בתקופה האחרונה התברר לי שאני האדם היחיד בסביבתי הקרובה שאינו חש רגשות עזים כלפי בנימין נתניהו. זה לא שאני לא מתעניין בו ובמעשיו, אני כן מתעניין. זה לא שאין לי דעה עליו, דווקא יש לי ולא תמיד טובה. זו רק העובדה שאני לא חש כלפיו שנאה, לא כעס או טינה וגם לא אהבה או הערצה. אפשר היה להאשים אותי בנכות רגשית לולא פוליטיקאים אחרים דווקא כן מעוררים אצלי רגשות, אלא שבאורח פלאי בנימין נתניהו האיש אינו אחד מהם. המום הנדיר שבו לקיתי מעמיד אותי בנקודת מבט ייחודית ומאפשר לי לשפוט אותו ואת המציאות הישראלית העכשווית בצורה מעט יותר אובייקטיבית ופחות מחנאית מרוב אלו שמסביבי.
בנימין נתניהו הוא לא רק אדם מושחת באופן אישי אלא גדול המסיתים בציבוריות הישראלית. אדם שמטיף לשנאה כנגד ערבים וכנגד מתנגדים פוליטיים. אדם שזורע פלגנות בעם, משחית את הנורמות הציבוריות ורומס את הדמוקרטיה הישראלית.
אני חי בארץ הזו לא מעט שנים ושמעתי את בנימין נתניהו במאות נאומים ולהתרשמותי הוא אחד הפוליטיקאים הכי מתונים והכי פחות מתלהמים שבמקומותינו. מעולם לא שמעתי אותו מסית או מטיף לשנאה. להפך, למרות שהוא לטעמי קורבן להסתה פרועה ולשנאה פתולוגית, לא רציונאלית וחסרת גבולות ועכבות, אפילו כשהוא מתגונן ובוער מבפנים הוא עושה זאת במתינות.
ברור שחלק מדבריו מעוררים מחלוקת ולעתים כעס, ברור שלא לכול דבר כולם מסכימים. כמו כל איש ציבור אחר שמתראיין, גם אצל נתניהו ניתן למצוא איזה שבריר משפט שנוסח בצורה לא מוצלחת שניתן להוציא אותו מהקשרו ולפרש אותו באופן שאליו לא התכוון. אבל בהשוואה לכמעט כל הפוליטיקאים שסביבו וגם לאנשי ציבור שאינם פוליטיקאים הוא הכי לא מסית. הכי ממלכתי. הטיעון הזה פשוט לא מחזיק מים.
נתניהו הוא ראש ממשלה לא לגיטימי (כיון שהוא מושחת ומשחית) לכן יש להורידו מכס השלטון.
לא נכון, נתניהו הוא ראש ממשלה לגיטימי, הוא עומד בראשה של המפלגה הגדולה ביותר בישראל. הוא נבחר לראשות המפלגה באופן דמוקרטי והצליח להרכיב ממשלה למרות שהבוחרים ידעו שהוגש נגדו כתב אישום. החוק בישראל מאפשר לו להיות ראש ממשלה עד לפסק דין חלוט ואפילו בית המשפט העליון, שקשה לחשוד בו בחיבה יתרה לנתניהו, אישר זאת בחריקת שיניים. בדמוקרטיה בכלל ובגרסה הישראלית המשונה שלה בפרט, העם הוא שבוחר את חברי הכנסת. לא ועדה מסדרת של טייסים, בכירים לשעבר, עיתונאים או סופרים. לקבצן מאלנבי, לזונה מתל ברוך ולרפה שכל כמוני יש אותו משקל אלקטוראלי כמו לשופט שמאלן בעל חמישה תארי דוקטור. זו כוחה של הדמוקרטיה וזו חולשתה. פשוט כי כל שיטה אחרת היא דיקטטורה.
לכן אין חשיבות לשאלה האם הפגינו בכיכרות העיר אלף, חמשת אלפים או מאה אלף מוחים. כל עוד הם מבקשים מהממשלה והעומד בראשה לשנות מדיניות זה לגיטימי ומועיל אבל לדרוש מראש הממשלה לפרוש כי הוא לא לגיטימי בעיניהם, נו באמת. הרי למעלה ממיליון אזרחים הצביעו עבור נתניהו ישירות ועוד מיליון בוחרים הצביעו למפלגות שהכריזו מראש על תמיכתן בו אז מה אם מאתיים אלף או אפילו חצי מיליון לא מרוצים? אם אותם מפגינים היו קוראים לבחירות דמוקרטיות ניחא, אבל לשיטתם, נתניהו הוא אסון ובחירות גם הן אסון אז הפתרון אליבא דמנהיגי המחאה הוא לרדוף אחרי נתניהו עם דגלים שחורים עד ביתו ועד שיפרוש. אכן דמוקרטים למופת.
כל מה שמעניין את נתניהו הוא הישרדותו האישית, נתניהו מחזיק את אזרחי ישראל כבני ערובה ומוליך את המדינה לתהום כדי לברוח מאימת הדין. לכן הוא לא יכול לשמש ראש ממשלה.
