לגדעון סער יש מה להרוויח

לגדעון סער אין מה להפסיד. הוא יכול רק להרוויח. סער מציע לראש הממשלה נתניהו להשתתף בעימות טלוויזיוני, כפי שנעשה בבחירות מקדימות במדינות אחרות בעולם. נתניהו בחר לא להשיב להצעה. לסער יש את זה. הוא רהוט, הוא מתנסח ועובר מסך מצוין, והוא יודע להעביר מסרים בצורה מקצועית. יתרונו הגדול שהוא מצליח לזהות במהירות מראיינים שלא מכינים שיעורי בית, וכאלה שלא בקיאים בפרטים הקטנים, ולנצל את היתרון לטובתו. קשה לי להאמין שנתניהו ירים את הכפפה ויסכים לעימות עם סער. עבור נתניהו זאת תהיה הכרה בכך שסער הוא מתמודד שווה לו, וספק אם הוא יזדרז להעניק לסער את המתנה. סער הוא לא המתמודד היחיד שיהיה בליכוד על הנהגת התנועה. אבל לא כמו מועמדים אחרים, שבשלב הזה יש להם מה להפסיד, סער יכול רק להרוויח. גדעון סער הוזמן למסיבת יום ההולדת של ראש הממשלה ובחר שלא לבוא. הוא לא קונה את המחוות הקטנות ולא מאמין לנתניהו. סער יודע שאין תוכו של ראש הממשלה כברו. עובדה שעד היום נתניהו לא הציע לסער בשום שלב מקום על יד שולחן הממשלה, וגם לא את אף אחד מהתיקים שהוא מחזיק ברשותו כפיקדון. סער רץ למרחקים ארוכים. הוא שימש שר בכמה ממשלות והיה שר הפנים ושר החינוך. הוא לא היה קונה כנראה הצעה להצטרף לממשלה, לו הייתה מוצעת לו הצעה כזאת. סער היה בסרט הזה. אין לו עניין לנהל משרד אחד, יש לו עניין לנהל את הממשלה כולה. שרים וחברי כנסת שצופים בו לא יכולים להתעלם מהעובדה שמדובר במהלך של מנהיגות. הם מפחדים לנהוג בדרך דומה. שר החוץ ישראל כ"ץ לא מעז לצאת נגד ראש הממשלה, אחרי שהתנסה בעבר בעימותים מול נתניהו. בשלב הזה הוא מעדיף לאמץ את השיטה המוכרת - אם אתה לא יכול להילחם בו תחבור אליו. ח"כ ניר ברקת, האמיד שבין חברי הכנסת, יכול לפרסם כמה סקרים שהוא רוצה, כדי ליצור תחושה שהוא בעל הסיכויים הטובים ביותר לכבוש את הליכוד אחרי עידן נתניהו. גם בשיגעון יש היגיון, ולכן לא רבים יקנו את הסיפור שמי שהצטרף רק לאחרונה לליכוד, יכול לגבור על גדעון סער, שנטוע עמוק בליכוד שבו הוא צמח. העובדה ששובו של סער לפעילות פוליטית, אחרי פסק שנטל מבחירה, לא פגע בו, מוכיחה שמעמדו של סער לא רק שלא נפגע אלא התחזק. בראיון לערוץ 10 נשאל סער לגבי אפשרות של תמיכה מצדו של גלעד ארדן, והשיב כמו פוליטיקאי מקצועי, שישמח לתמיכה כזאת. סער יודע מה שווה ארדן וגם אתם יודעים. אבל אין לסער סיבה לפתוח חזית עם ארדן בעת הזאת. כשלונו המהדהד של ארדן כשר לביטחון הפנים ילווה אותו גם בהמשך התנהלותו הפוליטית בעתיד. שמותיהם של המועמדים לתפקידי מפכ"ל שבהם נקב, ושאותם הציג לראש הממשלה, מבלי שערך מראש את הבדיקות הנדרשות, הפכו אותו מזמן לבדיחה והוכיחו את כישוריו העלובים בבחירת אנשים