נוחי דנקנר חוזר לכותרות וגל של שמועות מציף את הארץ. הכותרות מספרות שנגד דנקנר מתנהלת כבר כמה ימים חקירה פלילית. נשיא המדינה ריבלין הודיע שהוא לא יכריע בבקשת החנינה של דנקנר עד סיום החקירה, וכולם שואלים מה עשה דנקנר, שהוחלט להעביר אותו לכלא אחר, ושהנשיא הפסיק לטפל בבקשת החנינה שלו כאשר נפתחה נגדו חקירה פלילית.
זה לא רק סיפור מסקרן זאת תעלומה. גם אם אני יודע את התשובה, אסור לי לגלות לכם, מה גם שאני לא בטוח שהיא נכונה. על הפרשה הוטל צו איסור פרסום גורף, ומי שיחשוף את הפרטים עובר עבירה פלילית.
בעידן של תקשורת מרובת ערוצים שכוללת אתרי אינטרנט, בלוגים ורשתות חברתיות, גם סודות כמוסים אינם יכולים כנראה להישאר באותו מעמד זמן רב. ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, לוי אשכול, שהיה גם שר אוצר במשך 11 שנים, שהיא תקופת הכהונה הארוכה ביותר בתולדות המדינה, אמר בסוף השישים משפט מהחיים: "סוד זה דבר שיודעים שניים כשאחד מת". המשפט שזכה להרבה ציטוטים נאמר עוד לפני שהייתה לנו טלוויזיה, שלא לדבר על אינטרנט ורשתות חברתיות, מה שמלמד על כך שאשכול הבין כבר אז בחושיו הפוליטיים המפותחים שגם לסוד יש פג תוקף.
מה עושים כשיש צו איסור פרסום ובכל זאת משתוקקים לדעת מה קורה? אחת האפשרויות היא לקבל את המידע באמצעות אתרי אינטרנט שאינם מופעלים מישראל. הסיכון הוא בכך שאתם עלולים להיחשף למידע לא אמין. אם אתם אנשי תקשורת למשל, האמינות היא הכלי החשוב ביותר בעבודתכם. השאלה היא האם נכון להטמיע רכילות או שמועה שהיא חסרת בסיס.
לפני הרבה שנים כשהשתחררתי משירותי ב
גלי צה"ל, עשיתי קורס כתבים ועורכי חדשות, במרכז ההדרכה של
רשות השידור בירושלים. אחד המרצים המרתקים בקורס היה ארי אבנר ז"ל, ששימש בעברו כותב הנאומים של ראש הממשלה לוי אשכול, והיה ממקימי הטלוויזיה ו
רשות השידור. ההרצאה שאבנר הרצה בפנינו עסקה באמינותם של אמצעי התקשורת באותה תקופה. אבנר, שהיה איש הממסד, ראה ב
עיתון "
העולם הזה", שזכה לעדנה באותה תקופה, מקור אינפורמציה שאסור לכתבי רשות השידור להיחשף אליו ולא לקרוא אותו, והיה לו נימוק משכנע לכך.
ארי אבנר הזכיר בהרצאה את הסיסמה שטבע אז
אורי אבנרי ז"ל - "ללא מורא וללא משוא פנים", שהפכה לסיסמת עיתונו "העולם הזה". הוא הסביר כי אבנרי נוהג לפרסם הכל. אבל אבנרי גם גילה נדיבות עיתונאית יוצאת דופן, וכדי להימנע מתביעות לשון הרע ולשמור על אמינותו, הוא מיהר להתנצל כשהתברר לו שהדברים שהוא פרסם מופרכים וחסרי בסיס.
"מה יהיה?", שאל אבנר במלוא הרצינות, "אם תקראו השבוע כתבה או ידיעה שזכו להבלטה מיוחדת בהעולם הזה, ולא תקפידו לקרוא גם את העיתון של השבוע הבא?". - מה הקשר? שאלנו, ואבנר הזדרז להסביר: "אורי אבנרי עשוי להודות שדברים שהוא כתב בשבוע שעבר לא היה נכונים ולהתנצל על כך. אבל אם לא תקפידו לקרוא את העיתון בשבועות הבאים, לא תדעו לעולם שהסיפור שנכתב הוא בדותא. במקרה כזה תטמיעו את האינפורמציה השגויה ותאחסנו אותה במוח. ברבות הימים, לא תזכרו איפה קראתם את הידיעה, ואז אתם עלולים להיזכר במידע ולהשתמש בו כאילו הוא היה מידע מהימן ומדויק". מסיבה זאת נמנע ארי אבנר לקרוא את העולם הזה ועיתונים נוספים, שהטיל ספק במהימנותם.
סיפרתי לכם את הסיפור הארוך משום שיש בלוג פוליטי, שבו תוכלו לקרוא או מה שמבקשת הצנזורה שלא תדעו, ובתי המשפט אוסרים עליכם לקרוא ולפרסם. לפני שאתם רצים להעלות את הבלוג, כדאי שתהיו מעודכנים בכמה דברים חשובים.
בחיפוש אחרי האתר תיתקלו בהרבה בלוגים בעלי שם זהה, שכולם מבקשים לתקן את העולם, בעזרת קנביס רפואי. זה לא הבלוג הזה. יתרונו של הבלוג הוא בכך שמאז שהחל להתפרסם, ירד מספר צווי איסור הפרסום שהוצאו עד אז באופן גורף. בשנת 2013 כינה פרשן ערוץ 12
עמית סגל את הבלוגר "שקרן ופנטזיונר שלא נח", לאחר שהלה חשף לטענתו 'דיל' סודי, שסגל היה מעורב בו כביכול, שלא היה ולא נברא.
בימים האחרונים קיים קושי באיתור הבלוג. להערכתי הוא הלך צעד אחד יותר מדי. הוא הצליח על-פי מה שקראתי בבלוג שלו לאחרונה, לעורר כנראה את זעמם של מי שבכוחם להעלים אותו. כך שלהעלים את הבלוג שלו - זה היה ממש פרויקט קטן.