נתניהו בתפקיד ברווז צולע

בנימין נתניהו הגיע לרגע מכריע בחייו הפוליטיים - רגע שבו עליו להחליט אם ללכת לממשלת אחדות או לבחירות רביעיות. יותר מדיי כדורים נמצאים באוויר בימים אלה, ולכן בתנאי אי-וודאות שכאלה – כל החלטה של נתניהו לכאן או לכאן תהייה בבחינת הימור ממש. דבר אחד מובטח לנתניהו: אם פניו לממשלת אחדות הוא גוזר על עצמו חיי ברווז צולע החל מרגע הקמת הממשלה למשך שנה וחצי עד לרוטציה. כי ברור לכולם – גם לנתניהו – שלאחר הרוטציה הוא לא יחזור יותר לתפקידו. במילים אחרות, השנה וחצי עד הרוטציה תהיה טקס אחד ארוך ומתמשך של סיום כהונתו הארוכה כראש הממשלה. בנימין נתניהו לא רוצה להיות ברווז צולע – בכך אין ספק. אבל הדינמיקה של החיים תוליך אותו לשם. כוחו והשפעתו ייחלשו מאליהם. חישוקי גוש הימין שחתום על נאמנות לנתניהו יתחילו להתרופף. והעיקר: אותו בייס ידוע של בוחרים שעליו נשען כוחו הפוליטי במשך כל כך הרבה שנים – יתחיל להתעורר משכרון קסמיו של נתניהו כדי לחפש מלך חדש. נתניהו, בחושיו הפוליטיים המחודדים ובהשכלתו ההיסטורית הרחבה, מכיר היטב את התרחיש האכזרי הזה שעוטף את גופו בזיעה קרה על משכבו בלילות. אלא שאל מול כל אלה ניצבים לעומתו כמה נעלמים ובראשם בית המשפט העליון: בעבר הוגשו לבג"ץ עתירות למנוע בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה בשל המשפט הפלילי שנפתח נגדו – אך בג"ץ, תוך מה שנראה כניסיון לדחות את הקץ, נמנע בזמנו מלהכריע בהן לגופן. קרוב לוודאי שהעניין לא יירד מסדר היום ועתירות מעין אלה יוגשו לבג"ץ גם בעתיד. לא נתייגע כאן בניתוח סיכוייו של נתניהו בבג"ץ בשאלה הקריטית הזו, ונסתפק בטרוניה, שעצם העובדה המתמשכת שאדם איננו יודע את מצבו המשפטי בעניין ציבורי כה מכריע, ובשל כך הוא מתקשה לכלכל את צעדיו – עובדה מתמשכת זו מעוררת תהיות באשר לאופן שבו בג"ץ מפעיל – או נמנע מלהפעיל – את סמכויותיו.