ראויים לתפקיד. העובדה שהמשטרה מתנהלת כבר יותר משנה ללא מפקח כללי קבוע, מעידה בעיקר על סגולותיו של השר ארדן שממונה על המשטרה. השבוע התעורר ארדן ונזכר שצריך למנות מפכ"ל ונציב לשירות בתי הסוהר. ארדן החליט לצאת ממקום המסתור שלו, והזדרז לשגר מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שיחווה את דעתו האם הוא יכול להביא לממשלה לאישור שמות של שני מועמדים לתפקיד של קבע. כמי שהפך לחוזה עתידות, ארדן מעריך שגם לאחר הבחירות הקרובות אין ודאות שתקום ממשלה. חבירה של ארדן לסער יכולה להטיב רק עם ארדן. אבל ארדן פחדן שבוחר לשבת על הגדר. הוא מעריך שנתניהו ייקח את הבחירות על ראשות הליכוד, והוא לא מוכן להסתכן בהימור שעלול לפגוע בתחביב שאימץ לעצמו, להצטלם בחברת שוטרים, קצינים וניידות משטרה. עבור סער, ארדן עלול להפוך סרח עודף. עבור נתניהו ארדן הוא אדם מאוס, שאותו הוא עלול לפגוש על דוכן העדים, אם עניינו של נתניהו יגיע לבית המשפט. אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, נתניהו לא מזדרז לבעוט בארדן, כל עוד אין לו אלטרנטיבה. נתניהו, לא מזלזל ביריב שמתמודד מולו. למרות שליטתו המוחלטת בליכוד, הוא פינה שעות רבות מסדר היום כדי להיפגש עם מאות חברי מרכז, שמבחינתם אין מנהיג ראוי יותר מנתניהו בהנהגת הליכוד. עבור נתניהו זאת גם הזדמנות לנער את המערכת לקראת סבב בחירות נוסף. ככל שהבחירות המוקדמות מתקרבות, מתקרב גם הר הזבל לפתחו של סער וגוברת נגדו גם ההסתה. גאולה אבן סער רעייתו סיפרה השבוע שמשפחתה חווה הסתה מטורפת כלשונה. "משתוללים נגדנו. אני לא מפחדת באופן אישי, אולם כאשר מסיתים בלי הפסקה נגד אדם שרק רצה לרוץ באופן דמוקרטי זה מדאיג". הפוליטיקה הפכה מזמן למקצוע מסוכן, בעיקר עבור מי שבוחרים לשחות נגד הזרם. ההחלטה של סער, להתמודד מול נתניהו שלא היה מנהיג חזק ממנו בליכוד, היא גם החלטה להתמודד מול המנגנון. בהתמודדות כזאת הופכים הסיכויים לכמעט לבלתי אפשריים, אבל גדעון סער לא מתכוון לוותר.

בנימין נתניהו זוכה לאהדה רבה במרכז הליכוד. בין אוהדיו יש כנראה מי שחוששים מתוצאות ההתמודדות בינו לבין ח"כ סער, אחרת קשה להסביר את מבצע השיווק האגרסיבי ויוצא הדופן של אחד מתומכיו של ראש הממשלה, שפתח במבצע שנועד להביא לניצחונו ראש הממשלה בהתמודדות בליכוד. הצילום המצורף מבטיח שבמסגרת המבצע שימשך כנראה עד לסיום ההתמודדות על ראשות התנועה, יזכו רק חברי מרכז הליכוד בהטבה יוצאת דופן. אם הם יקנו שישה זוגות תחתונים בחמישים שקלים, הם יקבלו באותו מחיר זוג נוסף. מי שלא נמנה על מצביעיו של ראש הממשלה אינו יכול להשתתף במבצע, שכמוהו לא היה. צל"ש לסוחר הקרייאטיבי, על המבצע יוצא הדופן, שמקרב בוודאות את ראש הממשלה לפסגה.

