מרבית הפצועים סבלו מכוויות קשות, מההדף החזק ומפגיעה של רסיסי עץ ומתכת ואף מקטיעות. רופאים שהגיעו למקום וטיפלו בפצועים סיפרו כי מעולם לא נתקלו בכמות כזאת גדולה של נפגעים קשה באירוע אחד.
המחזות והמראות היו קשים. בית חולים יוספטל נכנס לכוננות חרום. הייתה זו כאמור שבת בצהריים, רופאים ואחיות הוזעקו מבתיהם. הפצועים שכבו על שמיכות ומילאו את כל המקומות הפנויים בבית החולים.
בית החולים שהיה אז קטן יחסית, עם כל הרצון הטוב לא היה ערוך ומסוגל לטפל כראוי בכמות הנפגעים הקשים הגדולה וסוגי הפציעות ממנו סבלו. לא ניתן למשל היה לקבל בו טיפול כירורגי ראוי שדורש חדרי ניתוח מצוידים. לא מן הנמנע כי על-ידי טיפול מהיר ומקצועי היו ניצלים חייהם של כמה מהפצועים באסון שמתו מפצעם.
בערב הגיעו לאילת במטוס חיל-האוויר צוותי רפואה ממרכז הארץ. עוד באותו לילה העבירו מטוסי תובלה של חיל-האוויר חלק מהפצועים לטיפול בבתי חולים, תל השומר, בלינסון והדסה.
תושבי העיר נקראו זמן קצר לאחר האסון לתרום מנות דם ונמסר כי ההיענות הייתה רבה ונתרמו כ-150 מנות. היה אחד זה האסונות הכבדים בתולדות צה"ל בתקופת מלחמת ההתשה, באסון קיפחו חייהם 24 איש - 19 חיילים נגדים וקצינים ו-5 עובדי מספנת חיל-הים. עשרות נפצעו ונושאים את צלקות האסון בגוף ובנפש.
למקום האירוע הגיעו הרמטכ"ל רב אלוף חיים בר לב, ראש אג"מ האלוף דוד אלעזר, אלוף פיקוד דרום
אריאל שרון, מפקד חיל-הים האלוף אברהם בוצר, הרב הצבאי הראשי האלוף שלמה גורן וקצינים בכירים נוספים.
למחרת אירוע האסון, ביום ראשון 25 בינואר הגיעו למקום האסון בנמל אילת צוותי חיל הנדסה שסרקו את השטח והאזור ביסודיות כדי לאתר ולפרק מוקשים וחלקי חומרי נפץ שהתפזרו בשטח.