בר כוזיבא ומשיחיות השקר בימינו (ג)

מצער, שכל מי שניסה להרהר או להביע ספיקות באשר לאמיתות הסיפורים על גבורתו של בר כוכבא נטבע על מצחו אות קין של בוגד. הטבעת אות קין באה בעיקר מקצוות משיחיים בתרבות היהודית. למרבה הצער, גם הקונצנזוס נגרר אל הקצה המשיחי, הרואה בבר כוכבא התגלמות זקיפות הקומה היהודית הפטריוטית, שלאורו אנחנו מחויבים ללכת. למרבה הצער, בספרי הלימוד המוגשים לתלמידינו התקבלו כתבוסתניות העמדות השקולות של המרכז היהודי החלופי, שהוקם ביבנה אחרי נפילת ירושלים במרד הגדול בשנת 70 לספירה. חורבן הבית הלאומי השני בשנת 70 לספירה ומראות ההרס של הארץ החרבה הניעו את הרוב המכריע של הנהגת הישוב היהודי ביבנה לנקוט במדיניות זהירה ובאיפוק רב. הוא היה נחרץ בדעתו לא להיגרר לגילויי מרי ולפעולות התנגדות, ספורדיות, קלושות ועמומות של אותם יהודים גולים נגד האימפריה הרומית כמו אלו שהיו בקיריני ובמצרים ונכשלו כישלון חרוץ במחיר דמים יקר. הנהגת יבנה לא הייתה מוכנה להיגרר אחרי גורמים קנאיים, פליטים ונמלטים מהמרד הגדול בשנת 70 לספירה, שלא נחו ולא שקטו, אף לאחר האסון הכבד שהמיטו על עם ישראל בימי המרד בישראל. הם ששו להדליק את מדורות המרד בשתי הפרובינציות בקיריני ובמצרים, שמוצגות כיום בספרי הלימוד שלנו "כגיבורי האומה שסימנו את הדרך לרבי עקיבא להרים את נס המרד בשנת 132 לספירה בישראל". כ-15 שנה מסיום המרד האחרון בתפוצות פרץ המרד בשנת 132 לספירה הוא נמשך שלוש שנים וכמעט גרם לאסון טוטאלי לעם היהודי.

יום של הילולה

רומא הטילה שתי גזירות - איסור המילה והפיכת ירושלים לעיר אלילית בשם "איליה קפיטולינה". אינני מקל ראש בשתי הגזירות שהטיל השלטון הרומאי, אך אינני יכול שלא לשאול שאלה איך קוראים למרד, שמוליך המונים אל מותם תוך כדי קריאת תגר על הנהגה נשיאותית. האם עצם העלאת השאלה הזו חייבת לקבל ביטוי בספרי הלימוד כיום כשאלה של תבוסתנים. לזה אני קורא שטיפת מוח. גם הטקסיות וההילולה בל"ג בעומר הקשורים ברשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) מוצגת בספרי הלימוד בשיכרון משיחי תוך פסיחה על מהרהרים ומערערים. את ל"ג בעומר אנחנו פוגשים לראשונה בדבריו של רבי אברהם הירחי מלוניל שבפרובנס (נפטר ב-1215 בערך). למעשה היום ה-33 לספירת העומר מקורו לוט בערפל, והוא אינו מוזכר בתורה, במשנה ובתלמוד. רבי שמעון בר יוחאי התחבא במערה 13 שנים מפחד הרומאים כי התבטא נגדם. כתיבתו של ספר הזוהר, ספר הקבלה המרכזי והמשפיע ביותר, מיוחסת לו ולפי אותה מסורת אירועים מרכזיים בחייו חלו ביום ה-33 לספירת העומר - הוא התחתן, הוסמך לרבנות ואף התחתן ביום הזה. יום מותו הפך ליום של הילולה. בשום ספר לימוד לא מוזכר שהחת"ם סופר (הרב משה סופר שרייבר שנפטר בשנת 1839) התנגד לקביעת המועד מפני שאינו מוזכר במקורות, ולדעתו, אין לו ביסוס הלכתי. הרב יוסף שאול נתנזון שגם פעל במאה ה-19 מחה אף הוא נגד הילולת רבי שמעון. מצער, שספרי לימוד בהיסטוריה עולים על שרטון של העלמת מידע מתלמידים בבתי הספר בבואם לגבש דעה על אירוע בהיסטוריה של עם ישראל. קשה להבין מדוע מעלימים מתלמידינו את גישת הרב נתנזון, המעלה שאלה על עצם החגיגה ביום הפטירה, והוא אף מגנה את המנהג הנהוג עד להשליך חפצים לאש, ומתריע על הבזבוז המיותר.