עקרון השרידות במערכות אנוש

עקרון השרידות: בני אדם, יחידים ומערכות, שואפים לשרוד ¹– להתמיד במצבן בסביבה מאיימת. כפי שנוסח בפרקים הקודמים שעסקו בעקרונות הפילוסופיים של הביטחון, השאיפה לשרוד היא "מרד" של כל הקיים נגד חוקי כיליונו, שהם גם חוקי קיומו. זה הפרדוקס הפילוסופי היסודי, או הסימטריה הפיסיקלית היסודית, או, הטרגדיה של החיים בתודעת בני האדם. "מרד" זה הוא עצמו בבחינת חוק ולפיכך הוא פועל תמיד. כל דבר שנוצר, טומן בחובו את זרע כיליונו, ומרגע היווצרו נאבק לשרוד. מכאן שהמציאות פועלת על-פי חוקי כליה וחוקי מרד בכליה. דחיית הכליה כדי לשרוד מהווה פיתוח של המושג "יין-יאנג" בפילוסופיה הסינית. מושג סיני זה של הפילוסופיה הדאואיסטית, הולם את הכוחות המנוגדים, אך המשלימים זה את זה. הדינאמיקה של חוקים אלה יוצרת את המציאות והבנתם מאפשרת לפעול במציאות ולהפעיל את המציאות. השאיפה של בני-אדם לשרוד היא מרד מודע² בחוקי הטבע הכופים על הנמצאים – יחידים, חבורות וארגונים – הכחדה ואי-יכולת למנוע את ההכחדה בו זמנית. כל זמן שההכחדה לא יצאה מהכוח אל הפועל, הם נדונים להתקדם על ציר הזמן למצבים פחות מסודרים³, פחות בריאים ופחות יעילים, עד ההסתאבות הסופית וההתאיינות מכוח החוקים הפנימיים של היותם, וללא שום התערבות חיצונית. מאמצי השרידה נובעים מן השאיפה הטרגית של אוכלי פרי עץ הדעת לאוטונומיה מלאה, לקבוע לבדם את גורלם. שאיפה זאת אינה בת-הגשמה.

המאמץ לשרוד הוא ניסיון נואש, חסר סיכוי. גם בעלי התודעה העצמית והמודעים לקץ שיבוא וגם אלה שאינם מודעים, מחפשים דרכים להתגבר על הקץ הוודאי או לדחותו. השרידות האנושית היא עקרון פעולה המונע מהפחד מפני הכיליון, ומושקעות בה מוטיבציות אדירות. המוטיבציות האלה דחפו את האדם המשמיד להשתלט על כדור-הארץ, לפתח את הציביליזציה הנוכחית (צ"ן) ולהשמיד בהתמדה ובשיטתיות את החיים בו, בבחינת תמות נפשי עם פלשתים. מכאן שהאינטלקטואליות האנושית היא אחד האמצעים של חוקי הטבע להשמיד את הנמצאים – אנושיים ובלתי-אנושיים – כפי שנחזה בנבואות קדמונית של "החטא הקדמון". האדם מורד גם נגד מהותו כיצור משמיד ומפתח הומניזם והשקפת-עולם המעלה על נס את השמירה על איכות הסביבה, וגם מרד זה הוא טראגי וחסר סיכוי, לפחות בציביליזציה הנוכחית. ולדוגמה במלחמות במאה העשרים, שבהן לקחו חלק גם חברות "הומניסטיות", נהרגו יותר אנשים מאשר במלחמות במאות הקודמות, בגלל אמצעי מלחמה מתוחכמים שפיתח ויצר האדם כדי לנטרל איומים. וכך, למרות אזהרות המומחים והוועידות הרבות של מקבלי ההחלטות, עולם כמנהגו נוהג, האקלים ממשיך להתחמם, גורם לאסונות אקלימיים ונחזים אסונות חמורים יותר. המאבק לשרוד הוא המלחמה היסודית ביותר ביקום, על פני כדור-הארץ, בעולם החי ובקרב בני-האדם. המלחמה, הנגזרת מעקרון השרידות, היא אחת מאבני היסוד של ההתנהגות; התעלמות ממנה או אי-הבנת הווייתה, מערערת את התקפוּת של כל טיעון על ההתנהגות. התעלמות מעקרון השרידות או אי-הבנתו, אינם מאפשרים להבין את הוויית המלחמה המתחוללת ללא הרף בכל התחומים ולא רק בשדה הקרב הצבאי אלא גם נגד נגיף הקורונה בעת כתיבת שורות אלה.