שלומי שטיין היה כתב בגלי צה"ל, היה כתב תחקירים ב"רשת חוקרת", היה ראש דסק במעריב, וגם היה תקופה קצרה סמנכ"ל התוכן של חדשות ערוץ 10, שם לא זכה להאריך ימים והתפטר ביוזמתו, גם משום שצבר לא מעט אויבים. היום הוא חבר מועצת תאגיד השידור הציבורי. השבוע הביאו לידיעתי כמה מאוהביו של שטיין, ומסתבר שיש לו הרבה כאלה, ששטיין שהוא חבר מועצת תאגיד השידור הציבורי, עורך הרצאות לא תאמינו על מה, על מאחורי הקלעים של תאגיד השידור שהוא משמש בו חבר מועצה. בתאגיד שבו הכל יכול לקרות, יכול גם חבר מועצה להרצות על מאחורי הקלעים של גוף שידור, שהוא חבר הגוף הציבורי המפקח עליו וכלום לא קורה. בהרצאתו של שטיין, מובטח למי שיקנה כרטיס, לזכות גם בהצצה באמצעות מבט נוסטלגי, לטוב ולרע, על מה שהיה בערוץ הראשון, מימי טלאפלא ומנהרת הזמן ועד השחיתויות המטורפות שהיו שם. שטיין לא היה מעולם עובד של רשות השידור, אבל יש לו כנראה את הכישורים הראויים לספר למאזיניו על מה שהיה ברשות השידור, אולי מקטעי רכילות שליקט או מקטעי עיתונים שקרא. רק ששלומי שטיין, לא יכול להעיד מעדות אישית אפילו על אחד מסיפורי אלף לילה ולילה, שהוא מספר כי הוא לא היה שם מעולם. מה שמעניינת במיוחד היא הבטחתו של שטיין, לספר למי שיקנו כרטיס, שהם יוכלו לשמוע על השחיתויות המטורפות שהיו ברשות השידור. שחיתויות מטורפות? יכול להיות ששלומי שטיין יודע משהו על שחיתויות שאנחנו לא יודעים, והוא שומר את המידע להרצאותיו המאלפות במקום לפנות למשטרה? האיש לא ראה כלום ולא היה עד לכלום. הוא טוב כנראה בעיקר בקשקושים. כמו רבים, גם שטיין צפה כנראה בכתבות תחקיר בערוץ 10. רק חבל שהוא לא טרח להתעדכן לפני ההרצאה על רשות השידור. אם הוא היה עושה זאת, הוא היה מגלה שלא היו לא שחיתויות ולא נעליים. עובדה, המשטרה סגרה את כל תיקי החקירה, לא העמידה איש לדין, וההר הוליד לא יותר מאשר הרצאה של שלומי שטיין. אלה שצעקו שחיתות-שחיתות, התגאו בכך שהם חושפי שחיתות אמיצים, והבטיחו להושיב את הנהלת רשות השידור בכלא, לא חשפו דבר. עובדה, המשטרה ערכה חקירה יסודית, סיימה את החקירה ולא מצאה כלום. יותר מזה, גורמים בעלי אינטרסים הפעילו על המשטרה לחץ מטורף, כדי שתמצא את השחיתות, אבל מה לעשות; כשאין תפוזים אי-אפשר לעשות מיץ. את הבדיקה לא ביצע מי שהיה מבקר המדינה הרופס שפירא אלא המשטרה. היא חיפשה ביסודיות, תפסה מסמכים, חקרה, הפכה כל אבן ולא מצאה כלום, כי אין כלום חוץ מאשר ספין עלוב וקטעי רכילות. אלה שאחראים לספין מחפשים עדיין עבודה, ואיש לא מוכן להתקרב אליהם ובצדק. העובדה שהם חזרו וייצרו ספינים שהתבססו על מאווי ליבם, לא הפכו את הספינים לעובדות, ומה שהיה ספין נשאר ספין. אף מעסיק לא אוהב יוצרי בעיות מקצועיים, שהתנהלות מולם גוזלת זמן יקר. יש בניהול מושג שנקרא "עובדים זוללי זמן", שהתעסקות איתם גוזלת זמן יקר מכל מנהל. כשעובדים זוכים לתיוג כעובדים "זוללי זמן" יש להם בעיה, אין להם סיכוי גדול למצוא עבודה, גם כשהם עוטים על עצמם גלימה של חושפי שחיתויות. אחד מ"חושפי השחיתות", שיחסי האנוש שלו זכו למוניטין, עדיין