הרופאים שבחזית ממוגנים, הם מטפלים בחולים או חשודים כחולים המשוועים לטיפול. כנ"ל עם החיילים במלונות הקורונה, וכנ"ל כמעט בכל מקום ומקום בהם נדרשים שליחי המדינה לפעול בקרב חולים או חשודים כחולים.
רק את השוטרים אנו שולחים לעימות גופני עם חוליגנים תוך סיכון עצמי חריג, ולנו כחברה אסור בשום פנים ואופן לדרוש זאת מהם.
והפתרון הוא אקדחי צבע לא מחיק, ותותחי צבע לא מחיק, אשר מגע עמהם מאפשר רק דבר אחד, השלכת הבגדים לפח.
ולילדים/נערים אלה ודאי לא כל-כך אכפת מהבגדים, אך להורים שלהם אכפת, ואת כל המכות שהשוטרים לא יחטיפו להם, יחטיפו להם הוריהם.
מרבית ההורים של החוליגנים האלה אולי לא אוהבים את המדינה, אך אינם חפצים להתעמת אתה. הם רוצים לחיות להם בשקט בפינתם הקטנה, ואחרי פעם או פעמיים שישליכו לפח את בגדי הילדים לפח וייאלצו לרכוש לילדים שלהם בגדים חדשים, הם פשוט ישברו לילדים שלהם את העצמות, וחסל סדר התעמתות גופנית עם השוטרים. ואם זה לא ימצא חן בעיניהם, אז שהם יעתרו, לבית המשפט.
מי שמצפה היום ששוטרים יתעמתו גופנית עם אנשים אשר בסיכוי גבוה חולים במחלה מידבקת, אומר בפועל לציבור שהאנשים האלה לא מסוכנים, כי אין שום סיבה ששוטרים יסכנו את בריאותם ובריאות ילדים בגלל כמה פסיכים, ואם הפסיכים האלה אינם מסוכנים אנא נסיר את כל מגבלות הקורונה ואם מסוכנים המה, בואו נטפל בהם באופן לו הם ראויים - מכות נמרצות על-ידי ההורים שלהם, באמצעות הכתמת בגדיהם בצבע בלתי מחיק.