ושוב מחאה של בני העדה הדרוזית בישראל על קיפוח ואפליה שלאור ניסיון העבר תסתיים כנראה לאחר הבטחות לתקציבים ולטיפול במצוקות השונות עד לפעם הבאה. השאלה, האם זו מהות הבעיה וזה הפתרון?
במישור ההצהרתי, הטענות של הדרוזים הן סביב תחושות קיפוח ואפליה לאור מצבם הירוד של התשתיות בישובים רבים, בעיות בתחומי הקרקע, תכנון ובנייה, העדר מקורות תעסוקה ועוד. אלא שעוצמת תחושות הכעס והתסכול מוזנים גם ע"י הפערים הגדולים בין הציפיות לבין היחס לו הם זוכים מהמדינה שנתפס אצל חלקם כמעליב וכפיות טובה. בין היתר, בגלל הבטחות שלא מקוימות במלואן וכאשר ההסברים על מאות המיליונים שהמדינה מפנה לרשויות המקומיות מתנפצים אל נוכח המציאות אליה הם נחשפים יום-יום.
מגמות מסוכנות
בחינת דפוסי המחאה של הדרוזים בשנים האחרונות מלמדת כי מדובר במשהו הרבה יותר עמוק מטענות אלו למרות שאין להטיל ספק בחשיבותם. הדבר בא לידי ביטוי בולט, בין היתר, באופי ההאשמות כלפי מוסדות המדינה. ניתן לזהות מגמה ברורה של עליית מדרגה שיטתית ומדאיגה בעוצמת הביטויים הקשים בהם נעשה שימוש לאחרונה.
לצערנו, עדים אנו למעבר מסוכן מאמירות על קיפוח, אפליה ורצון לזכות בשוויון תוך הדגשת נאמנות ואהבת המדינה לאמירות הכוללות האשמות קשות ולאחרונה אף שימוש במילה בגידה. אין צורך להכביר במילים כדי להסביר את המשמעויות המסוכנות של השימוש במונח בגידה כלפי המדינה על-רקע תחושות קשות של כעס ותסכול שמתעצמים יותר ויותר. במיוחד כאשר יש שמלבים רגשות אלו כדי לגרום לקרע בינם לבין המדינה.
אם לא די בכך הרי שבשנים האחרונות מתווספים גורמים רבי עוצמה שמקורם בתהליכי שינוי עמוקים המתחוללים בחברה הדרוזית. במרכזם שינויים בעמדות של בני הנוער שדורשים שינוי מהותי של מערכת היחסים עם המדינה כך שתהיה מושתת על שוויון מלא וזהה לאוכלוסייה היהודית. במילים אחרות הדור החדש של הדרוזים לא מוכן לקבל יותר את המשוואה שנקבעה בעבר כבסיס ליחסים בין בני העדה למדינה.
קבוצה זו, שהשפעתה על ההנהגה ועל הרחוב הדרוזי גוברת דורשת ליצור כללי משחק חדשים במערכת היחסים עם המדינה והחברה הישראלית. לאור המאפיינים הייחודיים של העדה הדרוזית מדובר בשינויים דרמטיים שהתפתחו בתהליך איטי לאורך שנים. במידה רבה ניתן לזהות את הניצנים של מגמות אלו בתוצאות מחקר מקיף שנערך בקרב בני העדה ועיקריו מפורסמים בספר "הדרוזים- בין עדה לאום ומדינה", בהוצאת אוניברסיטת חיפה, אשר מוקדש בתודה והערכה לבני העדה שתרמו לתקומתו המחודשת של העם היהודי בארץ ישראל.
שינויים אלו, שאינם גלויים לציבור הישראלי יחד עם הבעיות האובייקטיביות הזועקות לפתרון שנים רבות יוצרים תהליכים מסוכנים ושליליים לשני הצדדים. ניכר שהם מובילים ליצירת הלכי רוח בחברה הדרוזית ובפרט בקרב בני הנוער שמעמידים בסכנה את מערכת היחסים החשובה והמיוחדת שנרקמה עם המדינה בחוכמה, אומץ והקרבה רבה.
מסקנות עיקריות
בנסיבות מיוחדות אלו, היכולת להתמודד בצורה נכונה עם אתגר חשוב זה מתחיל בהבנת השפעת השינויים והתהליכים שעוברים על החברה הדרוזית. יש לתת את הדעת לכך שהדור החדש שהוא משכיל, מעורה בחברה הישראלית ומודע יותר לזכויותיו האזרחיות מצוי גם בתהליך אישי קשה ומורכב של הגדרה עצמית. בין היתר, לאור ההשלכות הנובעות ממאפייני המדינה המוגדרת כיהודית ודמוקרטית ולאחרונה בעקבות אופן קבלת חוק הלאום המחייב התייחסות נפרדת.
אין ספק שיש לראות במגמות אלו תמרור אזהרה המחייב התייחסות שונה. על שני הצדדים מוטלת אחריות לפעול ובמשותף כדי למנוע הידרדרות לפני שתהיה בלתי הפיכה. בראש וראשונה המדינה שצריכה לקבוע תוכנית סיוע מקיפה וריאלית שתבוצע במלואה ובחינת פתרונות יצירתיים. לדוגמה, בהסדרת תחום התכנון והבנייה המהווה בעיה כואבת במיוחד. ההנהגה הדתית והחברתית של הדרוזים צריכה להסביר לבני העדה על המגבלות והתהלכים הסטטוטוריים הנדרשים על-פי חוק כדי לתת מענה מקיף וכולל לחלק מהבעיות שחלקן נמשכות מזה עשרות שנים.
במקביל הם נדרשים לפעול ביחד בהקדם ובתבונה כדי להגדיר מחדש את מערכת היחסים המיוחדת בין הדרוזים למדינה אשר מושתת על היסטוריה ארוכת שנים של יחסי כבוד ונאמנות. התעלמות מהמשבר ומהשינויים שמתחוללים בחברה הדרוזית ולהמשיך במדיניות שהייתה נכונה בעבר, היא שגויה, הרסנית ובגדר איוולת מדינית וחברתית. לעניין זה, יפים דבריו של אלברט איינשטיין, שאמר: "אי אפשר לעשות בדיוק אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות".
במסגרת זו, יש לקיים דו-שיח כן ומכבד כדי ליצור תיאום ציפיות המותאם למציאות החדשה והמשתנה. מלבד הצורך החברתי והחובה המוסרית כלפי אלה שקשרו את גורלם עם המדינה עוד טרם הקמתה, הרי שמערכת יחסים טובה עם הדרוזים, מהווה דוגמה ומודל מוצלח לחיים משותפים של מיעוט לאומי בישראל.
לסיכום, מדינת ישראל שגם בפתחו של העשור השמיני להיווסדה נאלצת להתמודד עם אתגרים קשים ומורכבים שחלקם מאיימים גם על עצם קיומה חייבת לפעול כדי לעצור מגמות מסוכנות אלו בקרב הדרוזים שחשיבותם עולה לאין שיעור ממספרם באוכלוסייה. בתוך כך, הציבור בישראל צריך להיות מודע לחשיבות הנושא וליטול חלק פעיל בקידום משימה חשובה זו המהווה מרכיב חיוני לחוסנה של החברה הישראלית. על כך נאמר "יפה שעה אחת קודם".