הבה נגילה עם השרה גילה (גמליאל)

גילה גמליאל השרה לשוויון חברתי נעלמה. גמליאל, אחת השיאנים בין שרי הממשלה במספר הטיסות לחו"ל על חשבון הקופה הציבורית, היא הסובלת העיקרית ממגפת הקורונה. גמליאל מקורקעת כבר מספר חודשים. לולא המגיפה ספק אם היינו מוצאים אותה בארץ. בימים האלה, כשתנועת המטוסים הושבתה, השרה גילה מכבדת אותנו בנוכחותה בישראל, אבל לנוכחות הזאת אין כנראה שום משמעות. קראתי באתר המשרד לשוויון חברתי, שהשרה אמורה לדאוג במסגרת תפקידה ל-900,000 אזרחים ותיקים, בתחומי בריאות, סיעוד, רווחה שיכון ודיור, חינוך מבוגרים ותרבות הפנאי. מה עושה גמליאל כדי למלא את תפקידה כפי שצריך בתקופה שהיא מבקרת בישראל, תחליטו בעצמכם. בשבוע שעבר שמחתי לשמוע את קולה של כבוד השרה בוקע מתחנת הרדיו המקומית 103 אף-אם. גמליאל, שגילתה מזמן את מנעמי השלטון, מגיחה מעת לעת ממחבואה, לא חלילה כדי לדאוג לגמלאים, אלא להזכיר למי שצריך שהיא מתכוונת לעשות כמיטב יכולתה, שלא להחמיץ את הפינוקים שיהיו לה כשרה אם היא תכהן גם בממשלה הבאה. את הראיון עם ענת דוידוב ושר האוצר לשעבר רוני בר-און פתחה גמליאל כצפוי עם מנת חנופה ראויה לראש הממשלה. היא חזרה שוב על הסיסמאות הנדושות, שהוא זה שמנווט את הדברים בצורה הטובה ביותר, ושאין מי שראוי לנהל את המדינה כמוהו. מתמחה בחנפנות גמליאל למדה מזמן את חוקי המשחק. כשבקיאים בחוקים מגיעים לתוצאות. גמליאל יודעת ששם המשחק שיכול להביא לה כבוד ומעמד שחשובים לה הוא חנופה. לכן היא לא שוכחת להזכיר את שמו של ראש הממשלה בכל ראיון. לי אין ספק שאם היינו במדינה דיקטטורית, גמליאל הייתה מגיעה רחוק עם כישורים כאלה. בר-און לא החמיץ את הדיווחים על כך שהשרה היא אחת משיאני הטיסות לחו"ל, ושאל אותה האם גם היא בבידוד, והזדרז להסביר: "אתם השרים כל הזמן בחוץ-לארץ. הייתי בטוח שתהיי בבידוד". גמליאל מיהרה לתקן והסבירה שמסע נסיעותיה בעולם נקטע בגלל מערכת הבחירות, מה שכנראה מבטיח שאם גמליאל תמונה שוב לשרה, היא תעשה מאמץ להשלים את החסר. כפי שנוהג מראיין מקצועי, הפנה בר-און שאלה לגמליאל גם בתחום משרדה. גם הוא התרשם כנראה מעשייתה הרבה, וציפה לשמוע מפיה מה היא עושה בעת הזאת למען 900,000 האזרחים הוותיקים שלא יכולים לצאת בימים אלה מהבית. אחראית על...תרבות הפנאי אלא שהשרה הזדרזה לצנן בזריזות את התלהבותו, ומיהרה להבהיר לו שהיא אחראית רק על... תרבות הפנאי של הגמלאים. לא ברור לי מדוע כשר אוצר לשעבר, בר-און לא שאל אותה מה נעשה עם סכומי העתק שהועברו למשרד לשוויון חברתי, ומדוע גמליאל לא פועלת להחזיר את הכספים לאוצר, כדי שיוכל להפנות את הכספים למי שזקוק להם בעת הזאת. את מה שרוני בר-און לא שאל אני שואל: מדוע יש