לפני כ-15 שעות הצגתי בטוויטר ובפייסבוק טוטו משעשע בלי פרסים ובו שאלה אם ביבי יחתום הלילה על ההסכם עם
בני גנץ לפני תום מועד המנדט הנוסף שהעניק להם ראובן ריבלין. כ-80% מהמשיבים בשני התוואים השיבו כי לדעתם ביבי לא יחתום הלילה. הוא מתעתע בגנץ. נמתין וניווכח.
מדובר במשא-ומתן מביש, נקלה, ששוחק כל נורמה ציבורית לפיו גנץ ו
גבי אשכנזי יעניקו את המשך השליטה במדינה בידי אדם שמחלות הרקע שלו היא נגיף השקר ונגיף ההונאה ונגיף הנוכלות, ועל כתפיו תיק פלילי חמור ועוד פרשייה אדירה של שחיתות שטרם נחקרה. אך עתה חייבים לראות את מצב המשא-ומתן לא כבשעה בה בחרו גנץ ואשכנזי ללכת שולל אחרי ביבי אלא מתוך הקרון החותר אל היעד, אל
ממשלה בראשות הנאשם נתניהו.
דווקא מתוך הקרון האטום הזה עולות שתי תביעות של ביבי שהן הגיוניות (אני חוזר: הן נכונות רק בעבור מי שמוכן להעניק לנאשם בפלילים לעמוד בראש המדינה היהודית והכמעט דמוקרטית שלנו). האחת, שאם בג"ץ יקבע כי עבריין-בכוח אינו יכול לכהן כראש הממשלה גנץ לא יקבל את ראשות הממשלה לידיו אלא ילכו לבחירות. זה סביר. הרי כל ההסכם הזה נולד בחטא של המשך כהונת הנאשם.
אם בג"ץ מבטל זאת יש היגיון בטענת ביבי כי ההסכם כולו בטל ומבוטל. הרי הוא נועד בדיוק למה שבג"ץ ביטל, אם אכן יבטל בעתיד. זה כך: ביבי קנה סחורה גנובה. היא לא נמסרה לו. מדוע שישלם? הוא אינו צריך להסכים שגנץ יכהן בתנאים כאלה (אלא אם עלובי החיים בליכוד יתעשתו ויעמידו בראשם מנהיג נקי כפיים).
והאחרת, תביעתו להסכמה בעניין מינוי שופטים. בעבר התמנו רוב שופטי העליון לאחר שהושגה הסכמה בין נשיא/ת בית המשפט העליון לבין שר/ת המשפטים. למשל,
מרים נאור ו
איילת שקד. היו גם תקופות של נתק והימנעות ממינוי שופטים חדשים, למשל בין
אהרן ברק לבין
ציפי לבני.
במקרה המסתמן ספק אם ניתן לומר שיש מקבילית כוחות המושכת לכיוונים שונים עד שנמצאת פשרה בין המועמד לשר המשפטים
אבי ניסנקורן לבין נשיאת העליון
אסתר חיות. זה רע, אבל במציאות הנוראה אליה קלע ביבי את שלטון החוק והמוסר הציבורי זה הרע במיעוטו. היות שהוא עומד לדין פלילי צריך להשאיר את ההתדיינות לנשיאת העליון, לשר המשפטים ולשר המייצג את הממשלה בוועדה. כאמור רע, לא נורא.