל, פרטים שנודעו לה מפריצה למכשיר הטלפון הנייד ששייך לו, וניתן לשטייף ללא רשותו. הוא הגיש נגד שטייף תביעה על סך שבעה מיליון שקלים, בעקבות פרסום הדברים. אם שטייף ומעורבים אחרים יחויבו בדין הם ייאלצו לשלם לנוה לא מעט כסף מכיסם הפרטי, לאחר שמערכת הביטחון כבר הודיעה, שהיא לא תגן על שטייף בתביעה הזאת, ואם שטייף תפסיד משרד הביטחון לא יישא בעלות הפיצויים. זאת לא הפעם הראשונה ששטייף מסתבכת עם החוק. בשנת 2000, היא נמצאה אשמה בסיוע לביצוע האזנת סתר, לשיחות ועידה של שוטרי מרחב דן, שביצע יריב בן יהודה, מי שהיה כתב גלי צה"ל באותה תקופה. שטייף לא הורשעה בביצוע ההאזנות הסתר אלא בסיוע להן. השופטת יהודית אמשטרדם כתבה אז בפסק דינה של שטייף, כי "משלא הורשע מי שביצע במישרין את האזנת הסתר שלא כדין, על אף שאני מוצאת אותה אשמה, איני מרשיעה אותה". השופטת החליטה על כך משום ש"הנאשמת (הדס שטייף), לא האזינה בעצמה לשיחות, ולא הפיקה מהם מידע לצורך כתבותיה". יש להניח שבהחלטה האם להעמיד שוב את שטיין לדין, הפרקליטות לא תשכח את הסתבכותה הקודמת של שטייף, למרות שלא הורשעה אז בהאזנת סתר. ומה יהיה על הטפלון המוכר שמעון אלקבץ, שלא ראה, לא שמע, ולא ידע. נראה שהפעם הוא לא יוכל לחזור על התנהלות הטפלונית שמאפיינת אותו, וייאלץ לשאת באחריות ולהסביר איך נקלעה התחנה הצבאית ב"ניהולו", למשבר אי-האמון הגדול בתולדותיה.

בתפילת "נעילה" של צום יום הכיפורים יש פיוט שנקרא "אל נורא עלילה". שמסתיים במילים: "תזכו לשנים רבות הבנים והאבות". נזכרתי בחגים, במוסד הרבנים הראשיים, שגם עליו לא פסח הנפוטיזם. הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, הוא ניצול שואה שניצל מהתופת הנאצית, בזכות אחיו נפתלי לביא ז"ל, שזכה להקים לעצמו יורש, בדמות בנו הרב דוד לאו. בעוד שהאב, הרב ישראל מאיר לאו, נאבק על חייו וחווה את אימי השואה, הבן הרב דוד לאו, זכה להיוולד באחת משכונות צפון תל אביב, וגדל כנער שמנת, בתקופה שאביו שימש כרב של צפון תל אביב. הרב ישראל מאיר לאו, גדל במשפחה אומנת בקריית מוצקין, וכיתום למד בפנימיות ובישיבות, הבן דוד לאו, מצא דרך סלולה לעולם הרבני. האב רטוריקן מרשים, שנחשב נואם מספר אחת בעולם היהודי, סלל בכוחות עצמו את הדרך לתפקיד הרב הראשי של נתניה, משם לתפקיד הרב הראשי של תל אביב, ומשם לתפקיד הרב הראשי לישראל. הבן זכה בתפקיד בדרך קצרה בהרבה. הבן זכה לקבל את תפקידיו על מגש של כסף. הוא התחתן בחתונה שהמשיכה לסלול את דרכו אל הצמרת. חמיו הוא הרב יצחק רלב"ג, אבל מי שמסקרנת במיוחד היא חמותו, הרבנית הדסה רלב"ג, שמוכרת כמושכת בחוטים במגזר הדתי, ובעלת קשרים שכל חתן רק יכול להתברך בהם. כך, בגיל פחות מחמישים, לאחר ששימש כרבה הראשי של העיר מודיעין, כשהוא לא נדרש להתמודד על התפקיד, משום ששימש בה רב עיר ראשון, נבחר הרב דוד לאו לתפקיד רב העיר מודיעין. אופיים של הרב ישראל מאיר לאו ובנו הרב דוד לאו שונה במידה רבה. האב הוא איש נוח לבריות ומוכר כמי שזוכה