שיח כואב עם פרשת השבוע

אני כותב רשימה זו ביום י"ז בתמוז, יום של תענית, יום בו אנחנו מציינים אירוע כואב של הבקעת החומה בירושלים במהלך הקרב, שהסתיים בחורבן בית המקדש השני. מיום י"ז בתמוז מתחילים ימי בין המצרים, ימים דמועים וכואבים עד יום ט' באב, הטומן בחובו את אירוע החורבן. אודה שאווירת י"ז בתמוז ואווירת ימי בין המצרים המתדפקים מכבידה עלי בעת כתיבת שורות אלו, שהן תהיינה רוויות התרסה כנגד כל מי שהתייצב מאחורי המעשה המזוויע של פנחס, ולצערי כל המערכות עומדות לצדו. אודה, שהאווירה, המרחפת בימים אלו בעקבות מגפת הקורונה, יש לה השפעה רבה על העיון בפרשת "פנחס", שמגיפה המשתוללת בחברה הישראלית גובה ממנה מחיר יקר של חיים. הרדיו זה עתה מנפיק לנו ידיעות כואבות על עלייה במספר הנפגעים ממגיפת הקורונה. לעומת זאת הפסוק האחרון בפרשת "בלק" טרם כניסתנו לפרשת "פנחס" מודיע לנו בצער: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבַּע וְעֶשְׁרִים אֶלֶף" (במדבר פרק כ"ה 9). במגיפה, שהחברה הישראלית חוותה טרם כניסתה לארץ, מצאו את מותם 24,000 איש ואישה. החברה הישראלית טרם כניסתה לארץ חוותה טראומה של מוות המוני בעקבות מגיפה, שבסופו של דבר נבלמה. על דרך בלימתה יש לי שיח ישיג כואב. במציאות חיינו אנחנו בשלב של חוסר אונים, כי אין לנו תשובה רפואית הולמת למי שנפגע במגיפת הקורונה, שפרצה לתוך חיינו בשנה האחרונה. בהעדר התשובה הרפואית ההולמת המגיפה לא נבלמה וממשיכה להכות. יתרה מזאת היא ממשיכה לגבות מחיר יקר של חיי בני אדם על פני כדור-הארץ. כאדם בעשור התשיעי לחיי אני מתמודד עם אימת המגיפה שפרצה לחיינו בהקשבה לכל הוראות רשויות הממשל בארצי, ואף גוזר על עצמי הימנעות מיציאה מהבית. אני נמנע מפגישה עם נכדי היקרים לי מאד. מקפיד לחבוש מסכה עת אני נדרש לצאת מהבית תוך הקפדה על שמירת מרחק. כל זה בידיעה' שאין לנו בשנת 2020 כלי מדעי שעשוי לעצור את המגיפה. כאדם המקפיד לקרוא כל שבוע את פרשת השבוע, יש לי שיח ושיג מאוד כואב על הדרך ועל האמצעים, בהם נקטה ישות אלוקית לעצירת מגיפה קשה שהשתוללה בחברה הישראלית. על-פי הכתוב בספר במדבר פרק כ"ה פסוק ח': "... וַתֵּעָצֵר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׁרָאֵל". אי-אפשר שלא לשמוח שהמגיפה נעצרה במיוחד שפסוק אחד לאחר מכן מודגש המחיר היקר שמגיפה זו גבתה "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׁרִים אֶלֶף". גם אם המגיפה המתוארת בספר במדבר היא תוצאה של מעשי פריצות מינית "וַיָּחֵל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת-מוֹאָב" (כ"ה, א'), גם אם המגיפה היא פועל יוצא של מעשים פולחניים רוויי פריצות מינית "וַיִּצָּמֵד יִשְׁרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר" (כ"ה, ג'). הייתי מצפה אך ורק לדיאלוג, רק להתמודדות רוחנית, רק להסבר, רק לניסיונות שכנוע. קשה לי לקבל שדיאלוג מילולי בין באי החברה הומר בדיאלוג אלים של שימוש בכלי נשק. שימוש ברומח שקטל שנים מהמעורבים במעשה ששטף המונים, ורק בעקבות הרומח שקטל חיים גם נעצרה המגיפה. מגיפה יש לבלום. אמצעי הבלימה חייבים להיות אנושיים. שימוש ברומח קוטל חיי אדם נכבד משבט שמעון וחיי אישה ממשפחה מכובדת ומנהיגה בחברה המדיינית זו לא הדרך. זו לא הדרך לחינוכם של אלפים בישראל שנהרו אחרי אורח חיים שנראה לא תקין. כואבת לי לא רק הגישה של קטילת חיים. אלא עצם הגישה המחייבת קטילת חיי נכבדים ונשיאים כדי להשפיע על חינוכם של ההמונים. להשתית אימה בקרב המונים אינה מתיישבת עם דרך חינוכית. צר לי, שמגיפה, המתוארת בספר במדבר, נעצרה בעקבות מעשה נפשע של קטילת חיים, שביצע מי שעל שמו נקראת פרשת השבוע שלנו, והוא גם זוכה לברכת הישות האלוקית על מעשהו זה. אסור שאלימות קוטלת חיים תהיה חלק מהדיאלוג בחיינו. וכשמדובר במגפה המשתוללת לה כיום בשנת 2020, אני נושא תפילה, שהיא תיעצר בסיוע מוצר תרופתי שהמדע יעניק לחברה.