ביבי: אשם ונזק

ביבי התחיל כמושחת. עלה לדרגת חשוד. התפתח לנאשם. ביקש חסינות בזויה והפך לפי הגדרתי הפרדוקסלית למורשע עם זכות חפות. נאלץ למנות שרים. נאלץ לחדול. צפצף על דעת הקהל ומינה לשר את דוד ביטן הנאשם בשוחד. כן ולא. "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי", כדבר חכמים. הוא פשוט הפך לגוש אחד של נזק לאומי. אפילו היה צדיק היה צריך להתפטר. מפני שצדיק לא היה מייגע ומחליש את עם ישראל גם אם עניינו היה אמת וצדק. מה גם שעניינו אינו אמת וצדק אלא מעשה מאוס בלשון רבים. אבל אילו היה צדיק של ממש לא היה מגיע למצב שצריך להתפטר. תנו לו כבר עסקת חנינה עם קלון, וילך לעשות לביתו. הפעם על חשבונו. תוספת: בהמשך יש תגובות מובנות של קוראים שאינם מוותרים על העמדת ביבי לדין. גם אני לא מוותר. חנינה היא בעיניי עסקת טיעון עם הודאה בהאשמות החמורות וקלון, ובעקבותיה עונש צמוד ואליו צמודה גם חנינה. כמו עם עברייני קו-300. ואוסיף גם זאת: חכמים אסרו על אדם להכריז על תענית על דעת עצמו שמא ייפול למעמסה על הציבור. במאבקו המושחת להישאר בשלטון נוהג ביבי כאדם שהכריז על תענית מתוך גחמה (קפריזה) שלו. הוא הופך למעמסה על הציבור ולסכנה לאומית-ביטחונית. [פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]