נוכחתי שאביגדור ליברמן מציע להעניק לביבי חנינה בתנאי שיפרוש מהחיים הפוליטיים. איני יודע באילו תנאים, אבל זה דומה להצעה שהעליתי כאן כמה פעמים, שיפרוש עם חנינה וקלון, ושלום ולא להתראות.
נמתחה עליי ביקורת חריפה בשל הצעה זו. איני מתפלמס איתה. ייתכן שהצדק עם מבקריי. מה פתאום שלא יעמוד לדין על תיקי 1000, 2000 ו-4000, ולדעתי בעיקר היה צורך להעמידו לדין על 3000 - שערוריית הצוללות הענקית.
אז איך אני מסביר את הסתירה בעמדתי? אני מסביר אבל איני נאבק על עמדתי: אני משווה את מצב האומה מול ביבי כבהליך של פדיון שבויים. מדינת ישראל היקרה והאהובה על הרוב המכריע של אזרחיה נלקחה בשבי. מארב של לסטים מזן הצווארון הלבן הסתער עליה על אם הדרך, והיא בשבי וחייה בסכנה. ההליכה לבחירות בפעםהשלישית מוכיחה עד כמה מוכן ביבי להזיק למדינה לטובת עצמו.
אז בהליך של פדיון שבויים וחטופים וכו' האנשים האחראים מסכימים לעתים לפתרונות לא צודקים, אבל בלית ברירה. הדיון בינינו הוא כמו בנוהל חניבעל - זוכרים? זה כאשר יורים במכונית של מחבלים החוטפים חייל ישראלי, וגם הוא עלול להיפגע באש כוחותינו. לירות או לא לירות? זה דיון מוסרי רב ערך.
אבל במקרה זה כבר ירו והמכונית החוטפת לא נעצרה. אין ברירה אלא לשלם מחיר כואב, שמשמעו כי ביבי יקבל חנינה ובכך בעצם הודה כי ביצע עבירה (זו משמעות החנינה המוקדמת לבכירי השב"כ בפרשת קו-300) וידבק בו קלון ולא יהיה ראוי עוד לשרת את הציבור (זוכרים שהעליון פסל מינויו של יוסי גנוסר למנכ"ל משרד ממשלתי בראשות השר
בנימין בן-אליעזר?) ושלום עליכם.
כך בדיוק נהג היועץ המשפטי אליקים הרובינשטיין, שלא העמיד את הנשיא
עזר ויצמן לדין באשמה כפולה של שוחד (פעם הייתה התיישנות ופעם אחרת חמק), אבל לא חינם: ויצמן נאלץ והסכים להתפטר.
אני מציע לאפשר לביבי להיות עזר. זה יהיה לעזר למדינת ישראל. מציע, אבל ממש לא משוכנע שדעתי נכונה. אני תומך בה ברוב זעום של 49:51
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]