העמקתי בתולדותיו ונתוניו של הבית המכונה "בית בוקסר". ובכן, הוא נבנה בסוף שנות ה-20 על-ידי ירמיהו בוקסר, מוכתר המושבה ומראשי ועד המושבה נס ציונה שלפני קום המדינה. לבית שתי קומות והוא משתרע על שטח של כ-500 מטר ומוקף בחצר בת 3.5 דונם. הבית בעל קימורים ועמודים עם פיתוחים ועיטורים. מדרגות מוליכות אל כניסתו הראשית. יחסית לכ-90 שנות קיומו מצבו הפיזי של הבית סביר ונראה כי נבנה בצורה איכותית ומחומרים איכותיים. לבית הוכן תיק תיעוד מלווה בצילומים על-ידי משרד אדריכלות ושימור מימר נאור. רבים מפרטי הבית כיום הם מקוריים מפעם. כך למשל הריצוף בחדרים וכן בחדר האמבטיה מקורי ומעוטר בעיטורים אמנותיים. דלת הכניסה הראשית לבית כוללת מילואות עץ עם תחריטים מגולפים בדוגמאות חזריות מעולם הצומח והדומם". ייתכן שמאז בנייתו של הבית נערכו בו שינויים כאלה ואחרים אולם בסך-הכל עושה רושם כי שמר על צביונו המקורי. מאחר שהבית היה ביתו של מוכתר המושבה, כאן התקיימו מטבע הדברים לא פעם פגישות ודיונים חשובים הנוגעים וקשורים לתולדותיה של נס ציונה והאזור בהם נטלו חלק ראשי וחברי ועד המושבה. שרה רובנס, לבית משפחת זייצוב, מילדי נס ציונה, זוכרת כי בבית בוקסר רחב הידיים נהגו ילדים ומבוגרים ולהתכנס לאירועי תרבות וזמר. בראיון לעיתון דבר מיום 7 בספטמבר 1983 מספרת שרה על בית המידות של מוכתר המושבה ירמיהו בוקסר, בית בעל קימורים ועמודים עם פיתוחים שהיה פותח שעריו בפני הילדים. מספרת שרה בראיון זה: "כשהיו מזדמנות לנס ציונה הזמרות ברכה צפירה ואסתר גמליאלית שם בבית המידות של מוכתר המושבה ירמיהו בוקסר בטרקלין גבה הקומה ומרווח המידות, היינו מצטופפים בחרדת קודש לשמוע צליל פסנתר ושירי מולדת, ולהיטי התקופה היו: 'יח חלילי עמלי', 'למי תודה למי ברכה', וכמובן 'מי יבנה בית'".

"בית בוקסר" בנס ציונה הוא כאמור בן 90 שנה לפחות, בעל ערך היסטורי ואדריכלי. בתים כמותו ודומים לו כמעט ולא נשארו בנס ציונה. הם נהרסו בעשורים האחרונים בשקט בשקט ודי בהשלמה לטובת כרישי נדל"ן שבנו על חורבותיהם מבני נדל"ן מניבי תשואה כספית ורווחים של מיליוני שקלים. האם גורלו של בית בוקסר יהיה דומה? האם ישמר ואם כן כיצד ישמר? האם ישמור על צביונו המקורי. ימים יגידו. אומרים לי כי הבית ההיסטורי יעבור בקרוב עבודות "שימור מחמיר". מבלי להתייחס ספציפית לבעלי "בית בוקסר", בעלים פרטיים של מבנים היסטורים ישנים המיועדים לשימור מסוג זה של "בית בוקסר", לרוב, מעוניינים להרוס המבנה הישן הקיים ולהקים על חורבותיו בית חדש, להרחיבו להוסיף לו קומות לערוך בו שינויים מבניים "פרקטיים", ולהגדיל ערכו הכלכלי. כאן תפקידם של נציגי השימור ברשות המקומית, בוועדות התכנון ושל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל לפקח, להגביל, לרסן, לא להירתע ולא להיכנע לכרישי נדל"ן ולבעלי ממון מקושרים, לקבוע הגבלות מחמירות בענייני שימור מבנים היסטוריים ולא פחות מכך לפקח על ישומן, שיגרמו לכך שהבית המיועד או מוכרז לשימור במיוחד "שימור מחמיר" ישמור על צביונו ומראהו המקורי, כי אחרת לא מדובר בשימור אלא בכאילו שימור. מעניין איך יראה "בית בוקסר" בסיום עבודות השימור. האם ישומרו פריטיו המקוריים, רצפתו המקורית המעוטרת, דלתותיו חלונותיו המקוריים? וזאת לדעת - קיימת תוכנית בניין "פרויקט בית בוקסר", להקים סביב הבית ההיסטורי "בית בוקסר", כמעט בצמוד אליו, מספר מגדלי בניינים שיקיפו את "בית בוקסר" כמעט מכל עבריו. הדבר עלול בהחלט לפגוע במראה הכללי ובצביון המקורי של "בית בוקסר" והבית עלול להיבלע בין מגדלי הבניינים הגבוהים. אומרים לי כי ראש העירייה הנוכחי של נס ציונה שמואל בוקסר הוא נכדו של ירמיהו בוקסר בונה הבית וכי הוא מעודד ותומך בשימור אתרי מורשת בעירו. יש לצפות שיפעיל השפעתו וסמכויותיו לשימור הבית כראוי. טל בן נון מנהלת מחוז המרכז במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל כותבת לי: " המבנה ("בית בוקסר") מוכרז לשימור מחמיר ביותר כבר בתוכנית שהמועצה לשימור הייתה שותפה לה לפני כמעט 20 שנה. המבנה שייך לאנשים פרטיים, אבל הם עומדים בדרישות התב"ע. יש אדריכל שימור מוכשר, נאור מימר, שהכין תיק תיעוד ותכנון לשימור המבנה. המועצה לשימור בחנה את התוכניות ואישרה אותן ובקרוב יחלו עבודות השימור בפועל.

