המכון הביולוגי בנס ציונה, שפועל כל השנים בחשאי, זכה לחשיפה יוצאת דופן, כשראש הממשלה נתניהו הודיע בישיבת חרום שהחליט להטיל על המכון לייצר חיסון למחלת הקורונה.
עד להצהרתו של ראש הממשלה פותחו חיסונים לנגיפים במכון הלאומי למחלות זיהומיות בארצות הברית. המכון הקציב לחברות התרופות שלושה חודשים ליצירת חיסון לקורונה. אלא שנתניהו מבקש להגיע לפיתוח חיסון "כחול לבן" למגיפה, ולכן הוא הורה להקים מפעל ליצור חיסונים בישראל, שבעזרת תקצוב ראוי ופעולה מהירה, יקדים את העולם במציאת חיסון לנגיף.
החידוש הוא בכך שישראל אמורה להצטרף למדענים עולמיים, בפיתוח תשובה מידית לנגיפים קטלניים. מעניינת לא פחות חשיפתו של המכון הביולוגי שעליו הוטלה המשימה. המכון פועל כל השנים ללא פרסום וללא יחסי ציבור, ומה שמתבצע בין כתליו סודי ואסור בפרסום.
המכון, שנוסד בשנת 1952 כמכון מחקר ממשלתי של חיל-המדע, שודרג במהלך השנים באמצעות בניית מעבדות חדישות, שהן בחזית הקדמה המדעית והטכנולוגית. על המכון ועל פעילותו השגרתית קיים איפול חמור. מה שניתן לומר, שהמכון הביולוגי הוא זה שהיה אחראי בשנת 1959 לפיתוח התרכיב החיסוני למחלת הפוליו. המכון מפתח חיסונים כטיפול מונע, ומתמחה בטיפול במחלות זיהומיות. המכון גם מגלה עניין בתרופות שיכולות לסייע למחלת האלצהיימר. מה שניתן עוד לפרסם הוא שהמכון הביולוגי של ישראל שותף גם בקווי יצור יחד עם משרד הבריאות ביצור התרופה לאבעבועות רוח. חוקרים של המכון היו שותפים לפיתוח אחת מתוך ארבע תרופות המקור לטיפול בתסמונת המוכרת כתסמונת השיגרון, שבה מערכת החיסון תוקפת את בלוטת הרוק ואת בלוטת הדמעות.
נסיונו הרב של המכון הצליח בין השאר להביא לפיתוח חיסון נגד אנתרקס. מתברר כי חוקרי המכון ערכו ניסויי בבני אדם, שזכה לכינוי "עומר 2", במסגרתו הוזרקו עד שבע מנות חיסון ליותר משמונה מאות חיילי צה"ל, זאת מבלי שהביאו לידיעתם של החיילים שהם עלולים להדבק במחלה, ומבלי שהוסברו להם תופעות הלוואי של המחלה הקשה. מאז אותו מקרה לא ערך המכון ניסויים בבני אדם, לאחר שההסתדרות הרפואית העמידה את הנהלת המכון על חומרת המקרה.
רק שמם של ארבעה בעלי תפקידים שהם חברי הנהלת המכון מותרים לפרסום. מנהל המכון הביולוגי הוא אל"ם (מיל') הפרופסור שמואל שפירא. הוא בוגר לימודי רפואה, שהתמחה בהרדמה ובמנהל ציבורי, שירת בחיל-הרפואה בדרגת סגן אלוף וכיום הוא אלוף משנה במילואים. שפירא פרסם חמישה ספרים, ויותר ממאה מאמרים. שניים מספריו עסקו ברפואת טרור, והם התבססו על ידע וניסיון שצבר בצה"ל, ובתפקידים אחרים שמילא בתחום האזרחי.
בראש ההנהלה המדעית עומדים שמואל יצחקי, שהוא ראש שטח מחקר ביולוגיה, סיגלית גורא, ראש שטח מחקר כימיה רפואית, ואיתן הירש ראש שטח מחקר מדעי הסביבה. שמות נוספים של בכירי המכון הביולוגי בנס ציונה שהותרו לפרסום, הם של שלושה עובדים של ההנהלה האדמיניסטרטיבית.
בדומה לקריה למחקר גרעיני, שם הותר לפרסום שמו של גיל דגן, שהוא מנכ"ל הקריה, כמו גם שהוא מחליפו בתפקיד של אלוף (מיל')
אודי אדם, כיום מנכ"ל משרד הביטחון, הוחלט להתיר את פרסום שמו של הפרופסור שמואל שפירא, כמי שעומד בראש המכון הביולוגי בנס ציונה.
שמו של המכון הביולוגי עלה כמה פעמים לכותרות שלא בטובתו. באחד המקרים חשף אתר News1 כי בסוף שנת 2006 פתח משרד הביטחון בבדיקה נגד הד"ר אביגדור שפרמן, שהיה בעבר מנהל המכון, וייסד בו את מחלקת הגנטיקה המולקולרית, לאחר שכמה מעובדי המכון התלוננו כי התעורר חשש ל
ניגוד עניינים. העובדים טענו אז שהד"ר שפרמן שימש יועץ מדעי לשתי חברות קנדיות וסיניות, שפיתחו תרופות וחיסונים לאנתרקס ולגז עצבים, בעת שהיה בשנת שבתון בחו"ל.
במקרה אחר נקשר שמו של המכון, כאשר מטוס של חברת אל על התרסק על שני בנייני מגורים באמשטרדם שבהולנד. במטוס היו 189 ליטר של דמייתיל מתילפוספנט, חומר המשמש מרכיב חשוב בהכנת גז העצבים סארין, שיועד למכון הביולוגי בנס ציונה.
סיפור אחר נקשר בשמו של סגן מנהל המכון לשעבר מרקוס קלינברג, שפעל משנות החמישים, במשך 18 שנים, כמרגל מטעם בית המועצות, והסגיר לידיה רבים מסודות המכון.
מי שמכיר את מקצועיותם ואת נחישותם של חוקרי המכון הביולוגי, מעריך שקיימים סיכויים טובים שגם הפעם הם לא יאכזבו. ייתכן, שישראל תהיה הפעם אולי חלוצה גם במציאת תרכיב שישמש לחיסון נגד נגיף הקורונה.