מרגלים או יועצים

תזכורת לאיסור לשון הרע: למה נסמכה פרשה זו לפרשת בהעלותך? מפני שבפרשה קודמת - היא פרשת "בהעלותך", למדנו את אשר עשה ה' למרים על כי דיברה לשון הרע על אחיה. אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו המרגלים לשון רע על הארץ. אמר הקב"ה, שמא יאמרו הללו: לא היינו יודעים עונש לשון הרע. לפיכך סמך הקב"ה עניינים אלה זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, למען ידעו כולם ענשו של לשון הרע, ואם יבקשו לומר לשון הרע יהיו מסתכלים מה נעשה למרים. ואף על-פי כן לא רצו לראות וללמוד, כמו שנאמר בישעיהו מד, יח: "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם" (במדבר רבה טז, ה).

חטא המרגלים

משה מצטווה על-ידי הקב"ה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" (במדבר יג, ב). משה שולח 12 איש - איש מכל שבט - לרגל את ארץ כנען ולהביא לו דין וחשבון על טיב הארץ ותושביה. ואכן, חוזרים המרגלים עם פירות יפים מפירות הארץ ועשרה מהם מספרים שאכן טובה הארץ, אך בני ישראל לא יוכלו לתושביה הענקים והגיבורים. "ארץ זבת חלב ודבש היא וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד וגם ילדי הענק ראינו שם" (במדבר יג, כז-כח). "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת מתחילתו, אינו מתקיים בסופו (רש" יח על-פי מדרש רבה). והמשיכו אותם עשרה והפחידו את העם: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו... ארץ אוכלת יושביה היא" (במדבר יג, לא-לב). ועל כך נענשו. והרי נתבקשו לתור את הארץ ולספר מה ראו בה, ולמה נענשו? אלא שהם במקום לתת דיווח יבש, הוסיפו את דעתם. במקום להיות מרגלים הפכו עצמם ל"יועצים": "הוציאו עצמם מכלל מרגלים ונכנסו בכלל יועצים, ולזאת הסיבה חטאו מאוד. משל לאדם האומר לשלוחו: בוא אל בית התגר וראה לי שם טלית אחת שישנה בידו, והסתכל בטוב צמרה ופשתה באורכה וברוחבה, במראיה ובמחירה, והשב לי דבר, כי חפץ אני לקנותה. והיה אם יבוא איש זה ויאמר לו: הנה ראיתיה, והנה צמרה נקי והיא ארוכה ורחבה, ומראיה ירקרק או אדמדם ומחירה אלף זהובים, הנה הוא היטיב בשליחותו ולא יצא מכללו. אם אמר לך: ראיתיה והיא טובה ורחבה וצמרה טוב ונקי.... אבל מחירה גדול, שהוא אלף זהובים, הנה זה יצא מכלל שליח ונכנס לכלל יועץ, וזה מה שהטעים דבריו במילה "אבל" (הר' יצחק עראמה בספרו "עקידת יצחק שער שבעים ושבעה"). רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון דיברו טוב על הארץ וניסו לחזק את העם: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (במדבר יג, ל). והוסיפו כי "טובה הארץ מאוד מאוד" (במדבר יד, ז). אבל בני ישראל נבהלו מדברי אותם עשרה ולא רצו להיכנס לארץ ואת משה האשימו כי כדי להרגם בחרב הוציאם ממצרים.

עונשם של המרגלים

ועל שהוציאו דיבת הארץ רעה - נענשו עשרת המרגלים - ונהרגו במגיפה. ונענשו בני ישראל שהאמינו לדיבה הזאת ולא רצו לבוא אל הארץ אשר נתן לנו הקב"ה. ועל כך - על מיאוס הארץ נענשו - שכל הדור ההוא ימות במדבר ולא יזכה להיכנס לא"י: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" (במדבר י"ד לה). ועל מיאוס הארץ נענשו אחר כך בגלות: "גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות" (יחזקאל פרק כ כג). ובספר בתהלים: "וימאסו בארץ חמדה... וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, והפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות" (פרק קו כד-כז), "ומיאוס הארץ... הוא הענין אשר עמד עלינו לכלותינו בכל הדורות ובעבורו גלינו מעל ארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו והיינו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו, ואין שום מבוא לשוב אל שלימותנו, כי אם בשובה אלינו" (ר' יצחק עראמה, שער שבעים ושבעה). "ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם" (במדבר יד, לח) [מתוך האתר שלי - "פרשת השבוע"]