ממשלת ישראל בנפח של 36 שרים, מביאה ביקורת תקשורתית חדה שחלקה נובע מרישעות, חלקה מבורות ומרביתה מבורות מרושעת, וכאשר בחלל האוויר נזרקים מספרי בזבוז חסרי כל עוגן עובדתי, אין פלא שהציבור והנבחרים אינם מתרגשים מזעקת העיתונאים בעלי האג'נדה.
המבקרים אומרים כי מדובר בהוצאה של מאות מיליוני שקלים על משכורות, רכבים, נהגים, לשכות, תקציבים, יועצים, עוזרים, דוברים, מזכירות, מנכלי"ם וכד'. אבל הבה נראה כיצד הפייק מספרים המבהילים האלו קורסים כאשר בודקים אותם בגישה ראציונאלית.
משכורות - השרים החדשים אינם באים מבחוץ אלא מהכנסת. כלומר, משכורתם הרי משולמת להם בכל מקרה. הפער בין משכורת שר לשכר ח"כ הוא שולי.
רכבי שרד - בדיחה: לכל ח"כ יש כיום רכב מנהלים שאינו מגולם והח"כ/השר משלם עליו עלות מלאה. מעבר לכך, אופי רכב השרד נקבע בכלל על-ידי היחידה לאבטחת אישים, וישנם שרים, כמו רה"מ למשל, שמשלמים עבור רכב משוריין אפילו אם אין הם חפצים בו.
לשכות - לשכה זה סתם עוד חדר בבנין המשרדים של המשרד. כלומר, המדינה אינה בונה טירות ו/או ארמונות שרד חדשים כדי לשכן בהם שרים.
מזכירות ויועצים - בלשכת כל ח"כ משרתים יועצים ושכרם משולם מתקציב המדינה. היועצים הולכים עם הח"כ ללשכת השר ושכרם משתדרג רק בשוליים.
תקציבי המשרדים - טענה מביכה. אין מדובר בכסף חדש אלא בהוצאות שהיו יוצאות בכל מקרה דרך מסגרת התקציב הכוללת. הקמה של משרד אין כוונתה שהוא מתוקצב מהירח אלא שתקציב המשרד נלקח מכיס אחד ועובר לכיס שני. זאת אינה הוצאה מתירנית אמיתית נוספת.
ומה באשר למוסריות? אין סיבה להתרגש. מוסריות אינה צריכה להיות שיקול בפוליטיקה כיוון שהיא ערך יחסי ותמיד יהיה ויכוח מה מוסרי יותר. ואם נשפוט את המשחק הפוליטי במונחים של מקייוואלי אזי להכניס שיקול מוסרי למשחק פוליטי הוא סוג של צלם בהיכל, יען כי חובה מוחלטת היא על "הנסיך" הנבחר לעשות הכל כדי לשרוד וכדי להיבחר שוב. כלומר, הכל כשר. לבד מאלימות על צורותיה. ובכל זאת - האם אין בממשלת לו' השרים משהו טיפשי? התשובה היא: לא! וכי מה עדיף: להיות צודק או להיות חכם?