לחיבה רבה. בדבר אחד עולה הבן דוד לאו על אביו –בגובהו. בשאר התכונות הוא מתקשה להגיע לקרסוליו של אביו. בתקופה שבה שימש הרב דוד לאו כרבה הראשי של העיר מודיעין, ידעו יחסיו עם עמיתו הרב הספרדי מתיחות, בעוד שאביו הרב ישראל מאיר לאו, שהיה הרב הראשי לישראל, הקפיד לשמור על מערכת יחסים מצוינת, עם מי שהיה עמיתו הספרדי באותה עת, הרב עובדיה יוסף. בדרך דומה נהג הרב ישראל מאיר לאו בתפקיד קודם, בעת ששימש הרב הראשי של נתניה, מול הרב הראשי באותה עת, הרב דוד שלוש, שהוא איש מחלוקת מובהק, אך למרות זאת התנהלו השניים בהערכה רבה זה כלפי זה. גם בתקופה שבה שימש הרב ישראל מאיר לאו, כרבה הראשי של תל אביב, הוא עשה כל מאמץ שלא להיקלע לעימותים מיותרים מול הרב חיים דוד הלוי, שהיה אז הרב הספרדי. כשהרב ישראל מאיר לאו, התמנה לרב ראשי לישראל, הוא שימש בתפקידו במקביל לראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון. מקורבים של השניים מעידים כי יחסיהם היו מלאי הערכה. כניסתו של הבן הרב דוד לאו, בשערי הרבנות הראשית, לוותה בסערה, לאחר שהרב דוד לאו, החליט להדיח מתפקידם את המנכ"ל, הדובר, והיועץ המשפטי - צעד שלא הפתיע רבים. אבל בכך לא הסתיים נסיונו של הרב לאו הבן, לשלוט ברבנות הראשית. כאשר הוא החליף בתפקיד את הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, במסגרת רוטציה בין השניים, הוא נקלע למתיחות עם הנהלת בית הדין הגדול ועם הדיינים. מאז שהרב לאו הבן התמנה כנשיא בית הדין הרבני הגדול, הוא הצליח להתעמת ולהסתכסך עם מרבית בעלי התפקידים בבתי הדין. בעיקר הוא הגיע לעימותים חריפים עם בכירי הדינים בישראל, כמו אב בית הדין הרבני בתל אביב, הרב שטסמן, שאותו הוא ניסה להדיח בעבר מתפקידו. אלא שהתערבותו של היועץ המשפטי לממשלה מנעה זאת. הרב עובדיה יוסף ז"ל גדל בשכונת בית ישראל בירושלים. הוא נולד בבגדד, ועלה לארץ בגיל פחות משנה. אביו, היה בעל מכולת בשכונה שנחשבה אחת השכונות העניות של ירושלים. כל משפחת יוסף הצטופפה וגדלה בחדר אחד. כשהרב יצחק יוסף נולד, אביו כבר היה דיין חשוב, שהתגלה כגאון, ובעיקר כבעל זיכרון פנומנלי. סגולות אלה אינן מאפיינות את הבן הרב יצחק יוסף, בעוד שהמונח גאון דבק באב הרב עובדיה יוסף, כבר בגיל 17 בעת שהתמחה בכתיבת ספרי הלכה, שכללו שאלות ותשובות, הספרים שכתב הבן הרב יוסף יצחק לא היו יותר מאשר תמצית כתבי אביו. הרב עובדיה יוסף היה אומן הדרשות שאותן נשא בסגנון סטנד-אפ. הן הוקלטו ושודרו גם בערוצי הטלוויזיה החילוניים. היו מי שטענו שהצליח לשבות את ליבו של הציבור משום שהוא דיבר בשפה "גששית" - עממית ולא מתנשאת - בדומה לזו של חברי שלישיית "הגשש החיוור". האב נהג בדרך של בית הלל. הוא התיר ממזרים, ופתר באומץ את בעיית עגינותן של עגונות מלחמת יום הכיפורים. הוא נחשב ליברלי בענייני גיור, בעל כתפיים רחבות, שלא חשש מהרבנים הקיצוניים ומהרבנים האשכנזים, והיווה דוגמה לפסקי דין ליברליים מנומקים. הבן הוא חסיד השיטה השמרנית, הקיצונית