חנינה, חסינות וסיכול פוליטי ממוקד

מה הרעיון שעומד בשורש החסינות של חברי הכנסת? הרעיון המרכזי שבבסיס החסינות הוא שלאיש פוליטי אפשר לתפור תיקים. ומהו נייר הלקמוס של תפירת תיקים? ובכן נייר הלקמוס הזה רשום כסיבה מרכזית לחסינות בחוק ואומר: "כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה" והתכלית המרכזית לנימוק הזה היא שאם משכנע חבר הכנסת את חבריו לבית המחוקקים כי כתב האישום הוגש באפליה (אכיפה בררנית), נופל ההליך השיפוטי מפני רצון הבוחר, ונדחה למועד שלאחר תום הכהונה של חבר הכנסת. ומה עומד בשורש החנינה בלא משפט? החנינה וקבלתה על-ידי נתניהו תהיה בראש ובראשונה הודאה בהאשמות, ולמעט במקרה קו 300 לא ניתנו מעולם חנינות לפני תום ההליך המשפטי. ובפרשת קו 300 נפתח פתח לכך אשר בג"ץ אישר אותו בדוחק וכפי שקבע אז שופט שמגר בדעת רוב ובניגוד לדעתו של השופט ברק "רק נסיבות חריגות לחלוטין, בהן עולה אינטרס ציבורי עליון או נסיבות אישיות קיצוניות ביותר, ואשר בהן לא נחזה פתרון סביר אחר - יכולות להצדיק התערבות מוקדמת כמתואר במהלך הרגיל של סדרי המשפט... השימוש בסמכות החנינה לפני הרשעה אינו אלא אמצעי נדיר וקיצוני אשר הושאר בידי הנשיא כסמכות חוקתית שיורית בעלת אופי של שסתום ביטחון". אז מה מציעים בעצם ליברמן וגנץ, צמד הדמוקטטורים המובילים בפוליטיקה הישראלית? הם מציעים לשים את החוק בצד ובמקום להציע שימוש בכלים חוקיים העולים בקנה אחד עם ההעדפה של חלקים נרחבים בעם, הם מציעים להשתמש בכלים שאינם מעוגנים בחוק, ואף מנוגדים לחוק ולפסיקה על-מנת לאיין את רצונם של חלק ניכר מבחורים. בכך הם מודים בפה מלא שאין להם כל עניין בניקיון הכפיים של עובדי הציבור אלא כל עניינם בהסרתם מהדרך שלא אדם שלא מצליחים להתגבר עליהם בקלפי. אשמח אם נתניהו ידאג לעצמו סוף-סוף, אפילו אם יבחר לפרוש בתמורה לחיסול תיקיו המשפטיים, ובכל זאת זה קצת מפתיע שמציעי הרעיון הם הדמוקטטורים הידועים ליברמן וגנץ שאינם מידידיו נתניהו כל וכלל.