אתמול ערכתי חידון שעשועים ושאלתי בטוויטר ובפייסבוק אם ביבי יחתום הלילה עד חצות (מועד פקיעת המנדט להרכבת
ממשלה שבידי
בני גנץ) על ההסכם הקואליציוני איתו. קיבלתי תשובות רבות. 70% משוכנעים שביבי יתמרן ולא יחתום. נמתין עוד שלוש שעות ונדע.
היות וסקרים רציניים (לא שעשוע כזה) מעידים כי רוב הציבור רוצה בממשלת אחדות ברור שהתשובות שקיבלתי מעידות על פסימיות, על הערכה כי הציפיות לא יתגשמו. אז יש משהו יותר חשוב. מחר ב-19:00 מתקיימת בכיכר "
הבימה" הפגנה של אישים מצויינים המבקשים להגן על הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק ותקינות הממשל מפני ההשתלטות העוינת של משפחת נתניהו, שאפילו כתב אישום פלילי אינו גורם לעומד בראשה להתפטר. חייבים לבוא.
הכלל היהודי קובע כי בשעה שהציבור מצוי במצוקה אל לו לאדם לפרוש אל פינתו הפרטית ולהסתגר בחוגו. רצוי לפעול על פיו.
לא אניף דגל שחור. אניף כחול-לבן. זו ארצי. זו מולדתי. זכותי לחיות בה כאזרח בן-חורין. כך למדתי במוסר הנביאים. במגילת העצמאות שהותיר אחריו
דוד בן-גוריון. במסה ההיסטורית שכתב
מנחם בגין להגנת בג"ץ כפי שלא כתב אף פוליטיקאי ישראלי, אבל מי מחשיב היום את בגין בין הסוגדים לביבי?
גם אם התקשורת מתעלמת חייבים להעביר את המסר מבית לבית, ולא להיכנע בפני תסמיני הדיקטטורה.
נתן אלתרמן כתב זאת יפה יותר ב"זמר הפלוגות": אין עם נסוג מחפירות חייו. ההפגנה הזאת, ושכמותה, היא חפירת חיינו. בל ניסוג.