מועסק בתאגיד השידור הציבורי. ללא כל קשר לסיפורי אלף לילה ולילה שהשמיע בעבר באוזני אישים פוליטיים, שהתגלו כעורבא פרח, גילתה הנהלת התאגיד את אופיו הנכלולי, והתחילה להצר את צעדיו. היא מצמצמת את הופעותיו על המסך כנראה כצעד מקדים לפני לכתו הביתה. אשר לחקירה שהתנהלה, כל תיקי החקירה נסגרו. החוקרים סיימו את עבודתם, ודבר ממה שהובטח לא קרה. היום ברור שלא נמצא אף לא מושחת אחד. מה שנשאר הוא רק בלון שהאוויר יצא ממנו מזמן, ועובדים מתוסכלים שכרתו את מטה לחמם. זה לא הסוף. באחד הערבים לפני יותר משנה, שודרה בתוכנית ליל שבת של התאגיד, ידיעה שהיה חשוב לשדר אותה במהדורת החדשות של ליל שבת בגלל חשיבותה העיתונאית המכרעת. נאמר בה שמי שנחקרו בפרשה יועמדו לדין, כך במפורש. המשטרה מתכוונת להמליץ להעמיד לדין את המעורבים בפרשה. אלא שאמינותה של הידיעה הופרכה כעבור פחות משנה, כאשר הוחלט לסגור את התיק מבלי להעמיד איש לדין. איש בתאגיד השידור הציבורי לא נתן את הדין על הספין, שנועד כנראה לאותת למשטרה כיצד כדאי לה לנהוג, גם כשהתברר שהידיעה ששודרה בשידורי התאגיד חסרת ביסוס. איש ממנהלי תאגיד השידור הציבורי לא טרח לברר איך שודרה ידיעה כוזבת שהתגלתה כעורבא פרח. זה לא מספיק להישיר מבט למצלמה ולומר בסמכותיות "גורם בפרקליטות מסר לי". מפרסם הידיעה הוא זה שאחראי לאמינותה של הידיעה, ואם הוא שידר דברי כזב, מקומו לא בתאגיד שידור ציבורי. מי שצועק שחיתות-שחיתות ומבקש במקביל לשמור על אמינותו, חייב לאחוז בידיו מסמכים שיוכיחו לפחות אי-סדרים, שהם כמה דרגות מתחת לשחיתות, כדי שלפחות ניתן יהיה להתווכח על הגדרת המונח שחיתות. אני מהמר שלשלומי שטיין אין ביד אפילו בדל של ראיה שהוא יכול להציג. שטיין לא יכול להוכיח את דברי ההבל שהוא משמיע, חוץ מאשר להוציא אוויר חם. אהיה הראשון לתקן את דבריי אם שטיין יציג לי מסמך אחד שעליו הוא מתבסס. באותה הרצאה הוצע למי שרכשו כרטיסים, לשמוע מדוע ראש הממשלה נתניהו רוצה לסגור את התאגיד. אני לא יודע מה שלומי שטיין סיפר אבל קורה לפעמים שנתניהו צודק. שידורי חטיבת החדשות של התאגיד לא מאוזנים. הוכחה בולטת לכך קיבלו צופי הערוץ לפני הבחירות, כאשר לאולפני התאגיד הוזמנו באורח גורף בעיקר כל מי שביקשו להתקיף את נתניהו. גם ח"כ אביגדור ליברמן זכה ליחס דומה, כשפרשני התאגיד חזרו והבטיחו לצופים, שרשימתו של ליברמן לא תעבור את אחוז החסימה, אבל לא טרחו להסביר איך זכה ליברמן בשמונה מנדטים, למרות פרשנותם המקצועית. למנכ"ל אלדד קובלנץ ברור שאם זה תלוי בראש הממשלה הוא מזמן לא שם. לכן היו מי שהגו ראיון מבריק, להפוך את התאגיד לאופוזיציה לנתניהו. זאת תעודת ביטוח מבריקה, משום שאם נתניהו יבקש לסגור את התאגיד או להחליף את מנהליו הבכירים, יוכלו ראשי התאגיד לזעוק שזאת פגיעה בחופש העיתונות. אני משוכנע שהמרצה שלומי שטיין רואה ושומע למרות גילו המתקדם, ולכן נסתר מעיני מדוע דווקא הדברים האלה נעלמים מעיניו. שטיין, שנוסף להרצאות המאלפות שלו, משמש גם נציג ציבור במועצת התאגיד, ולכן ראוי שבמקרים שבהם נעשה לכאורה שימוש במסך