יצאתי בימים אלה מטיפול קצר במחלקת עיניים בבית החולים שיבא. נזכרתי, שאני חייב מכתב תודה, אשר משום מה לא כתבתי אותו בזמנו. מכתב תודה לפרופ'
זאב רוטשטיין, אשר מונה לאחרונה ליו"ר ועדת התרופות. קודם לכן היה מנכ"ל בית החולים שיבא ואז מונה למנהל שבא להציל את בית החולים הדסה בירושלים.
פעמים רבות הייתי בשיבא והפעם החשובה ביותר הייתה לפני 41 שנים. אשתי חנה דקל, שכבה חולת סרטן במחלקה פנימית של בית החולים וד"ר רוטשטיין היה הרופא האחרון שטיפל בה. במקצועיות ובמסירות. לא שכחתי זאת ועקבתי בקריאת עתונים אחרי הקריירה של הרופא, שהיה אז בן 29, מתמחה במחלקה. קראתי את הביקורות, שנכתבו על דרכו כמנהל תל השומר ואחר כך כמנהל הדסה וזכרתי את הטיפול האישי באשתי.
בזמנו, כאשר האירוע קרה, לא ידעתי וד"ר רוטשטייין בוודאי לא ידע, שעשוי להיות קשר בינינו. חנה דקל ז"ל נולדה לאריה ותהילה נחמני בשנת 1939. את השם נחמני החליפה בשם דקל ונשאה אותו בגאון שנים לא רבות. אביה, אריה נחמני, נולד למשפחת רוטשטיין. כאשר אביו, נחמן, נפטר, החליט לקרוא לעצמו בשם אריה נחמני ובשם זה נולדה גם בתו, אשתי.
לימים, כאשר נולד בננו, נקרא שמו בישראל נחמן. על שם הסבא שהוא (וגם אני) לא הכרנו. הרופא לא ידע שאשתי באה ממשפחה עם אותו שם וכמובן לא העלה בדעתו, שאולי יש ביניהם קרבת משפחה. אני יכול להעיד, שהטיפול שלו היה מקצועי ובמסירות. שאלתי את בני, שהיה מפקד יחידה צבאית, על דברי הביקורת אשר נשמעים על פרופ' רוטשטיין, והוא השיב לי קצרות: "מנהל שלא עושה, לא זוכה לביקורת".
קופת חולים מתקדמת לאחור
כשקופת חולים מכבי הייתה קטנה וחדשה, היא הייתה מצויינת. נתנה מעט שירותים, אבל היה יחס מעולה לחברי הקופה. עברו שנים רבות, שבהן אני חבר מכבי ואני רואה את ההתקדמות הטכנולוגית הרפואית ואת השירותים הטכניים המעולים. אבל כשאני נזקק לשירות, מה לעשות, זה מתפקשש. כך, למשל, נרשמתי לקורס במכון לפיזיותרפיה. בגלל סיבות אישיות נעדרתי למספר ימים ואז, כשחזרתי שלשום הביתה, התקשרתי לקופת חולים מכבי. רציתי לברר מתי מתחיל הקורס שלי. פשוט, לא?
ובכן, יש לקופה מבחר מספרי טלפון להתקשר למוקד ולברר פרטים מסוג זה. אז התקשרתי, והתקשרתי, והתקשרתי ובכל נסיונותיי העליתי חרס. המוקדנים יפי הקול, לא ידעו להשיב תשובה פשוטה: מתי יש קורס. ואם לא זה, אולי יתנו לי את מספר הטלפון של המחלקה לפיזיותרפיה? לא, גם זה לא. לאחר כמה התקשרויות למוקד, הואילו להפנות אלי מישהי מן המחלקה והיא הרימה טלפון אלי ואמרה לי מתי הקורס. כשהגעתי למחלקה, מסרה לי הפקידה מיד את מספר הטלפון. פשוט!
כדי שלא יהיה לי קל מדי, התייצבתי לפני כשבוע וביקשתי במזכירות הסניף לקבל טופס 17 לבית חולים. התחייבות. חיכיתי בלי תור, כשהפקידה, נעמה, מנסה לקבל את הטופס בטלפון. ואז אמרה לי: "לך בקניון כשעה ותחזור אלי". חזרתי אחרי שעה וחיכיתי עוד עשר דקות להגעת הטופס. רק אחר כך נודע לי, שאני יכול להעביר את הטפסים במחשב ויחזרו אלי (תוך חמישה ימים!) במייל. אם לדוברי מכבי יש מה להעיר - הכתובת שלי פתוחה לפניהם.