נכון נהג ערוץ-12, שהזמין את הפרופסור יורם לס להציג את עמדתו העקבית הנוקבת נגד מדיניות הממשלה כלפי הקורונה. אומנם
דנה וייס טענה, וזו זכותה, שהממשלה נהגה נכון, אבל ככל שחולף הזמן מתברר יותר ויותר כי ביבי ו
משה בר סימן טוב טיפלו במשבר באורח היסטרי ושגוי, ו
דני קושמרו הניח ללס להציג את מירב תפישת עולמו.
הדברים ברורים: ישישים שממילא סבלו ממחלות רקע (כרוניות) נפגעו בגופם גם מנגיף הקורונה ונרשמו כמי שמתו מהנגיף הסיני שעה שבפועל זה אירע מפני שגופם קרס בגיל 93 או 87.
הראייה להוכחת דבריו היא נסיבתית: סך הכל המתים לא עלה השנה על הרגיל. המערכת קלטה בתוכה את מי שהוצגו כמתים מן הקורונה. אז אולי נכון ששיעור המתים מהקורונה לא הצדיק את הנזק הכבד שגרמה מדיניות הממשלה לכל החברה הישראלית בהטילה אבטלה על כמיליון עובדים חרוצים, ובבזבזה מיליארד שקלים כל יום?
עוד הסביר לס בהופעה רהוטה (יש לו עבר טלוויזיוני) כי הסגר יגרום לתמותה גוברת דווקא של אנשים לא קשישים ממחלות מקובלות. בשל אבטלה דיכאון ועוד צרות (אגב, יש לי שאילתה שחייבת להמתין לתשובה: האם ראוי שבמערכת המדעית יבדקו אם נכון שאנשים אשר קיבלו זריקות חיסון נגד שפעת צלחו את הקורונה ביתר קלות מאשר האחרים? נושא למחקר).
נכון עשה שלא רצה להיגרר לסוגיה הפוליטית אם היה לביבי אינטרס להבהיל את הציבור לצרכיו האישיים, משפטיים כמפלגתיים (רק לרגע סטה בהתייחסו לציוץ בלתי ראוי של
יאיר נתניהו ומיד חזר לדרך המלך של העיסוק ברפואה ובמידת מה גם של הכלכלה).
קושמרו הציג ללס שאלה מתבקשת וחשובה: אז מה, כל העולם השתגע? ולס ענה לו נכון כי המגיפה היא של הרשתות החברתיות, שהן טוטליטריות במובן שכל אחד בעולם רואה ברגע נתון מידע אחד, נכון או מזויף או שגוי
בתום לב, ולכן מה שמשפיע על בוריס ג'ונסון משפיע גם על מנהיגים אחרים, והעולם, בניסוח שלי, נראה כמו בפיג'מה אחידה של חולים.
לס התחיל לבד, אבל שוב אינו כזה. עשרות פרופסורים מדיסציפלינות אקדמיות שונות ממליצים לחדול מן העוצר והסגר הטוטאלי ולצמצם אותו לאוכלוסיות בהן הדבר נחוץ במיוחד. היסטריה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת אינה תחליף לשיקול דעת אקדמי צונן. מנהיגים בעולם ידעו להתנצל ולבקש סליחה, ציין אלעד שמחיוף מלונדון, ומה שהתבקש היה שלא נאמרה מילת חרטה כזאת מההנהגה הדוברת עברית. אני חוזר להציע כי לס יקבל השנה את פרס ישראל בשם עשרות הפרופסורים המחזיקים בדעתו.