מי התגלה כטירון פוליטי שיצא פראייר

נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, לא תמים ולא פראייר. לכן לא ברור איך הוא לא לקח בחשבון שאיתמר בן גביר יעשה לו זובור פחות משבועיים לפני הבחירות. בן גביר, עורך דין במקצועו, מכיר את החוק הפלילי ויודע שזו לא עבירה להקליט שיחה שבה אתה שותף. הוא הקליט שיחה שניהל עם אשל, והעביר את הקלטת לכתב ירון אברהם, מערוץ 12 ששידר אותה. אשל, מקורבם ואיש אמונם של ראש הממשלה ורעייתו, יודע מה שהרבה היו רוצים לדעת. זו אחת הסיבות שכל אמירה של אשל מתפרשת כאילו היא נאמרת מגרונו של ראש הממשלה. כשהוא לא חובש כובע של עובד מדינה, יכול נתן אשל לשחות בחופשיות במים העכורים של הפוליטיקה, כשאשל, יוצא למסע דיג. כל מי שנפגש איתו יודע שהוא לא פועל על דעת עצמו. ראש הממשלה יודע מראש על כל פגישותיו, וסומך על כך שאשל יביא את הסחורה. אשל הוא השליח למשימות מיוחדות. לו הוא היה חי בימי הביניים, ייתכן שהוא היה נוטל סיכון לא מבוטל. אז, תפקיד השליח היה מקצוע מסוכן ביותר. גורלו של השליח בימי הביניים בימי הביניים נהגו להוציא את השליח שהביא את הבשורה להורג. אני משוכנע שאם אשל היה חי באותה תקופה, לא הייתה נשקפת סכנה לחייו. הוא שוחה וצולל במים צלולים ועכורים, רדודים ועמוקים, ומובטח לראש הממשלה שטובים הסיכויים שהוא לא יטבע ויביא את הסחורה. אשל לא זקוק למחמאות ממני. למרות שהוא מועד מעת לעת, נתניהו לא מוותר עליו. מה שברור שמה שאשל אמר על שר הביטחון בנט, זה גם מה שחושב נתניהו על שר הביטחון שלו. במקרה הזה אתם יכולים להיות משוכנעים שאשל אומר את האמת. נתניהו היה רוצה לראות גם את בנט, וגם את שותפתו הפוליטית איילת שקד, לא רק מחוץ לממשלה הבאה אלא גם מחוץ לחיים הפוליטיים. ראש הממשלה יודע שלו הדברים תלויים בבנט או בשקד, אין לו שום סיבה טובה לסמוך על השניים. ההערות שהוא משמיע כלפיהם מזכירות לבנט את מה שאיילת שקד עברה, כאשר עכשיו מגיע תורו. לאיש אין ספק מה רוצה נתניהו, שכל עוד הוא בפוליטיקה, רצוי שהשניים יהיו בחוץ. לבנט יש סיכויים טובים לזכות במחמאות מראש הממשלה. זה יכול לקרות רק אם הוא יודיע שהוא פורש. בלעדי לערוץ 20 באמצע השבוע התראיין נתניהו לערוץ 20. אני לא צופה בערוץ 20, ולכן אני לא מכיר את המראיין שישב לצדו של ראש הממשלה בראיון המיוחד, ונראה על פניו שהוא חלם כל חייו, שכבוד כזה שיפול בחלקו. התרשמתי שנתניהו לא היה זקוק לו. ראש הממשלה אמר מה שהוא רצה, ואפילו נידב כותרת, שגנץ מוזמן לעימות. הכותרת זכתה מיד לציטוט בכל אמצעי התקשורת, ובישרה למי שלא ידע - שערוץ 20 עדיין משדר, ובעיקר בועט במתנגדיו של נתניהו. במהלך הראיון, שלא הותיר ספק מה עמדתו הפוליטית של המראיין, בחר ראש הממשלה להחמיא לא תאמינו למי, לשר האוצר שלו משה כחלון, שעדיין לא