מה קורה כשאנו נאלצים להתכנס פנימה? כשהאחר הופך רחוק יותר, יוצא מהמרחב שלנו והופך לדו ואולי לחד ממדי? מי נשאר מחוץ לפריים - של הבית והמסך? עד כמה המצב הזה שונה מהותית מימים כתיקונם?
אני רוצה להחזיר לרגע לתוך הפריים כמה א.נשים שנשארו בחוץ. מי שחיים בשולי החברה שלנו, שביומיום איננו נותנים עליהם את הדעת והיום כשהדעת מסוגרת בבית, מוזנת מריבועים מפוקסלים בלבד - הוצאו החוצה בעריכה. כשהמצב מסביב הוא משברי, הכל מקצין - יש המגלים את כוחותיהם ויש הנותרים בקצה כוחותיהם, הסבל שלהם מקצין.
- ילדים ובני נוער בסיכון - רבים מהמוסדות, פנימיות, חלופות מעצר שיקומיות, סגרו את שעריהם. אחרים עובדים במתכונת מצומצמת. מה המשמעות של זה? ילדות וילדים שזקוקים לטיפול ולהזדמנות לתיקון נותרו כרגע סגורים במוסדות בתפקוד חלקי, בלי האפשרות לראות את משפחותיהם. או, ששולחו הביתה לבתים שהתקשו לספק להם את צרכיהם מלכתחילה. אפשר רק לשער איך נראית מציאות חייהם בתקופה הזאת, בבתים צרים מלהכיל.
- חסרי מעמד - תחת הכותרת העלומה הזאת מסתתרים אלפי אנשים שבשגרה מכונים "שקופים". היום הם בלתי נראים. מנקות, מטפלות, עובדי מטבח, שמתחזקים את החלקים השחורים והאפורים של המציאות שלנו. הפרנסה שלהם נקטעה. אין להם ביטוח לאומי, הם לא בחל"ת - הם ללא הכנסה, ללא ביטחון בסיסי, ללא אפשרות לקנות אוכל. לא כי מסוכן ללכת לסופר, אלא כי אין להם במה לשלם.
- דרי רחוב - בשעה שכולנו סגורים בבתים, ישנם אנשים שאין להם בתים שיגנו עליהם. דלת אמותיהם הוא הרחוב והרחוב היום מסוכן מתמיד. איפה הם? באלו חדרי מדרגות הם מסתתרים עכשיו?
- ילדים ונשים שחיים בסביבה ביתית אלימה - כשהבית שלך אינו מקום מוגן, את נדרשת לסמוך על ההגנות הפנימיות שלך. כמה אלו יוכלו להחזיק בתוך שדה מוקשים פעיל שכל פסיעה בו היא מסוכנת? כשאין לאן לברוח? כשההנחיות מבחוץ גוזרות הסתגרות דווקא בתוך המקום המסוכן ביותר?
- פגועי נפש - ההסתגרות בבתים היא גם הסתגרות בתוך כותלי הנפש. מה קורה כשהמקום הזה אינו יציב? מוסדות וחלופות האשפוז סובלים כיום מטלטלה רצינית. אנשי הטיפול עושים מאמצים רבים כדי להמשיך ולספק מענה טיפולי למרות ההגבלות, אבל בתוך זה - רבים נשארים מבודדים, ללא ביקורי משפחות, ללא מענה טיפולי מספיק. לצד זאת ישנם אלפי אנשים שמצויים בביתם, לבד עם מצוקתם הנפשית. הטיפול בקהילה הצטמצם, זמינות המשאבים ירדה. מה יקרה להם בעוד יום, יומיים, שבוע, שבועיים?
· ילדי החינוך המיוחד והוריהם - לגדל ילד זו משימת חיים שדורשת המון משאבים. לגדל ילד בעל צרכים מיוחדים, זו משימה שדורשת כפר שלם - של מחנכים, מטפלים, מדריכים, שמאפשרים לילדים הללו מרחב בטוח ומכיל כדי לתת להם הזדמנות לפתח את כל מה שטמון בהם ולתת להוריהם הזדמנות לקיים את חייהם לצד ובתוך המשימה המאתגרת של לגדל ילד עם קשיי תקשורת, קשיי למידה או קשיים רגשיים. הילדים האלו בבתים היום, עולמם התרוקן, אין מי שימשמע להם באופן מותאם את המציאות, אין מי שיתמוך בהוריהם בחינוך, בטיפול ובשמירה עליהם.
זה רק מקבץ חלקי. כל האנשים הללו חיים סביבנו, בבית לידנו, בשכונה, בקצה העיר. ביומיום אנחנו כמעט לא רואים ושומעים אותם. והיום עוד הרבה פחות. חפשו אותם - בחדשות, ברשתות, בסביבה הקרובה והרחוקה. פתחו את המסך והלב. אולי תוכלו לעזור. אולי זה יאפשר לכם להפגין קצת יותר חמלה בימים האלו. אולי זה ייתן לכם פרספקטיבה רחבה יותר על התקופה הזו ועל החיים בכלל.