תומכי
בנימין נתניהו נחלקים לארבע קבוצות מרכזיות. בקבוצה הראשונה תמצאו את אנשי הליכוד הוותיקים, אלו שתמיד הצביעו ליכוד ואלו שימשיכו לנצח להצביע ליכוד, ויהי מה. יש את הקבוצה שזכתה לכינוי "הביביסטים" בקבוצה הזו תמצאו מעריצי ביבי אמיתיים. הם רואים בנתניהו את המנהיג המושלם ויגנו עליו בחירוף נפש. ויש את הקבוצה השלישית אנשי ימין מובהקים שמזגזגים בין מפלגות ימין שונות והליכוד ונתניהו הם רק אופציה אפשרית אחת מבחינתם.
יש את הקבוצה הרביעית. זוהי קבוצה קטנה יחסית שמורכבת מאנשי ימין שרואים ברדיפת נתניהו על-ידי גורמי הפרקליטות והתקשורת, מהלך אנטי דמוקרטי מובהק. שאלת חפותו של נתניהו היא לא הדבר המרכזי שמניע את הקבוצה לפעולה, אלא תהליך הרדיפה עצמו. לסיכום, לקבוצה הראשונה הליכוד זה הדבר המהותי, לקבוצה השנייה ביבי זה העיקר, עבור הקבוצה השלישית הימין זה הערך העליון, ועבור הקבוצה הרביעית שלטון הימין הדמוקרטיה, האמת והצדק, אלו הם הערכים שבשמם היא פועלת.
אצל תומכי כחול לבן זה פחות מורכב ונחלק לשניים - שמאל מתון ורק לא ביבי. בכל כלי התקשורת ובמעוזי השמאל מנסים להפיל את כל הגלקסיה כולה כולל עוד כמה גלקסיות מרוחקות על כתפיו הרחבות של נתניהו. הם טוענים במרץ שנתניהו הוא האיש שאחראי לפלונטר הפוליטי ולמצבה התקוע של מדינת ישראל. הם קוראים לו להתאדות מחיינו ולאפשר לגנץ ולפיד להוביל את כולנו אל עולם שכולו טוב. הם כל כך מתעבים את ביבי עד כדי כך שהם מוכנים להתפשר על ממשלת מיעוט ואפילו על
מירי רגב ראשונה ברוטציה.
מתנגדי נתניהו חוזרים על עצמם בכל דיון. לפעמים אני חש חמלה זמנית כשאני שומע איך אנקה בוקעת מגרונם של אלו. ותר לנו ביבי, בחייאת תפרוש... כשמדובר בנתניהו הם שוכחים לדייק. ביבי לא אשם לבדו במצב אליו נקלענו אלא הוא השחקן הראשי בסיפור אליו הוא נקלע. נתניהו הוא דמות כל כך דומיננטית והוא מושך אליו ערמות של התייחסות בלתי פוסקת לטוב או לרע. אין מה לעשות הוא מכונה משומנת של כריזמה ומנהיגות שנויות במחלוקת. הם בהחלט צודקים שבגלל מצבו המשפטי נגררנו אל עסק ביש, אבל האשמה לא חלה רק עליו.
תאוות שלטון
כל מתנגדיו בכנסת, בפרקליטות, בתקשורת ובבית הכסא בחדר השינה של
אהוד ברק רוצים אותו אשם, אשם בהכל. אז בואו אני אספר לכם בדיוק במה הוא אשם. הוא אשם בכך שהוא התחבב על
דונלד טראמפ, נשיא אמריקני פרו ישראלי שהכיר בירושלים כבירתנו - רגע היסטורי. ארה"ב הכירה גם בריבונות ישראל על רמת הגולן, ועכשיו מגיעה הצהרתו הדרמטית של מזכיר המדינה האמריקני לגבי חוקיות ההתנחלויות, WOW. הוא אשם בכך שהוא ניהל מאבק עיקש ומתמשך במדיניות הגרעין האירנית, ומי שעקב אחריו מנהל את המלחמה הזו בנחישות נגד כל העולם לא יכול לצפות מהאיש להיות לוזר ולפרוש פתאום.
התעוררו! אתם מתעסקים פה עם חתיכת עקשן. בגלל תאוות השלטון המופרעת של רביעיית כחול לבן כנראה שפספסנו הזדמנות היסטורית להשלים לא מעט מהלכים דרמטיים מכריעים בחסות דונלד הידידותי. מהלכים שהיו משפיעים לטווח הארוך על עתידה הביטחוני, הכלכלי והמדיני של מדינת ישראל. שנה שלעולם לא תחזור. הייתם צריכים לתת לביבי להשלים את המלאכה בעת רצון נדירה זו. אתם תמיד טוענים שישראל לפני הכל, לא נראה לי, התביישו לכם.
הם דורשים מנתניהו להתפנות לענייניו המשפטיים ולפנות את הדרך, ומבקשים ליצור תקדים מסוכן להפיכה שלטונית בחסות הפרקליטות והמשטרה. לא יקום ולא יהיה. לנתניהו יש את הזכות ואת החובה להילחם על חפותו. אל הסנהדרין הערכאה העליונה של המשפט היהודי, היו מתקבלים רק המוחות החריפים ביותר, "אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה" (סנהדרין י"ז, ע"א). את תיקי נתניהו השנויים במחלוקת ניתן לטהר. צריך מוח חריף ונפש חפצה. בפרקליטות אין חפצים בטיהור אלא בהרשעה מוחצת. את דינו של נתניהו הם חרצו מזמן, ככל הנראה גם הפרקליטות נגועה בשחיתות.
בזמן שישראל שוקעת תחת משקל המחלוקת, בחרו בפרקליטות לצפות בצבועים בספארי. אין באמת צורך להרחיק עד לאפריקה. בפרקליטות, בתקשורת ובכנסת ישנם מספיק אנשים שפשוט צריכים להתבונן במראה כדי לחזות בצבוע. "יחיד ורבים - הלכה כרבים", במשמעות הרוחנית העמוקה של הכלל ניתן לגלות החוצה את "חכמת ההמונים". המונים? הצחקתם אותם, מיעוט נגוע שקרב בצעדי ענק אל חטיפת השלטון מידי האספסוף. לחצי מדינה שמעוניינת בנתניהו מתפקד וחף מפשע אין שום משקל, התהליך עצמו כל כך מזוהם ומקולקל עד שלדעתי שאלת חפותו של נתניהו היא בגדר פרשנות בעיני המתבונן ולא הליך משפטי הוגן. בעוד זמן קצר מנדלבליט ישמיע את קולו ואז כולנו נדע מה יעלה בגורלו של בנימין. בימים אלו אני קורא לעצמי את הברכה: הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה... גם מנדלבליט קורא.