הציבורי בדרך לא מאוזנת קולו יישמע. האם יש מצב שבישיבות המועצה בוחר שטיין לשתוק רק משום שמועצת התאגיד לא שוכרת אותו להרצות בפניה בתשלום? אגב, למה לא שמענו עד היום את דעתו של חבר המועצה שטיין, על הרשימות השחורות שחשף עיתון הארץ, ועל כך שנמנע מעובדים מסורים של רשות השידור להתקבל לעבודה בתאגיד. יכול להיות שאת כל התשובות לשאלות האלה נותן שטיין רק בהרצאותיו תמורת תשלום, ורק למי שקונה כרטיס. אני מבטיח לקנות כרטיס ולבוא לשמוע.

הרב שלמה עמאר, שהוא הרב הראשי של ירושלים, לא מפסיק לעשות חיים. הרב עמאר, שהיה בעבר הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי, הוא רב חובק עולם. אני מוכן להמר שלא תמצאו במשרד החוץ עובד שמתקרב למספר הנסיעות של הרב עמאר, שלמד מהר את סוד החיים הקסומים. אל תטעו לרגע, גם שני הרבנים הראשיים לישראל, הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף, לא סובלים מחרדת טיסה, אבל נראה שהרב עמאר הוא בהחלט מתמודד ראוי על תואר הנוסע המתמיד. אם אתם מחפשים את הרב עמאר בלשכתו בעיריית ירושלים, לא בטוח שתמצאו אותו בקלות. כבוד הרב עמאר נמצא בבחריין, בפנמה, בברזיל, בצרפת שאותה הוא אוהב במיוחד, אבל הוא גם לא שונא את מקסיקו, ולא את ארצות הברית. למה כבוד הרב חורש את העולם על חשבון הזמן שראוי היה שיקדיש לעניי עיר הקודש ירושלים? כי הוא אוהב את זה. אם תשאלו את מקורביו של הרב, הוא עובד קשה ואפילו קשה מאוד. לכל אחת מנסיעותיו יש סיבה. פעם הוא סנדק, פעם הוא עורך חופה וקידושין, פעם הוא טס לנחם אבלים, ומה שברור שהוא לעולם לא עושה חיים. אני משוכנע שאם הייתי יכול לשחק עם כבוד הרב את המשחק ששיחקנו בילדותנו, שבו אני מצביע על הגלובוס ושואל את כבוד הרב היית כאן? הוא היה המנצח. הנסיעות שאליהן נוסע הראשון לציון הן נסיעות עם הרבה כבוד. הכבוד שניתן לראשון לציון בארץ בטל בשישים, לעומת כבוד המלכים שמוענק לו במסעותיו בעולם. בוודאי תתפלאו לשמוע ששיירת הרב נעה בכבישים בדרך ששמורה לראשי ממשלות ונשיאים. הופעתו המכובדת של הראשון לציון, כשעליו המצנפת והגלימה המוזהבת עושים את שלהם. וכך יכולים הרב ומקורביו לנצל את ההזדמנות ולגייס גם תרומות עבור הישיבה שבראשה עומד הרב. לא עסקתי במכוון בשאלה מי מממן את אירוח הרב ופמלייתו, שנעשים תמיד בלב פתוח וביד רחבה, זאת שאלה מיותרת. אסתפק בכך שלא הרב ולא עוזריו נדרשים להוציא שקל מכיסם. אתם יכולים להישאר רגועים. כשהרב לא מוזמן והוא משתוקק לנסוע לאחד מהיעדים האהובים עליו, תמיד יהיו מי שישמחו להזמין אותו. חיים קשים כבר אמרנו? ומה עם הפיקוח על הכשרות בירושלים, והדאגה לאלפי זוגות שמבקשים להינשא כל שנה בירושלים? לזה יש לרב צוות עובדים מיומן, שחוסך ממנו את הטרחה המיותרת לעסוק בקטנות, ומאפשר לרב לנוע ללא דאגה ברחבי העולם. ומה עם שני הרבנים הראשיים לישראל? אין צורך לגלות דאגה. גם הם חובקים עולם, ולמדו מהר את סוד החיים המתוקים. כבר כתבתי שישנן משרות שרק צדיקים גמורים יכולים לשמש בהן. אם אלה לא הרב הראשי לירושלים, ושני הרבנים הראשיים אז מי נשאר לנו?