צורך במשרד לגמלאים ולוותיקים שלא מטפל בגמלאים, ודואג - כלשונה של השרה - רק לפעולות התרבות שלהם, שהרי שרת התרבות יכולה למלא בקלות את התפקיד ולחסוך לקופת המדינה בין חמישה לשישה מיליון שקל לשנה, שהם עלות אחזקה של לשכת שר מיותרת. אני לא משוכנע שכשהממשלה החליטה על הקמת המשרד לשוויון חברתי, היא ראתה לנגד עיניה את גמליאל בתפקיד אמרגנית ראשית. אם זה התפקיד שיועד למשרד שבראשו עומדת גמליאל, הרי שמדובר במשרד מיותר, שהתקציבים שעומדים לרשותו יכולים לשמש לכמה מטרות חשובות הרבה יותר. אם זו מהות התפקיד בעיניה של השרה גילה גמליאל, מדוע הקופה הציבורית צריכה לממן עבורה טיסות לחו"ל, בתוספת של הוצאות ותשלום על שהייה בבתי מלון יוקרתיים ברחבי העולם. למי מועילות הטיסות הרבות שמתבצעות במחלקות עסקים, ומה למדה השרה גמליאל במסעותיה בעולם, שהיא מימשה במשרדה, או לא ידעה קודם לכן. קראתי שהשרה הנהנתנית רוצה מאוד להיות שרת התיירות. אין חולק שזה כיף של תפקיד, גם אני רוצה. כדי למנות שר למשרד שהכניס בשנת תשע"ט 22.4 מיליארד שקלים כפי שהכניס משרד התיירות צריך לבוא עם קבלות. הקבלות היחידות שבידי גמליאל הן כנראה רק אלה שהתקבלו מחברות תעופה ומבתי מלון, לכיסוי הוצאות מסעותיה המיותרים בעולם - על חשבון הקופה הציבורית.

אלוף (מיל') יצחק בן-ישראל, ראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב, ויושב-ראש סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה, הוא מדען וחוקר רציני שלא קונה חתול בשק. הפרופסור בן-ישראל נוהג לשלוח למכריו מעת לעת מסרונים מרתקים, שבהם הוא חושף על קצה המזלג תוצאות של מחקרים, או אמירות של מדענים וחוקרים נחשבים בעולם. השבוע היה מי שהצליח להרגיז אותו, וזה לא אחר מאשר משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות. בראיון לדנה ויס בערוץ 12 הדף מנכ"ל משרד הבריאות את טענותיה של המראיינת, וטען במלוא התקיפות שאנחנו המובילים בעולם. בן-ישראל לא קונה אמירות סתמיות. הוא בדק וגם צירף קישור שמאפשר להגיע לאתר שכולל סטטיסטיקה עולמית של מגפת הקורונה. באתר אפשר למיין כל טור בסדר עולה או יורד. ניתן לראות בו את דירוג כל מדינות העולם, ולגלות שדבריו של בר סימן טוב רחוקים מהמציאות. במניין מספר המתים לנפש למשל, אנחנו במקום ה-120 בעולם, והמשמעות לדברי פרופסור בן-ישראל היא שיש 119 מדינות עם מצב טוב משלנו. גם במספר הבדיקות לנפש יש 150 מדינות במצב טוב משלנו, מה שמלמד לדעתו שמצבנו לא מזהיר כפי שמזדרז להצהיר מנכ"ל משרד הבריאות. האם זו היסטריה? לדעה שאנחנו בהיסטריה שותף גם הפרופסור יורם לס, שהיה בעבר מנכ"ל משרד הבריאות. לס אינו מוזמן בקביעות לאולפני הטלוויזיה, אולי משום שהתאוריה