והפחות ליברלית. ייתכן שהדבר נובע מחוסר ביטחונו של הרב יצחק יוסף, ויתכן שהוא גם חושש מהרבנות הראשית, ומהרבנים האשכנזים והליטאים, ומיישר איתם קו בכל התחומים. אין מחלוקת שהרב עובדיה יוסף היה בעל חזון ומעוף בנושאים החברתיים, והיה מנהיג שניווט את הסובבים אותו. הבן הרב יצחק יוסף נראה לעיתים כמי שנתון להשפעתו של השר אריה דרעי, שכדי להבטיח את שליטתו בלשכת הרב הראשי, דאג לכך שראש לשכתו של הרב ובכירי הלשכה, יהיו אנשי אמונו. בכך, גם באמצעות הדרך הזאת יודע השר דרעי את כל מה שמתרחש בלשכת הרב ומצליח לשלוט במהלכים. מתנגדיו של הרב יצחק יוסף טוענים שהוא כלי בידו של השר דרעי. בעוד שאביו הרב עובדיה יוסף, דאג למנות עשרות רבני ערים ספרדים, הרי שתקופתו של הרב יוסף הבן אינה מתאפיינת בכך, למרות שש"ס אוחזת במשרדי הפנים והדתות, שממנים את הגוף הבוחר, והרב יוסף הבן יכול היה לעשות זאת ביתר קלות. מעשי אבות לא תמיד סימן לבנים. עובדה, שני הרבנים הראשיים לישראל הם ההוכחה הטובה ביותר.

אני לא מאמין בדרך כלל למה שנכתב ברשתות החברתיות. גיליתי לא מעט דברים שנכתבו שם שלא לא היו ולא נבראו. לכן כשעניין מסוים מעורר בי עניין, אני טורח לבדוק אותו ביסודיות, כדי לראות אם מה שנכתב לא רק נכון אלא גם מדויק. השבוע גיליתי להפתעתי שסרטון שרץ ברשת, שזכה לתפוצה רחבה, הוא לא רק נכון אלא גם אמיתי. את הסרטון שלח אלי עו"ד פיני פישלר, שבימים כתיקונם הוא זה שלוחם במעשי השחיתות במשטרת ישראל, ובקיא בנעשה במשטרה יותר מהמפכ"ל. בסרטון נראית פתיחה של כספת בחדר בבית מלון שמתבצעת בתוך שניות, מבלי שיש צורך בקוד לפתיחת הכספת. מכיוון שאני מתאכסן עכשיו במלון בחו"ל, החלטתי לבדוק את אמינות הסרטון ולא תאמינו - זה נכון וזה עובד. אפשר לפתוח בדרך הזאת כמעט כל כספת. מה שמדאיג שגם אחרים יכולים לפתוח בדיוק באותה שיטה את הכספת שלך. כשאנחנו מבקשים לנעול את הכספת בבית המלון, אנחנו נדרשים להקיש קוד סודי שכולל מספר ספרות, שאותו אנחנו בוחרים, ומיד אחר כך אנחנו נדרשים להקיש על מקש הנעילה. אז אנחנו שומעים שהכספת מבצעת נעילה ובטוחים שהרכוש היקר שהפקדנו בכספת בטוח לחלוטין. אלא שכל חדרנית מכירה את השיטה, שכדי לפתוח את הכספת מבלי שהיא תדע את הקוד הסודי, מספיק שהיא תקיש שש פעמים את הספרה אפס - ואז הכספת תיפתח. האשם אינו ביצרני הכספת, אלא בביטחון של בית המלון. כאשר המלון רוכש כספת חדשה היא מסופקת לו עם קוד שהוא ברירת מחדל, שהוא שש פעמים הספרה אפס. המלון הוא זה שצריך לאפס את ברירת המחדל, ולבטל אותה כדי שהאורחים יוכלו להקיש קוד סודי שידוע רק להם. אלא שבמרבית המלונות לא עושים זאת, ומכניסים את הכספת לשימוש מבלי לשנות את קוד ברירת המחדל. אם אתם מתאכסנים במלון, טובים הסיכויים שגם נעילת הכספת שלכם לא שווה את מאמץ הנעילה. אני מתאכסן במלון יוקרתי בחו"ל, והוכחתי שניתן לפתוח בקלות את הכספות. לפעמים גם ברשתות החברתיות יש עצות מועילות, כדאי שלא להאמין לכל מה שנכתב. ראוי לבדוק כל פרסום ביסודיות.