יצא מהמחתרת. נתניהו, שהפתיע אותנו שכחלון עדיין שר אוצר, התגאה בצמיחה המרשימה שהייתה במשק במרוצת החודש האחרון. הוא החליט להזכיר את עובדת קיומו של כחלון, מבלי שזקף לזכותו את הצמיחה המרשימה. נתניהו לא שוכח את הדברים הקשים שאמר עליו כחלון, זמן קצר לפני שהוא ביצע את הזחילה הידועה על גחונו חזרה לליכוד, אחרי שהבין שאין שום סיכויי לעבור את אחוז החסימה. נתניהו היה אחד משרי האוצר הטובים. הוא ידע היטב שהמרשם הבדוק לחיסולו של כחלון הוא להפקיד בידיו את תיק האוצר. הוא לא טעה. זה בדיוק התרגיל שניסה בשעתו ראש הממשלה שרון לעשות לנתניהו, כהציע לו את תיק האוצר, כדי שיתרסק פוליטית אבל לא הצליח. אצל כחלון הסיכויים להצליח בתפקיד היו ידועים מראש. רבים מאלה שפגשו אותו כשר אוצר, נזכרו במימרה המוכרת על ההבדל בין הר לשר. ככל שאתה מתקרב להר אתה רואה עד כמה הוא גבוה, וככל שאתה מתקרב לכחלון אתה מגלה עד כמה שהוא קטן.

בני ציפר מתגולל הפעם על בני גנץ. ציפר, שמיותר לשמוע את עדותו שהוא לא גיבור גדול, מפחד הפעם מבני גנץ. הסיבה לדברי ציפר היא שכשהוא "מביט בפניו של בני גנץ חוסר ההבעה מפחיד אותו". ציפר, שנוהג להופיע בטלוויזיה חנוט בעניבת פרפר, הוא מקורב ומעריץ של ראש הממשלה ורעייתו. את פירות ההערצה אפשר לקרוא מעת לעת בעמוד הפייסבוק שלו. כמה מילים על ציפר: הוא סופר משורר ועיתונאי, שעורך מאז שנת 1987 את מדור התרבות והספרים של עיתון הארץ. הוא כתב שבעה ספרים, ותרגם אחד-עשר ספרים. המהפך בחייו התרחש לפני חמש שנים, כשיצא להגנתה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. בעקבות דברי החנופה המרשימים שכתב, הוא הוזמן לביתו של ראש הממשלה, ולאחר האירוח הקצר הוא פרסם את התרשמותו בעיתון הארץ, ותיאר את מה שעבר עליו בבית ראש הממשלה במילים: "שרה נתניהו אירחה אותי בבית ראש הממשלה והסתחררתי". ציפר אחוז התרגשות בני הזוג נתניהו המשיכו לסחרר את ראשו של העיתונאי ציפר, ועשו זאת שוב כאשר ראש הממשלה ורעייתו הוזמנו ובאו להתארח בביתו לארוחת ערב. את הערב המיוחד שבו בילה ציפר עם השניים, הוא כנראה לא ישכח לעולם. ציפר אחוז ההתרגשות בחר לתאר את חוויותיו באתר עיתון הארץ במלוא כישרונו הספרותי, כשהוא מתפייט: "כמה ענוג היה הלילה בו ביליתי עם בני הזוג נתניהו, ענוג עד מאד". כדי להביע את סלידתו מבני גנץ, מתחרהו העיקרי של ראש הממשלה, בוחר ציפר להיכנס לנעליו של פסיכולוג, ולנתח את תכונותיו של גנץ. הוא עושה זאת למרות שכבר בפתח הדברים קובע ציפר חד-משמעית שגנץ, כלשונו, הוא מה שהוא בוחר לכנות "איש ללא תכונות". ספק גדול אם ציפר ורב אלוף במילואים גנץ נפגשו אי-פעם. אבל כישוריו המיוחדים של העיתונאי ציפר מאפשרים לו לקבוע שמי שהיה הרמטכ"ל העשרים של צה"ל, מזכיר לו "דמות של רובוט מסרט אימה, שפרופסור מטורף