אבא שלי סיפר לי פעם שלאחר מלחמת העולם השנייה הוא וחבריו ליחידה בבריגדה נשלחו לאנטוורפן בבלגיה לסייע ולחלץ משם יהודים ולרכז ניצולים. באחד הימים הלכה חבורת הלוחמים לאיזשהו לונה פארק להתבדר קצת. אבא שלי היה צלף מעולה באקדח והוא עמד בדוכן בו באמצעות צליפה לנקודה מסוימת מבוצעת תמונת מצלמה של היורה ומי שעומד לידו.
כך הוא עמד בדוכן, החברים נעמדו לידו, כל פעם חבר אחר, והוא באמצעות הצליפה שלו - הנפיק להם תמונות. כל מי שהצטלם המשיך הלאה לעבר דוכן להטוטים אחר. כשאבא שלי סיים לצלם את כל חבריו באמצעות הצליפה הוא נע לעבר הדוכן בו התקבצו חבריו. ממרחק, הוא ראה איש עומד על הבמה ומנפנף מטפחת (סמרטוט) לבן מצד לצד והקהל שעומד למרגלות הבמה פשוט יוצא מגידרו מרוב התלהבות. האבא שלי לא הבין את האירוע וכשהתקרב לעבר חבריו שהתלהבו ושאל מה הענין ומה ההתלהבות - הם אמרו לו, אתה לא רואה שבכל ניפנוף המטפחת מחליפה צבעים. לדבריו - באותה שניה הוא החל לראות את מה שהם ראו - כיצד אותו סמרטוט החליף צבעים בכל נפנוף. קסם מדהים. האם זו אחיזת עיניים? שטיפת מוח? השפעת הקבוצה? חזיון תעתועים? - כל תשובה לגיטימית אבל האמת מאחורי הכל - האיש נפנף מטפחת לבנה והקהל ראה מטפחת מחליפה צבעים. מסקנה - אולי לפעמים אנחנו רואים את מה שרוצים שנראה ומשכנעים אותנו ואנו משתכנעים שזו המציאות.
סיפור דומה ברמה אחרת הוא בגדי המלך החדשים בו הילד הקטן היה היחידי שראה ואמר כי המלך הוא ערום. ומה להקדמה זו ולימינו אלו?
הטיפול במשבר הנוכחי הן הבריאותי והן הכלכלי, שלדעתי אף חמור יותר, הינו חזיון תעתועים ואחיזת עיניים של הציבור, אלא שהקסם שעבד בסיבוב הראשון, שלתפיסתי היה שערורייתי וקטלני למשק לטווח ארוך, מתפוגג. הקסם מתפוגג. אנחנו מפסיקים לראות את החלפת הצבעים של המטפחת ונוכחים שהמלך הוא ערום.
בשנה האחרונה ניהלתי מאבקים רבים ועיקשים מול אלו שאמרו רק לא ביבי. טענתי בפניהם ואף פרסמתי מאמר באתר זה כי השנאה איננה אסטרטגיה. צריך לבחון את ראש הממשלה על מעשיו לטובת ניהול המדינה ולא על התנהלותו האישית, שגם אם היא איננה לרוח חלק מהציבור, זה לא מרכיב מהותי בהערכת התיפקוד. אפילו כתבתי שעדיף מנכ"ל לא אהוב שמחלק דיבידנדים על פני מנכ"ל אהוב שבעלי המניות צריכים לכסות גרעונותיו.
אלא שמשבר הקורונה, שללא ספק הוא מגה משבר, חושף כי כנראה פג - המג של נתניהו ומתגלה כי המטפחת לא מחליפה צבעים. הציבור מפסיק להריע כי רואה שכוחו של הקוסם לא עובד יותר.
ההחלטה ההזויה של השבוע לשלוח לכל אזרחי ישראל כסף, מעט ברמת היחיד והמון ברמת המשק, היא החלטה הזויה, חסרת בסיס כלכלי, רב ניזקה מתועלתה ומצביעה על אובדן עשתונות.
אם במדינה ישנם 5 עשירונים עליונים הכוללים כ 3 מיליון ישראלים (ידיעות אחרונות 17/07/2020) ואם ישנם כמיליון מקבלי שכר בשירות הציבורי, רשויות מקומיות, אנשי צבא, חברות ממשלתיות וכו', שפרנסתם לא נשרטה בתקופת משבר זו, אז יש לנו כ 4 מיליון איש שיקבלו 750 שקל ללא צורך - והרי מדובר בסכום של 3 מיליארד שקל. ובין המקבלים המיותרים יש גם הורים שיקבלו בין 2,000 שקל ל-3,000 שקל ולכן הסכום גבוה בהרבה מ 3 מיליארד מיותרים וגבוה ממחצית סכום החלוקה האווילית. ונניח שבין מקבלי השכר הציבורי לבין העשירונים העליונים יש חפיפה מסוימת, אז אני מתקן את החישוב במיליארד שקל. עדיין מפוזרים יותר מ-2 מיליארד מיותרים. אבל אני בעד לחלק אותם, אלא למי שאכן נזקק באמת. ואת מקבלי השכר הציבורי קל מאוד לאתר - הרי בריצת מחשב קצרה אחת מוציאים אותם מרשימת הזכאים - כי הם לא נפגעו בפרנסתם ממשבר הקורונה.
חלוקת הכסף למי שאיננו זכאי לו, תחת הסיסמה "להניע את הכלכלה" היא בדיוק כמו טלטול המטפחת הלבנה מצד לצד ולשכנע שהיא מחליפה צבעים... פג המג.
כשנתניהו התפאר, בעת מתן ההצהרה על חלוקת הכסף לכולם, ואמר כי הוא מנוסה וכך פעל במשבר 2003 ולא צריך ללמד אותו, ראיתי את גודל אי-ההבנה. זה בדיוק כמו שרמטכ"ל כושל יגיד אבל כשהייתי מג"ד מצאתי פתרון טוב לבעיה. ונתניהו טעה בהשוואה בין הארועים. משבר 2003 כמו משבר 2000 ו 2008 היו משברים כלכליים טהורים, מעשה ידי אדם, תוצאה של פעילות כלכלית שגויה ופיצוץ בועות. לעומת זאת, אין ספק שעכשיו מדובר במגה ארוע. חובק עולם, ברמת אסון טבע מתמשך, סופו לא נראה ואיננו בשליטת בני אדם.
ההשוואה בין המשברים איננה ראויה. אין ספק שראש הממשלה עסוק באינסוף דברים שאינם הארוע, לרבות לתחזק קואליציה מוזרה וחתרנית, ויש מי שיגידו גם במשפטו, אבל זה לא נותן היתר לטיפול רשלני באירוע שגורר באופן טבעי גם חוסר אמון של הציבור.
ועצה קטנה לראש הממשלה - העף את אבי שמחון שגורם לך נזק בעצותיו והופעותיו. יתעשת ראש הממשלה ויבקש מועדת הכספים לאשר חלוקת הסכום של 6 מיליארד שקל כפי שהציע אבל להוציא מהרשימה את אלו שציינתי - מקבלי השכר מהקופה הציבורית, שלא נפגעו בפרנסתם והעשירונים העליונים, שאינם זקוקים לכסף, ולחלק רק למי שנפגע ורק למי שבאמת זקוק.