מאיר שמגר היה בן אור ענק, מגדלור גבוה, בחברה הישראלית. הוא היה השילוב האופטימלי של האחריות לביטחון המדינה ולקידום הליברליזם; שילוב מלא בין לאומיות שורשית לבין צדק מהותי. איש של משמעת אחראית עם פריצת דרך מקורית, מתסיסה, מעוררת לחשיבה.
היה איש אצ"ל שנשלח למאסר באפריקה על-ידי השלטון הזר, ובחדרו התנוססה תמונה של
דוד בן-גוריון;
ממשלת העבודה האזינה לו ברוב קשב והדר וכבוד גם כשפתח פרק חשוב במלחמה בשחיתות, ובימיו בבית המשפט העליון העמיד את חוקי הכנסת לבחינת בג"ץ.
ארוכה יריעת מעשיו, אבל על עצמו דיבר בצמצום כפי שהעיד ספרו. היכרתיו מאז 1969. גרנו בקרבת מקום. נפגשנו פעמים רבות בטיולי בוקר בשבת. השכלתו גלשה מעבר לתחומי המשפט. מוזיקה וקריאת ספרים וסקרנות רבה.
תמיד בשליטה עצמית. תמיד הבנה מרחיקת ראות של המציאות. היה בו מאור פנים. הייתה חומרת פנים. לעולם לא משוא פנים.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]