בסיכומו של דבר ביקורו של האדמו"ר מסאטמר הניב תוצאה ממשית אחת ובולטת. לאחר מותו של האדמו"ר הקודם - הרב משה טיטלבוים (לפני כעשור) הקימו שמי בניו חצרות נפרדות. הבכור - הרב אהרון טיטלבאום, לא קיבל את בחירת אביו באחיו (הרב יהודה יקותיאל) לממשיכו באדמו"רות והקים חצר נפרדת, עוד בחיי אביו. על כך כבר פירש אונקלוס בפרשת "בן סורר ומורה" את המילים "סאטי מארי".
האדמו"ר אהרון טיטלבאום נשוי לאחותם של האדמו"ר מויזניץ ושל נשות האדמו"רים מבלזא וסקוור. לפיכך הוא החל במסע התקרבות ל"אגודת ישראל" ולציונות. את ביקוריו בארץ הוא הצניע בחשאי ואף נפגש עם גיסיו מויזניץ ובלזא (שעד אז הייתה בלזא מוקצה בסאטמר מחמת מיאוס...) ואף עם אדמו"רות צאנז הרחוקה מסאטמר ושהינה הפרו ציונית.
מנגד ניסה רבי אהרון להמשיך לטעון כי הוא ורק הוא סאטמר. במלחמה הנוכחית - נגד הגיוס לצבא הישראלי, שוב הסתתר רבי אהרון טיטלבוים מלתמוך בסרבנים, לא מעט בגלל לחצי גיסיו הפרו ציוניים, ושל אשתו שהתחנכה ב"בית יעקב" האגודאי. אבל הביקור הנוכחי הפך אותו למפסיד הגדול.
המפסיד הגדול והיחיד
האנטי סאטממרים ימשיכו להיות אנטי סאטמרים, הציונים ימשיכו להיות ציונים ואילו מניותיו של האדמו"ר יהודה יקותיאל טיטלבוים מסאטמר, עלו יותר באלף מונים כמיצגה האמיתי והיחיד של החסידות הזו, כאנטי ציונית ועקבית, גם בעיני העולם החילוני, גם בעיני העולם הנוכרי וגם בעיני החרדים הפרו ציוניים.
רבי אהרון טיטלביום - שקיפץ על הגדות הפוליטיות השונות, נותר מחוץ לשלט ששמו "חסידות סאטמר".