אם אתם בעלים של דירה שמשמשת לשכירות, השירות הניסיוני החדש שהשיקה הרשות לרישום מקרקעין (טאבו) יכול לעניין אתכם. מעתה יוכלו מי שיירשמו לשירות החדש, לקבל הודעות שוטפות על רישומים שונים שמתבצעים בנכסים שבבעלותם - ובכך הם יוכלו להגיב במהירות וביעילות. אם למשל השוכר שמתגורר בדירה שהשכרתם, יציג עצמו כבעל הדירה ויציע את הנכס שבבעלותכם למכירה, תוכל האפליקציה החדשה להתריע בפניכם, שיש מי שמנסה להיכנס לרישומים שביצעתם בטאבו. כחלק מפעולה ברישום מקרקעין, משווים פקידי מרשם המקרקעין, את פרטי הזיהוי של המבקש, לרשום אצל רשם המקרקעין כמי שהוא בעל הזכות הרשומה, השיטה הזאת שלא הוכיחה את עצמה תמיד גרמה במספר מקרים לעוגמת נפש. השירות החדש נועד לסייע לבעלי הדירות ולצמצם את התופעה. לצורך הרישום באמצעות בשירות הניסיוני ללא תשלום, יש להזדהות באמצעות נתוני תעודת זהות ונתוני כרטיס אשראי. ההרשמה למערכת ההזדהות הממשלתית היא ידידותית, וניתן לבצע אותה רק באמצעות טלפונים מתקדמים. את הרישום ניתן לעשות באתר משרד המשפטים.

יצחק בן צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל, נולד השבוע לפני 135 שנים בשם יצחק שימשלביץ'. ארכיון המדינה מגלה כי בן צבי התקבל ללימודים באוניברסיטה המלכותית ע"ש ולדימיר הקדוש באוניברסיטת קייב, בפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה, אבל לאחר שנה וחצי הוא נאלץ להפסיק את לימודיו, כיוון שלא שילם שכר לימוד, ולכן גם לא סיים את התואר. בן צבי, שהיה ממקימי ארגון השומר, כיהן בתפקידים ציבוריים רבים מטעם הישוב היהודי בתקופת המנדט. בתמונה שמפרסם ארכיון המדינה נראה בן צבי כדוגמן, לבוש בהידור בריטי, לכבוד חגיגות ההכתרה של מלך בריטניה ג'ורג' השישי. הוא ייצג באירוע את היישוב העברי כמושבה בריטית. מהתמונה נעדרת רעייתו רחל בן צבי, שהופיעה באירוע עם אבנט ועליו מגן דוד בולט, וזכתה באותה עת לתשומת לב רבה מאמצעי התקשורת, שסיקרו את האירוע. הנשיא ורעייתו סירבו לעבור מרחוב אבן גבירול למעון יוקרתי וייצוגי, לאחר שבן צבי נבחר לנשיא, לכן המדינה רכשה ממשפחת ולירו, שהייתה מייסדי הבנק העברי הראשון, את מתחם הנשיא ברחוב אלחריזי 17 בירושלים.