האזנתי אתמול למיקי זוהר מאיים על יפעת שאשא ביטון, שיפטר אותה מראשות ועדת הקורונה כי הצביעה בעד פתיחת חדרי הכושר, והרי אסור בשום פנים ואופן לחבר כנסת לחשוב שביבי טועה.
רגע, זה ביבי שכבר טעה לכל אורך הטיפול במשבר הקורונה, ועדיין אסור לחשוב שבעניין חדרי הכושר הוא טועה?
שאשא ביטון עשתה משהו חשוב במרד הנקודתי שלה. היא לימדה את זוהר שחבר כנסת אינו חותמת הגומי שלו. היא הסבירה שביבי אומנם דיקטטור, אבל יש עדיין שביב של חרות. כי אם לח"כ הליכוד אסור לעולם לעולם ושוב לעולם להתנגד לביבי מי צריך כנסת?
ואכן הכנסת היא חותמת גומי. כך זה במשטרי רודן. עריץ. דיקטטור. חייבים להחזיר לנו את החרות. נולדנו בארצנו בני חורין.
אנו יודעים כי כמו בכל המשטרים של הדוצ'ה האיטלקי והטורקי ועכשיו גם הישראלי - בנים ישאלו את המנהיג העריץ ואת תומכיו: "אבא, מה עשית בימים ההם? היכן היית"? גם הילדים של אמיר אוחנה ומיקי זוהר ויריב לוין ושלמה קרעי ויובל שטייניץ. מדוע שתקת, אבא? מדוע תמכת ברודן, אמא? זה יבוא וזה יגיע. "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים".