הלכתי משועמם לכינוס השנתי של עמותת עלם באוניברסיטת תל אביב. זו העמותה המסייעת לנערות ולנערים במצוקה. יצאתי נפעם.
לאחר נאומה של הנשיאה נאווה ברק, הרואה ברכה בעבודתה המפרכת באיסוף כספים למטרות הטובות ביותר בעולם, עלו בזה אחר זה כמה מן הנערות והנערים אשר שקעו ביוון המצולה; שקעו ברחוב שעל גדות הפשע, והנה הם עובדים סוציאליים ולוחמים בצה"ל ושחקני תיאטרון.
צריך לשמוע מפיהם, וזה אותנטי יותר מכל, כדי להבין מה עושים 2,000 מתנדבים למגזר כה גדול של אנשים צעירים שאין להם מיטה להניח את הראש ולעתים גם לא פרוסת לחם, והעולם אכזר ומנוכר כלפיהם.
פשוט להתברך בכך שיש עוד אנשים כמו מתנדבי עלם ויש צעירות וצעירים שראו אור לאחר שנים של חושך, ולבסוף לצוף גם עם אלי יצפאן המשעשע ועם ריטה שהייתה ונשארה אמנית דגולה מאין כמותה.
עלם? הלם להיטיב.
[
פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]