שהוא משמיע קשה לעיכול. במערכת הרפואית לא אוהבים לשמוע שמה שמוגדר כמספר חולים ש"מזנק" מיום ליום, הוא לדעתו של הפרופסור לס, לא יותר מחולים עם תסמינים קלים בלבד. לס טוען כי "יש פוליטיקאים שהריחו את ההזדמנות שנפלה לידם, כמו למשל אורבן, ראש ממשלת הונגריה שעבר לשיטת שלטון צווים, וקאומו, המושל ההיסטרי של מדינת ניו-יורק בארצות הברית, ששופך מדי יום נפט על מדורת הקורונה. לדעתו של הפרופסור לס, אין תקדים למעשה שעשה ראש הממשלה נתניהו, שהיישיר מבט לאזרחי ישראל והודיע על מגיפה שכמותה לא הייתה מאז המגיפה השחורה של ימי הביניים, כאשר המגיפה אז הייתה לא יותר מחיידק שהופץ על-ידי פרעושים ולא נגיף. מבדיקה שערך יצחק בן-ישראל ב-50 הימים מאז התגלתה המגפה, התברר לו שהתפתחות שיא המגיפה מאחורינו כבר יותר משבוע. לדעתו, המחלה תדעך בעוד כשבועיים. מחישובים שהוא מציג, שנערכו על-ידי הפרופסור צבי ציגלר מהטכניון, שחישב את קצב ההדבקה השבועי הממוצע בישראל ובעשרים מדינות אחרות, עולה כי בכל המדינות הייתה תבנית קבועה, לפיה ניתן לבטל בתוך מספר ימים מועט את מדיניות הסגר, ולהחליף אותה במדיניות של ריחוק חברתי מתון, עובדה שלא הביאה לגידול במספר הנדבקים במגיפה. גידול ע"פ טור גאומטרי בן-ישראל, מתייחס למונח החדש גידול אקספונניציאלי, שמשמעותו גידול לפי טור גאומטרי, וקובע שבישראל הייתה אכן עלייה אקספוננציאלית, אבל היא החלה להתמתן, כאשר מספר החולים היומי הנוסף הגיע לשיאו. זה קרה כשישה שבועות לאחר גילויי המגפה ומאז הוא בירידה מתמדת. גם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק משמיע טענה דומה בדיוק. אלא שלמרבה הצער ההתייחסות אליו היא כאל פוליטיקאי שמנסה לנגח את שנוא נפשו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, למרות שגם טענותיו של ברק מתבססות על נתונים. ברק טוען שיש 46 מדינות שיש בהן פחות מתים לכל מיליון תושבים. ברק טרח ובדק את הנתונים באתר Surprise וגילה לטענתו ש"השקר שמספר לנו "המושיע" (כשהוא מתכוון לראש הממשלה בנימין נתניהו) גדול הרבה יותר". ברק טוען כי רוב המדינות במצב טוב יותר משלנו. רק 45 מדינות בעולם נמצאות לדבריו עם מספר מתים גדול משלנו לכל מיליון תושבים. רוב המדינות במצב טוב יותר, ואפילו בסין, בסינגפור ובקוריאה הדרומית, מספר המתים למיליון נמוך יותר מאשר אצלנו. כך גם המצב בפינלנד, ביוון ובארצות רבות אחרות. ברק טוען שהילכו עלינו אימים "עם מיליון חולים ועשרת אלפים מתים", אבל לטענתו "עובדים" עלינו. לו היה ראש ממשלה, הוא היה דואג שכל מהלך יהיה בפיקוח הכנסת, ומשאיר בבית רק את בני ה-70 ויותר. את כל השאר יש להוציא בדירוג ובמהירות חזרה לעבודה, לפני שתתחולל לדעתו קריסה של המשק.

