בפרק י"א מפסוק ב' ואילך בספר ויקרא בפרשת שמיני מקבל עם ישראל פעם ראשונה את דיני הכשרות - "דַּבְּרוּ עַל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ ...". בהמשך ניתנו אפיונים אילו בעלי חיים על הארץ ובמים מותר לאכול "וְאֶת זֶה לֹא תֹּאכְלוּ.." (פסוק ד').
הרב אברהם יצחק קוק, הרב הראשי הראשון, היה מודע לשלל כללי הכשרות בפרשה שלנו, היה מודע למה מותר ולמה אסור, אבל הוא אימץ לו את כללי הכשרות האידאלית בהחלטה אישית שלו - לחיות כאדם צמחוני.
פרשת שמיני מביאה דוגמאות הממחישות מה מותר ומה אסור כדוגמת "וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֶה גֵּרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִיא לָכֶם" (פס' ה'). כשנוספת הוראה חד-משמעית "מִבְּשָׁרָם לֹא תֹּאכְלוּ..". נושא הכשרות הורחב בשלל הוראות, שחלקן הגדול לא נמצאות בפרשה שלנו, כמו ההוראה בפרשת "משפטים" (שמות כ"ג, 19) "לֹא תְּבַשֵׁל גְּדִי בְּחָלֵב אִמּוֹ". איסור שהורחב מעבר לתורה בספרות ההלכה בדבר חובת הפרדת כלים ודיונים על משך הזמן שצריך לעבור בין אכילת בשר לאכילת מאכלי חלב. כאמור,
הרב הראשי הראשון, הרב אברהם יצחק קוק, אימץ את הכשרות האידאלית בקיום אורח חיים צמחוני.
השפיעו על הרב אברהם יצחק קוק משנת הרב יוסף אלבו (1380-1440) בעל "ספר העיקרים" ומשנת יצחק אברבנאל (14370 שניהם הסתמכו על מסכת סנהדריו נ"ע, ע"ב, לפיה "האדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה". ורק בדור עשירי, דורו של נוח, לאחר חטאי דור המבול ניתן היתר לאכילת בשר.
הרב קוק מתייחס לפסוק בספר דברים פרק י"ב 20 - "תַּאֲוֶה נַפְשְׁךָ לֶאֱכוֹל בָּשָׁר". מפסוק זה הוא דורש מה שהוא מכנה
הגועל המוסרי שיש באכילת בשר. "באכילת בשר יש חסרון נפשי שדבק במין האנושי... יש לקיים את הרגש הטוב והנעלה לבלתי לקחת חיים בשביל צרכיו והנאותיו של האדם".
הרב קוק מתייחס בהדרת קודש לדברי יוסף אלבו בספר העיקרים מאמר שלישי פרק ט"ו - מלבד מה שיש בהריגת בעל חיים - אכזריות חמה ולימוד תכונה רעה של האדם לשפוך דם חינם, עוד תביא אכילת בשר עכירות ואטימות נפש". יצחק אברבנאל קובע שאכילת בשר גורמת למימוש ה"דם הזדוני באדם". הוא מתפעל, בהתייחסו לשמות ט"ז 4, שאלוהים "ממטיר לחם מן השמים".
יוסף אלבו ויצחק אברבנאל מבססים את הגותם הצמחונית על גדול הפרשנים בכל הדורות רבי שלמה יצחקי (1040-1105) המתייחס לנאמר בספר בראשית פרק א' פס' 29 - "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל
עֵשֶׁב זֶרַע אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בֹּו עֵץ זוֹרֵעַ זֶרַע, לָכֶם יִהְיֶה". רש"י אומר שלאדם הראשון ולאשתו חוה "לא הרשה להמית בריה ולאכל בשר. רק כל ירק עשב יאכלו יחד כולם".
להגות הצמחונית של הרב קוק ומורי ההלכה שלו כמו יוסף אלבו שכתב את ספר העיקרים וענק הרוח יצחק אברבנאל, אני מוסיף את הצעקה לנוכח גידול עופות באופן מפלצתי, שכל חייהם הקצרים עוברים מסע גידול אכזרי בצפיפות אימתנית מתבוססים בצואתם ולמקוריהן ניתן צוהר דק לאכול, לשתות, להטיל ביצים ולהישחט.