ואם בבית המוכתר ירמיהו בוקסר עסקינן כמה מילים על-אודותיו. הוא היה מראשי האיכרים ומחלוצי הפרדסנות בארץ, היה מוכתר המושבה נס ציונה ועמד בראש ועד המושבה שנים הרבה. ירמיהו בוקסר נולד בראשון-לציון בשנת 1887 להוריו אהרון ושרה בוקסר. אמו שרה הייתה אחותו של מייסד נס ציונה ראובן לרר. בהיותו כבן שנתיים העתיקה המשפחה את מקום מגוריה מראשון לציון לנס ציונה ונמנתה עם משפחות מייסדי נס ציונה. משפחה בוקסר התגוררה בחצרו של הדוד ראובן לרר שם התגוררו בתחילה ראשוני המייסדים. תנאי החיים של המייסדים לא היו קלים. המקום היה נידח ללא קשר תחבורתי עם שלושת המושבות העבריות שכבר היו קיימות באזור יהודה, במקום שנקרא בראשו היו ביצות. תושבים רבים סבלו מקדחת, שירותים רפואיים כמעט ולא היו ואם לא די בכך סבלו המייסדים מהתנכלות ומהתקפות מצד ערבי הסביבה שלא ראו בעין יפה את התיישבותם באזור. ירמיהו למד בבית הספר העממי בנס-ציונה: מוריו היו צבי הוכברג ואחיו שמואל שהיו בין המורים הראשונים במושבה. כבר בגיל 13 לערך יצא לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה. הוא עבד בפרדסים ובכרמים בנס ציונה ובראשון לציון. בהמשך קיבל אביו מדודו ראובן לרר שטח של כ-30 דונם אדמת טרשים בשדות המושבה, עליו נטעו ירמיהו ואביו כרם. בהמשך הקים ירמיהו, והוא בן 17 בלבד, משתלות לימונים ועצי הדר ועצי אקליפטוסים ופיתח והרכיב זנים שונים. למשתלותיו יצא מוניטין בסביבה, ורבים נהרו אליו לזכות בזנים המשובחים משלו. שמו כפרדסן מעולה יצא למרחוק ופרדסנים עלו אליו לרגל להתייעץ. אהרן אייזנברג, שניהל אז את מטעי הפרדסים בחפצי-בה, חדרה, קנה משתיליו של ירמיהו כדי לנוטעם בפרדסי ובמטעי חפציבה. גם פרדסנים ערביים נמנו עם לקוחותיו. מהרווחים הראשונים החל לרכוש קרקעות מערביי הסביבה ולטעת בהם פרדסים. הפרדסים זכו להצלחה רבה והניבו יבולים נאים. בגיל 20 שנה נשא ירמיהו לאשה את רבקה בתו של אברהם - אבא טפר מראשוני נס-ציונה. במרוצת השנים הרחיב ירמיהו רכישת קרקעות מחוץ למושבה לא רק למטרת פרדסנות אלא רכש קרקעות גם לשם הקמת בתי מגורים. ב-1916 נפטר אביו של ירמיהו אהרון בוקסר. לא פעם ולא פעמיים תקפו ערבים את פרדסיו ועקרו עצים רבים. במאי 1932 שרפו כנראה ערבים את בית האריזה השייך לו. בידיעה בעיתון דואר על האירוע (8.5.32) נכתב כי "המשטרה ערכה חקירה ומצאה עקבות מובילים לכפר קוביבה". בשנת 1936 בתקופת מאורעות 1939-1936 עקרו הערבים בפרדס שלו כ-2,000 עצים אך הוא לא נכנע ונטע אותם מחדש. בשנת 1939 עקרו שוב ערבים בפרדסו מאות עצים וגם הפעם כך לפחות נמסר, חזר ונטעם מחדש.

שנים הרבה שימש ירמיהו בוקסר כמוכתר וראש ועד המושבה נס ציונה וזאת לעיתים במקביל להיותו פרדסן ורוכש קרקעות. ירמיהו שימש כחבר הנהלת התאחדות האיכרים וכן בתפקיד יו"ר הנהלת "פרי-תז"-אגודה שיתופית לשיווק פרי הדר בע"מ. מעיון בארכיוני עיתונים אתה למד כי השתתף בכינוסי פרדסנים רבים והיה נואם ברבים מהם ולחם על זכויות הפרדסנים. ב-10 באוקטובר שנת 1962 נפטר בבית חולים "אסף הרופא". בן 75 היה במותו. נכדו של ירמיהו בוקסר הוא כאמור שמואל בוקסר ראש עיריית נס ציונה הנוכחי. נכדים נוספים של ירמיהו הם: טייס חיל-האוויר האגדי תת-אלוף אהרן ("ילו") שביט שהיה טייס קרב, מפקד טייסת, וכהן כנספח אווירי בארצות הברית, ואמנון שביט ילובסקי שהיה אף הוא טייס בחיל-האוויר ואחר כך באל-על. אהרון ואמנון שביט הם ילדיה של מריים ילובסקי, בתם של ירמיהו ורבקה בוקסר. על שמו של ירמיהו בוקסר נקרא רחוב בנס ציונה.