ערוץ טלוויזיה מצרי שידר בלילות רמדאן סידרה שעוסקת בחיסולה של ישראל ושמה "הסוף". נקבע גם מועד למלחמה, שנת 2120, מתוך הנחה שזה יקח זמן עד שמדינות ערב יתאחדו ויתעצמו. הסידרה אינה קובעת שתושבי ישראל יושמדו, אלא יוחזרו לארצות מהן באו, וזאת מתוך אמונה שפלשתין היא אדמה ערבית שצריכה לשוב לתושביה כדי לממש את זכות השיבה.
למרות השלום שקיים זה עשרות שנים עם שתי מדינות, ולמרות הרציונליות והמתינות שמגלות רוב מדינות ערב כלפי ישראל, מתברר שההזיות להכריע את ישראל בשדה הקרב עדיין קיימות, אם כי באופן זעיר בקרב הג'יהאדיסטים והלאומנים. קיימת גם הנטייה אצל האמנים להיות שונים ולשאוף לרייטינג.
לסידרת "הסוף" היו תגובות תומכות, אבל היו גם תגובות שליליות שקראו להקיץ מהזיות שווא ולהיות מציאותיים. הנה דוגמה מיני רבות מקהל קוראי העיתונים: "הערבים טרם השתחררו מחלומות שווא. עדיין יש שמשלים את עצמם שאפשר לחסל את ישראל, בעוד ישראל פועלת כדי לספח את מה שנשאר מאדמת פלשתין באין כוח ערבי כלשהו שמסוגל להניא אותה. הגיע הזמן להבין שהמציאות לא תשתנה על-ידי הפעלת דמיון קולנועי".
עם זאת, לא כל התמונה שחורה. עיתון הגארדיאן הבריטי פירסם כתבה לרגל חודש רמדאן, בה סיפר שיש גם תופעות שמבשרות שינוי ביחס הערבים לישראל. ערוצי הטלוויזיה של מדינות המפרץ, ובמיוחד ערוץ MBC הסעודי, משדרים בלילות חודש רמדאן סדרות מסוג אחר, כגון סדרות עם המסר כי ישראל והיהודים אינם אויבים. נאמר בסידרה של ה-1 MBC כי הפלשתינים אינם מודים לסעודיה על הגשת עזרה נדיבה לפלשתינים. יש גם מסרים על קירבה וקיום אינטרסים משותפים בין הסעודים לישראל. הגארדיאן מוסיף, שאין ספק שסדרות אלה שודרו באישור השלטונות.
מסר ברור
כוויית שידרה לאורך לילות רמדאן סידרה בשם "אמו של אהרון", אודות אישה יהודיה שהיגרה מעירק לכווית בתחילת המאה העשרים ועבדה לאורך שנים בבית חולים אלנעים במחלקת היולדות והייתה מאוד פופולרית ואהודה בקרב הכוייתים. בעקבות שידור סידרת "אמו של אהרון" התגלע סכסוך בין עירק לכוויית. העירקים טוענים בתוקף כי אמו של אהרון לא הייתה בכויית, אלא בבצרה הסמוכה לכויית וכי שמה היה אמו של שאול, וכי הכוייתים שינו את השם כדי לטשטש את מעשיהם.
יש צורך להצביע על מחדל ההסברה של ישראל לעולם הערבי ששבקה חיים. המחאה של משרד החוץ נגד סדרת "הסוף", אינה מספיקה. פשוט, יש להבהיר להמוני ערב, לדעת הקהל של מאות מיליונים, את כשלון כל הנסיונות במרוצת שבעה עשורים, שמטרתם להכריע את ישראל בשדה הקרב, וכי אימוץ תורת ההשמדה ו"הסוף" ימשיך להמיט אסונות על עמי ערב, כפי שהמיטו המופתי אלחוסייני שוקיירי, נאצר, אסד, נסראללה, צבאם ודומיהם.
זאת ועוד, יש לשדר מסר ברור למסיתים, כי ישראל למדה את לקחי השואה, לקח שהוכח במלחמות 48, 67 ו-73. קיים צורך חיוני להזכיר, כי בשלום עם מצרים וירדן, הערבים השיגו מה שלא השיגו בכל המלחמות שהמיטו עליהם חורבן. להזכיר שב-1947 הוצעה להם מדינה ותשובתם היתה: "החרב תדבר". מימים ימימה הערבים משננים את החוכמה: "תזכיר! אולי זה יועיל". יש להזכיר להם.
וחזרה לסידרת "הסוף" של הערוץ המצרי - לישראל יש הזכות לדרוש מנשיא מצרים א-סיסי, לחדול מההסתה נגד ישראל, בשם חופש הדיבור. לא ייתכן שמצרים תשתף פעולה ביטחונית בתחום מיגור בטרור בסיני ותבקש מישראל להפציץ את מטרות דאעש בסיני, כפי שהודה א-סיסי ב-CNN, ובאותו זמן תתנהל הסתה פרועה נגד ישראל בערוץ מצרי.