קל מאוד לשבח את הרופאים שנמצאים בחזית הלחימה במוקד הקורונה. כנראה קשה יותר לשלם להם שכר עבור המאמצים שהם עושים. שרי הממשלה משבחים אותם בכל הזדמנות. אזרחים יוצאים למרפסות כדי להריע להם, אבל כשהצוותים הרפואיים נדבקים בנגיף הקורונה ונאלצים להיכנס לבידוד, הם לא מקבלים את משכורתם ונאלצים להשתמש בימי המחלה או בימי החופשה שצברו. אלפי רופאים מסכנים לא רק את עצמם אלא גם את חיי בני משפחותיהם, אבל כשהם נאלצים להתאשפז המדינה נוהגת בהם, בדרך שראוי היה שכך ינהגו במי קיבל את ההחלטה נגדם כנראה באגף הממונה על השכר באוצר. יותר משלושת אלפים אנשי צוות רפואי נמצאים בבידוד, לאחר שנדבקו מהחולים. כשהם אינם עובדים, השתכרותם נפגעת בשיעורים שמגיעים לשישים אחוז. משה כחלון יושב אומנם עדיין על כסאו של שר האוצר, ובמסיבות עיתונאים הוא קורא בקריאה לא רהוטה את מה שכותבים לו. אבל גם שר בובה כמו כחלון יכול להפעיל את סמכותו על ערלי הלב שבמשרדו, כדי שיסירו את ידם משכרם של הרופאים ואנשי הצוות הרפואי. כחלון, שבקרוב מאוד ניפרד ממנו בשמחה לטובת שר אוצר עם ביצים, יכול להוכיח עדיין חמלה.

הוא הכיר כנער את עזר ויצמן, הרבה לפני שוויצמן היה המפקד השישי של חיל-האוויר. ויצמן היה צעיר ממנו בכמה שנים, ועם אחותו יעל ויצמן הוא קיים קשר רומנטי ממושך, אבל בחר להתחתן עם הפקידה הראשית של אגף ההדרכה כשהיה בדרגת אלוף. אם זה מעורר אצלכם שאלות, כדאי שתדעו שהאיש הצליח תמיד להפתיע. כך למשל הוא קיבל לידיו את הפיקוד על חיל-האוויר, למרות שלא הטיס מטוס מימיו. אבא שלו היה בעל מנסרה בבלארוס, והחליט לעלות לישראל בשנת 1925 לאחר שאיבד את רכושו במהפכה הרוסית - את המנסרה שהוא ניהל בתקופת המהפכה הרוסית. כשעלה לארץ רכש עגלה רתומה לסוס והפך לעגלון שחי חיי עוני. הושפע מווינגט למרות מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה, וראה במורה שלו, ד"ר ארתור בירם, מייסד הריאלי, דמות אב. כנער הוא הצטרף להגנה והושפע מאוד מאישיותו של וינגייט, שהיה מפקד פלוגות הלילה המיוחדות. במלחמת העולם השנייה, הוא לחם כמתנדב בצבא הבריטי. במלחמת סיני באה לידי ביטוי תפיסתו שהחיל היחיד והעיקרי מבין חיילות היבשה שאותו יש להפעיל לא רק ככוח מסייע הוא חיל השריון. בעניין זה הוא זכה לתמיכתו של מי שהיה הרמטכ"ל באותה עת משה דיין. הוא התקדם לתפקיד בכיר בצה"ל, ובתקופת כהונתו נרשמה מתיחות בינו לבין שמעון פרס, שהיה סגן שר הביטחון. ההפתעה של חייו התרחשה לאחר שהשתחרר מצה"ל, כשטוראי שלחם בשירותו הצבאי בחטיבת הצנחנים, הוכיח לו שאין צורך בדרגות כדי לאחוז את המדינה בגרונה. כאדם עיקש ובעל עקרונות, הוא סירב להיכנע לדרישות מוגזמות, ולאחר שהוחלט לנגוס בסמכויותיו הוא העדיף להתפטר. הוא היה רחוק כרחוק מזרח ממערב מדמותו של פוליטיקאי, ואולי זאת הסיבה שהוא הקים תנועה בלתי מפלגתית, שתמכה באחד האישים הפוליטיים המרכזיים שפעלו בישראל באותה עת. נסו לזהות את גיבורי הטור. שאותם נחשוף ביום שלישי הקרוב.

