בימים אלו, כשמגיפת הקורונה מעמידה את החברה האנושית חסרת אונים, כשהיא נתונה לאי ודאות רבה, במציאות בה רבבות אנשים על פני כדור-הארץ נתונים לאימת מוות ורבבות מתייסרים בבתי חולים, יש משמעות רבה להיות קשוב לערכים של פרשת השבוע, לערכי הסולידאריות החברתית שבאים בה לידי ביטוי.
פרשה המדגישה "קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹש אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט 2), קדושה של "מַמְלֶכֶת כּוֹהָנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", מחייבת ל"לא תִּקּוֹם וְלֹא תִּטּוֹר" ולמלא את תכניה הערכיים של המצווה
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 18).
שמירה על עולם התוכן של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מחייב אותנו להתריס נגד מי שמאחל מוות לאנשים שהפגינו, והוא אינו תמים דעה עם המפגינים, גם אם הוא בנו של ראש ממשלת ישראל ונושא את השם יאיר, שבמקרה המצער הזה הוא בחזקת
יַחֲשִׁיךְ ולא בחזקת יָאִיר.
פרשת השבוע קוראת לנו להתריס נגד מציאות של חלוקה קוטבית בעוגת ההכנסה הלאומית בין עובדים ומעסיקים בחברה הישראלית. הקדושה מחייבת קיומה של חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי, אדנים השומרים על זכויותיו של ההון האנושי, של האדם העובד -
"לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזוֹל, לֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר" (ויקרא י"ט 13). יש כאן קריאה לקיומה של חברה, בה חייבים להיות יחסי עבודה לא של ניכור חברתי, לא של פערים חברתיים, אלא חברה החותרת למערכת שוויונית. חברה בה לא יהיו חצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. ובימים של אימת הקורונה, כשלמעלה ממיליון אזרחים הם מחוסרי עבודה, שלא תקום לנו
ממשלה עם למעלה מ-30 שרים ומשכורות מנופחות לשרים וללשכות השרים.
הפרשה מנווטת אותנו ב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לכינונה של חברה, בה לא יהיה ניצול של אדם בידי אדם - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ".
חברה בה יש לגיטימיות לתופעה של חברות קבלן, זו חברה שיש בה פגיעה גסה ב"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" ב"לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" וב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". חברה, בה יש לגיטימיות לחברות קבלן, לפגיעה בזכויות של אדם עובד, זו חברה שלמעשה מצמצמת את ערכי "ואָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". זו חברה הנוטלת מהמצווה את נשמתה ומסרסת את כל תכניה.
חברה, בה מנהיגי ציבור יכולים לצרוח מעל כל כיכר ומתחת לכל מיקרופון לעברם של מהגרי עבודה ש"הם סרטן", דורשים "לכלוא אותם במחנות מעצר", "לגרש אותם", מנהיגיה מחללים את הציווי בפרשה שלנו. מחללים את הציווי "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אותו, כְאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט 33). והפרשה מזכירה לנו גם את הנימוק "כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם י"ט 33).
למרבה הצער, הכלכלה הישראלית שופעת גילויים של אי-שמירה על הרמה הבסיסית, הנדרשת על-פי קוד הקדושה המופיע בפרשת השבוע. רמת הקדושה ב"לֹא תַּעֲשוֹק אֶת רֵעֲךָ" עולה על שרטון, במיוחד, כשמדובר ב"גֵּר הַגָּר בְּתוֹכֵנוּ". הרמה הבסיסית של "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" מעלה על שרטון של קשיי חיים משפחות מרובות ילדים, הכורעות תחת נטל הקיום, כשמערכת שלטונית מנפחת את מערכות הממשל של בשרים ובסגני שרים כשלמעלה ממיליון אזרחים הם כיום מחוסרי עבודה.
ואולי יש צורך לרדת מאגרא רמא של שאלות חברתיות גבוהות ולרדת לבירא עמיקת של חיי היום יום. לשאול את עצמנו, האומנם אורחות חיינו ונוהגינו בחיי המעשה תחומים ב-ד' אמות של המחויבות בפרשה שלנו החוזרת ונשנית בתפילה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". והלוואי ונצטנע מעט ונסתפק בשמירה על המעט בחיי היום יום בכביש, ברחוב ובכל מפגש עם אדם באשר הוא אדם. נהיה ראויים לאמירה "אמר רבי עקיבא... ואהבת לרעך כמוך". אמירה המעוגנת בלבה של הפרשה שלנו.
לבה של הפרשה פועם ערכי סולידאריות חברתית. בלבה פועמת הכמיהה להגמוניה של ההון-האנושי ולא של ההון, שלמרבה המער, מצליח להשתית מציאות של עובדי קבלן, שמספרם הולך וגדל משנה לשנה.