חולמים על-מנת הפסטה שאכלתם במסעדה באיטליה? מתחשק לכם לפנק את בן/בת הזוג בארוחת גורמה? טכנולוגיית הדפסת מזון בתלת מימד, כבר אינה מדע בדיוני! שפים ברחבי העולם כבר החלו להדפיס מזון במסעדותיהם ולא ירחק היום, בו אנשים יתחילו להדפיס מזון בבתיהם.
מדפסת התלת מימד הומצאה לראשונה עוד בשנת 1983. מאז, הטכנולוגיה התפתחה והשתדרגה, ובשנת 2005 פרופסור הוד ליפסון, מהנדס מכונות ישראלי ומרצה באוניברסיטת קורנל, פיתח את הטכנולוגיה החדשנית המאפשרת הדפסת מזון.
איך זה עובד? את הדיו מחליף מזון בצורת אבקה או משחה המוחדר למזרקים בתוך המדפסת. לאחר מכן, בדומה להדפסה רגילה על גבי נייר, המחשב נותן הוראת הדפסה. כך, המדפסת מדפיסה את הארוחה שכבה על גבי שכבה עד לקבלת המנה המושלמת. הדיוק יוצא הדופן שמאפשרת המדפסת, פיתה שפים ליצור מנות בעיצובים מיוחדים שלא ניתן להכינם באמצעות היד האנושית. בשנת 2016 נפתחה בלונדון מסעדת Food-ink המסעדה הראשונה שהדפיסה מנות באמצעות מדפסת תלת מימד. לשם העצמת החוויה הטכנולוגית עבור הסועדים, גם הריהוט במקום הודפס בטכנולוגיית התלת מימד. למסעדה עתידים להיפתח סניפים נוספים בערים מרכזיות בעולם וביניהן: ברלין, סיאול, רומא, לאס וגאס וטוקיו.
כיום, הטכנולוגיה מאפשרת בעיקר הדפסת מזון במרקם משחתי כגון: מוס שוקולד, רטבים, מרקים ועוד. אך, עם חלוף הזמן, נראה כי, הטכנולוגיה תאפשר הדפסת מזון מכל סוג העולה על הדעת. בעתיד הקרוב, כל אדם יוכל להדפיס בביתו מנות המותאמות להעדפותיו הקולינריות או מגבלותיו התזונתיות בלחיצת כפתור בלבד. עם זאת, בעולם המודרני בו הטכנולוגיה מקדימה את הרגולציה, עשויות לעלות שלל בעיות משפטיות.
כך למשל, אחת הסוגיות המשפטיות שעשויה לעלות בהקשר זה, קשורה לתחולת הגנת חוק זכויות היוצרים על מנות מודפסות. בעוד שקוד מחשב אשר דרכו ניתנת פקודת הדפסת המנה, חוסה תחת ההגנה של חוק זכויות יוצרים, והעתקתו מהווה הפרה. מתכון כפשוטו אינו חוסה תחת אותה ההגנה וניתן להעתיקו במרבית המקרים ללא סנקציה משפטית.
יצירה ספרותית
ד"ר עמרי רחום טוויג, מומחה לקניין רוחני ומרצה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, פרסם מאמר המסקר את תחולת ההגנה המשפטית על מנות גורמה. במאמרו ציין כי בתוצרים קולינריים ניתן להגן על שלושה תחומים: (1) מתכון הכולל רשימת מרכיבים ואופן הכנה. (2) חוויה חושית הכוללת טעם ריח. (3) מרקם וחזות המנה. לטענתו, התחום היחידי שזוכה להגנה תחת החוק הוא חזות המנה.
לכן, קיים סיכוי קלוש שמתכון יזכה להגנה של זכויות יוצרים בארץ ובעולם. לראייה, בפסק הדין בעניין "על השולחן" קבע בית המשפט: "מתכונים עשויים להיות מוגנים ולהיכנס לגדר יצירה ספרותית, אם יש בהם מידה של יצירתיות, אך מתכון כשלעצמו, אינו יכול להיות יצירה שיכולה ליהנות מהגנת החוק". לעומת מתכונים, קוד מקור אשר מהווה רצף של פקודות למחשב, מוגן תחת חוק זכויות יוצרים. לעניין זה, נקבע בחקיקה כי "דין תוכנה של מחשב, כדין יצירה ספרותית".
אם כך, מתבקשת השאלה הפרשנית, מה דינה של מנה מודפסת? האם ראוי להעניק לה הגנה תחת חוק זכויות היוצרים כקוד מקור, או שיש ליישם את הדין החל על מתכונים? נפקות שאלה זו עשויה לקבל משקל רב יותר ככל שהטכנולוגיה תתפתח ותהפוך לנגישה עבור הקהל הביתי שעשוי להשתמש באותם מתכונים.
שאלה נוספת העולה בהקשר זה היא, האם ראוי שתוצר קולינרי יקבל הגנה תחת זכויות יוצרים? מטרת חוק זכויות היוצרים היא לתמרץ יוצרים ליצור ולהחזיר את ההשקעה. עם זאת, נדרש ליצור איזון בין יוצרים וצרכנים, מאחר שאם נעניק הגנת יתר, השוק ייפגע ויתייקר. לפי טוויג, השוק הקולינרי כיום, משגשג למרות היעדר ההגנה. אך, האם הוא ימשיך לשגשג גם כאשר אנחנו, האנשים ה"פשוטים", נוכל להדפיס בביתנו מנות גורמה ממש כמו במסעדה?
לעניות דעתי, השינוי הטכנולוגי הצפוי דורש הסדר רגולטורי. כיום, השוק משגשג לאור חסמים בחיקוי מנות גורמה בקרב הקהל הביתי, כגון: כישורי בישול, עלויות, עצלנות ועוד. עם כניסת מדפסות המזון, תהליך יצירת המתכון יהפוך לפשוט ומהיר ולכן שוק הקולינריה עלול להידרדר. עם זאת, קיימת סכנה שמסעדות יבקשו להגן על מנות פשוטות כמו סלט וחביתה. כמו-כן, אכיפת הרגולציה עלולה להיות בעייתית ולכך יידרש הרגולטור לתת לכך מענה.
נראה כי אין זה מופרך להניח שבעתיד, במקום להחזיק שפים וטבחים במסעדות, אנשי תעשיית המזון יהיו אלו שעומלים על יצירת קודים ומכירתם. בנוסף, הפיתוח הטכנולוגי האמור, עתיד לייצר עבודה רבה לתעשיית הסייבר, לשוק המתכנתים ולהאקרים שינסו לשים ידיהם על הקודים הסודיים. לכן, יתעורר צורך מוגבר לחקיקה בנושא ושאלת האיזון בין הצרכן ליצרן בחוק הגנת היוצרים תצטרך לקבל חשיבה מחודשת.