• גיבורי הטור מהשבוע שעבר: האישה שהצטרפה לגרעין אל על בקיבוץ שדה נחום, והפכה ברבות הימים לאספנית כפייתית של בובות מיניאטוריות, החלה לאסוף בובות במסגרת מבצע חשאי שבמסגרתו הועברו צפנים בתוך בובות ליהודי ברית המועצות.

היא גם זו שתרמה את אוסף הבובות הגדול שלה לתיאטרון רמת גן, והיא זו ששם משפחתה נבע מעיר מוצאה אירביל שבעירק, ולכן היא הייתה בקיאה בערבית. בזכות שליטתה בשפה הערבית היא השתתפה בפגישות עם נציגי מדינות ערב, וביקרה בבית החולים שיפא בעזה, בימים שעוד ניתן היה לבקר שם. היא הייתה חלוצה בתחומה לאחר שמונתה לתפקיד ביצועי, לאחר שקודמותיה בממשלה באותה עת, שולמית אלוני ושרה דורון, זכו רק בתואר של סגנית שר שהיה מרוקן מתוכן. היא הלכה לעולמה בגיל 89 לאחר שבשנותיה האחרונות היא לקתה באלצהיימר. האישה שאת שמה התבקשתם לגלות הוא שושנה ארבלי אלמוזלינו, שהייתה שרת הבריאות בממשלה ה-22. האיש לצידה, ששלט בתפקידו הציבורי על מיליוני שקלים, ונישא לה כשהיה אלמן לשני בנים, הוא בעלה נתן אלמוזלינו שהיה גזבר ההסתדרות, וחלש במסגרת תפקידו על מאות מיליוני שקלים. זה היה בתקופה שההסתדרות הייתה בשיא כוחה במשק. קרב הירושה לאחר מותה היה בין אחותה שסעדה אותה עד יום מותה, לבין בניו של בעלה המנוח נתן אלמוזלינו. הקרב היה על שלוש דירות מגורים שהיו בבעלותה.

המודעה שמבשרת על עוצר בית נתלתה ע"י ועד הקהילה היהודית בירושלים קוראת לעוצר בית מרצון. על העוצר החליט הישוב היהודי לאות הזדהות עם עצורי רפיח ולטרון. זה קרה ב-29 ביוני 1946, כשהבריטים פתחו במבצע שנשא את השם "מבצע אגתה", שזכה לכינוי "השבת השחורה". במהלך אירועי אותה שבת, נאסרו רבים ממנהיגי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי ונכלאו בלטרון. בנוסף, נעצרו בידי הבריטים גם 2,700 יהודים נוספים, מרביתם אנשי ההתיישבות העובדת, שנכלאו בעתלית ובשני מחנות מעצר נוספים. הבכיר מקרב המפקדים שנעצר היה יצחק רבין, שהיה אז סגן מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח. רבין נפצע קודם לכן בתאונת אופנוע בעת ההכנות לפשיטה על משטרת ג'נין. כתוצאה מהתאונה הוא רותק לביתו לצורך החלמה ושם הוא נתפס. בכרזה שהעתק ממנה נמצא בארכיון הציוני המרכזי נאמר בין השאר: "היום משעה 3 אחה"צ יקבלו על עצמם בני הישוב היהודי עוצר בית. משעה 3 ועד חצות, יתכנס כל אחד בביתו ויזהה את עצמו (כך במקור) עם העצורים ברפיח ובלטרון אשר הכריזו על שביתת רעב. הערה: ההודעה על פתיחת המסעדות משעה 8-7 בערב בטלה והן תהיינה סגורות משעה 2 עד חצות ללא הפסק" (כך במקור).