נתן לה צורה חיצונית של אדם, אבל בתוכה היא מכנית". יש לי תחושה שאין צורך באיש מקצוע כדי לקבוע מי כאן המטורף. מי שממשיך לקרוא את דברי ההבל של הוגה הדעות ציפר, לא יכול שלא לשאול את עצמו, האם ציפר לא כתב את היצירה ההזויה כשהוא בגילופין. בני גנץ אינו חסין מביקורת, אבל לכתוב ש"חלקים לא מעטים רוצים באדם שנראה חלול לחלוטין, כראש ממשלה סימן שהמצב גרוע", כפי שכותב ציפר, הוא עניין שעל-פי דעתי מחייב התערבות מהירה של איש מקצוע. אני חייב להודות שאחרי שקראתי את הגיגיו האחרונים של ציפר, אני שקט פחות. כיוון שאין לי השכלה מדיצינית, אני מתייסר בשאלה האם ציפר לא זקוק בדחיפות למי שיגן עליו מפני עצמו.

פייסבוק מפתיעה. לא סתם מפתיעה אלא מפתיעה לטובה. פייסבוק בודקת מזה זמן, את אמינות הפוסטים שאנחנו מפרסמים ברשת החברתית. כאשר בודקי הרשת מעלים בבדיקתם דברים שאינם אמת, פייסבוק טורחת לציין זאת, כדי שגולשים ברשת יידעו שכאשר הם משתפים את המידע, הם תורמים לתופעת ה"פייק ניוז", שהוא מידע מזויף. פייסבוק טורחת להסביר מדוע המידע נמצא לא אמין, ומפרטת את תוצאות הבדיקה, תוך שהיא מביאה לידיעת הגולשים את אי-האמת שבפרסום. בכך מבקשת הרשת החברתית להראות לגולשים שקיימת בקרה על תוכן המידע, וחשוב מזה שיש מי שבודקים ביסודיות את אמינות הדברים שמתפרסמים. העובדות חשובות לפייסבוק במסגרת מבצע הבדיקה שנערכת בשיתוף בין פייסבוק ו"המשרוקית" של העיתון גלובס, נבדק למשל, פרסום הנוגע להשוואה בין קצבת הזקנה לשכר חברי הכנסת, ובמקרה שנבדק נמצאו מספר נתונים שגויים. פייסבוק סימנה את המידע השגוי, והסבירה שהפוסט שפורסם סומן כחלק מתוכנית בדיקת העובדות של פייסבוק, למאבק בהפצת חדשות כזב ומידע שגוי בפיד. "המשרוקית של גלובס" היא ארגון בדיקת העובדות העצמאי ה-40 במספר, שמצטרף למערכת בדיקת העובדות של הרשת החברתית הגדולה בעולם. המודל, שהוא חדש בישראל, פועל בהצלחה במדינות נוספות בעולם, ובהן ארצות הברית, צרפת, בריטניה ומדינות נוספות. הוא מתבצע על-פי מודל שמתקיים היום ב-39 ארגונים לא פוליטיים, שבודקים עובדות בעולם. פייסבוק לא מסירה פוסטים שיכללו "פייק ניוז", אבל היא מצמצמת משמעותית את חשיפת התוכן שיימצא לא אמין. מי שיבקש לשתף מידע לא נכון יקבל הודעה שהמידע אינו אמין. יש לברך על כך שהשירות הונהג בישראל לפני הבחירות. פייסבוק ספגה בבחירות לנשיאות בשנת 2016 ביקורת חריפה על הפצת חדשות מזייפות ומאז היא נאבקת בתופעה. רק מי שגולש בפייסבוק יכול להבין עד כמה מעורבת הרשת החברתית בבחירות בישראל, ועד כמה נכתבים בעמודי הפייסבוק דברים חסרי ביסוס. אני בספק, אם כוח מתוגבר שיוקם לפני הבחירות, יוכל להתגבר על הספינים ודברי לשון הרע שרצים ברשת. את העבודה תוכל לעשות רק מערכת המשפט, אבל ספק גדול אם יש לה עניין לעשות זאת.