מכיוון שמאז היות הציביליזציה הנוכחית ואפילו מאז תחילתו של העידן המדעי, לא הקדישו בני-אדם לנושאים אלה מאמץ אינטלקטואלי ואין הם מבינים אותם, אין הם מבינים את ההתנהגות האנושית. ללא עקרון השרידות ונגזרותיו, משולים מדעי ההתנהגות למדעי הצללים במערה של אפלטון: החוקרים מאמינים שהם חוקרים את המציאות ולמעשה הם חוקרים את פרי דמיונם. המדענים אינם יודעים אומנם שאלה מדעי הצללים, אך לוחמים בחירוף-נפש בכל מי שמעלה את האפשרות הזאת, בכל מי שראה את האור בוקע מחוץ למערה, ובכל מי שראה את המציאות וחזר למערה. הם לוחמים עד כלות נשמתם בכל פרדיגמה חדשה, כאילו אין היא רק אויבתם שלהם, אלא אויב המין האנושי כולו.⁴ עקרון השרידות מסביר היטב את מניעיה של המלחמה הזאת. אינטרס השרידות חזק מכל אינטרס אחר, מודע ובלתי-מודע, והוא נוכח בכל האינטרסים האחרים כמרכיב יסודי. אינטרס השרידות מגלם בתוכו את לחימה אין-סופית ושאיפה רומנטית לשלום, שהיא חסרת תכלית. גם הפציפיסט יוצא למלחמה למען שרידותו, שהיא בעיניו מלחמת אין ברירה, שנכפתה עליו. השמאל הישראלי שואף לשלום עם הפלשתינים ולוחם בימין. אין שלום, ולא יכול להיות שלום בין שני בני-אדם, אפילו הם אחים,⁵ אין שלום ולא יכול להיות שלום בין ארגונים, ובין עמים ומדיניות, כי כולם שואפים לשרוד, זאת אומרת, הם מסרבים להשלים עם חוקי קיומם ועם האילוצים ההכרחיים שלהם. כולם מתאמצים לנטרל איומים פנימיים ואיומים חיצוניים שהם כל זולתם. על כך כתב הביולוג האבולוציוני הבריטי ריצ'רד דוקינס: "אנחנו מכונות שרידה ותוּ לא – כלים רובוטיים שתוכנתו בעיוורון כדי לשמור את המולקולות האנוכיות הקרויות גנים... אנו, ועימנו כל בעלי החיים, איננו אלא מכונות שייצרו הגנים שלנו. כמו הגנגסטרים המצליחים של שיקגו, הצליחו הגנים שלנו לשרוד – מיליוני שנים, בכמה מקרים – בעולם תחרותי עד מאוד". ("הגן האנוכי") והוסיף הביולוג פילוסוף הישראלי יוסף נוימן: "תהליך ההתרבות מגלם את מטרתן הסופית של כל פעילויות האורגניזם. לפי ניסוחו של הביולוג הצרפתי ז'אקוב, 'חלומו' של כל חיידק הוא ליהפך לשני חיידקים. ראיית ההתרבות כ'מטרה' היא ביטוי לעובדה, שאורגניזם שאינו מתרבה נעלם ואינו מותיר אחריו כל המשך. בכל היצורים הרב תאיים נכחד ומת בכל דור הגוף; והחוליה המקשרת אותו עם הדור הבא הם תאי המין, בהם מצויים הגנים... עוד במאה שעברה ביטא את הרעיון הזה בטלר (Butler) באומרו ש'התרנגולת היא האמצעי בעזרתו מייצרת הביצה, ביצה חדשה'".⁶ ֹ ____________________ בשבוע הבא: מגלומנים שרידותיים: נפוליון, היטלר, סטלין; צבירת נכסים כדי להבטיח שרידות בעת משבר כמו מגפת הקורונה; יתרונה של הדמוקרטיה הביקורתית שבה נחשפים ליקויים וניתן להפיק לקחים ולתקן את המעוות; אלטרואיזם בקרב בעלי חיים; בעימות בין צדק לשרידות, יד השרידות גוברת.