המשורר אביגדור המאירי, התחנן בפני ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף, שיסכים להעניק לו הלוואה של עשר לירות. העיתונאי אילן שחורי, שערך עבודת מחקר גדולה, שבה הוא הסתייע בארכיון עיריית תל אביב, נתקל במכתב יוצא דופן שבו מנמק המאירי בפני דיזנגוף למה הוא צריך את הכסף. שחורי הוא היסטוריון של תל אביב, שחוקר כבר שנים רבות את תולדות העיר, מספר שבמחקרו הוא גילה שהמאירי היה אדם בעל ניגודים רבים. היה בו, לדברי שחורי, שילוב של אדם בעל רצינות תהומית עם חוש הומור מפותח. המאירי הוא זה שכתב את השיר "מעל פסגת הר הצופים", שהפך לאחד מנכסי צאן ברזל של השירה העברית. הוא היה חתן פרס ישראל לשנת 1968, כתב רומנים, סיפורים קצרים, מחזות ומערכונים, וגם פרסם שירים שהתאפיינו בפאתוס. השירים עסקו בביקורת, ובמחאה על החיים והחברה שהיו בארץ באותה תקופה. הוא גם זה שכתב את התסריט לסרט האנימציה הראשון שהופק וצולם בארץ, שעסק ב"הרפתקאותיו של גדי בן סוסו". הוא עשה זאת יחד עם ברוך אגדתי, שהיה מחלוצי תעשיית הקולנוע בישראל. המאירי חיבר בשנת 1935 את התסריט לסרט הראשון העברי, שדיבר בשפה העברית, ונשא את השם "זאת היא הארץ", שגם הוא נערך בשיתוף פעולה עם אגדתי. איך זוכים בהלוואה מדיזנגוף? קורה שגם משורר כמו המאירי נזקק להלוואה דחופה. כדי לשכנע את מי שהיה ראש עיריית תל אביב, מאיר דיזנגוף לקבל את ההלוואה, הוא שלח מכתב מנומק, וכתב שהכסף דרוש לו "כדי להרצות בשלוש ארבע ארצות ולהשתכר". המאירי בחר לעקוץ במכתבו את דיזנגוף והוסיף "אני מבקש ממך הפעם האחרונה מר דיזנגוף היקר, לתת לי הלוואה של עשר לא"י בלי כל שטרות וביטחונות". הוא טורח להזכיר לראש העיר הראשון של תל אביב, אליו הוא פונה בתואר מר דיזנגוף היקר, כי "עשר שנים לא ביקשתי שום טובה, אף כי הייתה לי זכות ורשות לכך, והרי יכול אתה לשער כמה קשה לעשות זאת היום". במכתב לדיזנגוף, מזכיר אברהם המאירי את תדהר, וכותב "איני חושב שידידנו תדהר, יש לו יכולת יותר 'לתת' לי עשר לירות (הוא הסכים אפילו ל-15)". ייתכן שהמאירי מתכוון לקצין המשטרה דוד תדהר, שהיה בלש פרטי וחוקר, שערך את "האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", וחי באותה תקופה. לא ברור האם מאיר דיזנגוף, העניק להמאירי את ההלוואה המבוקשת, שאפשרה לו לצאת למסע הרצאות מעבר לים. אני התרשמתי מכתב ידו הנפלא והמרשים, והגעתי למסקנה שלא מאוחר לקרוא כמה משיריו וסיפוריו.