אם המדינה מתדרדרת לתהום בגלל משפטי נתניהו ואם המדינה באמת חשובה לנו הפתרון המתבקש הוא לדחות או לבטל את המשפט. אבל בהגיון של השמאל זה לא בא בחשבון. למה? ככה.
נתניהו צריך לחשוף בפני הציבור את נכסיו ולממן בעצמו את הגנתו המשפטית
חלילה וחס. בישראל רופא שנתבע על רשלנות רפואית מיוצג חינם אין כסף על-ידי חברת מדנס. אם רופאים היו צריכים לממן את הגנתם המשפטית רובם היו פורשים מעבודתם והיתר היו מנהלים רפואה מתגוננת כזו שהייתה משתקת את המערכת תוך זמן קצר. למרות שרופאים הם בעלי השכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, גם הם היו מתקשים לממן לעצמם הגנה משפטית. פוליטיקאים, ממלאים שרות חיוני לציבור לפחות כמו רופאים ונמצאים בסיכון מוגבר לתביעות משפטיות כמוהם ולכן צריכים ליהנות מביטוח משפטי בדיוק כמו רופאים.
אף אדם פרטי לא מסוגל להוציא סכומי כסף דומים לאלו שהוציאה המדינה על תיקי נתניהו. כאשר לצד התובע אין מגבלה תקציבית והצד הנתבע (למרות שהוא עדין בבחינת זכאי) צריך למכור את נכסיו ונכסי משפחתו כדי להתגונן, מדובר בתביעת השתקה ורמיסת זכותו למשפט הוגן. לא סביר שראש ממשלה שפעל במסגרת תפקידו ומואשם על-ידי המדינה ישתמש בהגנה שמספקת לו המדינה, לא עולה על הדעת שיקושש נדבות אצל חברים עשירים ובמיוחד לא סביר להפשיט אותו ואת אשתו וילדיו מרכושם. זו לא עשיית צדק זו נקמה ושימוש לרעה בכוח של גופי האכיפה כנגד נבחרי ציבור. לכן לדעתי על המדינה לממן את הגנתו של נתניהו ושל כל חבר כנסת אחר שנתבע על ידה.
הפגנות הן נשמת אפה של הדמוקרטיה, לכן חשוב לאפשר הפגנות בבלפור אפילו בזמן קורונה
הפגנות ממושכות ליד ביתם של אנשי ציבור ואנשים פרטיים, בין אם מדובר בפקיד בכיר, מנכ"ל בנק או ראש ממשלה הן מעשה פסול. כל אדם סביר מבין את זה. קשה להאמין ולהבין כיצד שופטים, ראשי המשטרה, עיתונאים ואנשי רוח תומכים בנוהג הנפסד הזה שהשתרש אצלנו. אין שום הצדקה עניינית לפגוע באיכות החיים ובזכות לפרטיות של אזרחים חפים מפשע. אין שום צידוק ערכי למרר לאורך זמן את החיים לשכנים או לבני המשפחה של מושא ההפגנה. גם המחשבה שאלימות והפעלת לחץ פסיכולוגי על בעלי תפקידים בדמוקרטיה היא דבר לגיטימי בטעות יסודה.
המיעוט רוצה להפגין, בבקשה, רק בלי לחסום כבישים, לחרבן בחצרות הבתים, בלי לשרוף מכוניות ובלי לפגוע במאבק הקולקטיבי במגיפת הקורונה. הכלל הבסיסי של דמוקרטיה הוא כיבוד כללי המשחק ובמיוחד עקרון הכרעת הרוב ומי שלא מקבל אותו מאבד חלק מזכויותיו כמיעוט. עצם הרעיון שמדינה צריכה להסכים ולהכיל הפגנות אלימות למען הדמוקרטיה הוא פסול. ההשקפה שמיעוט מיוחס עם דעות "נכונות" יכתיב את דעתו לרוב, שאוב ממשטרים אפלים והטענה שתפקיד האופוזיציה הוא לנסות להפיל את הממשלה מרגע שהוקמה, ולהפריע בניהול המדינה הוא רעיון עוועים אנטי דמוקרטי והרסני. אופוזיציה צריכה להציג חלופות, לשכנע, להתווכח ולמחות אבל לא לצעוד עם דגלים שחורים ולא לעלות עם לפידים כדי לשרוף את המועדון.
ראש הממשלה צריך להיות צנוע ולשמש דוגמה אישית, ניהול בית ראש הממשלה הוא שערורייה
שטויות, ראש ממשלה הוא מנכ"ל של חברה גדולה וצריך ליהנות מאותם תנאים של מנהלים בסדר גודל שלו. אצל ראשי ממשלה אין יום ואין לילה והבית הוא משרד. הרעיון של בית ראש הממשלה הוא לא לספק פינוקים לביבי ולשרה אלא לאפשר לראש הממשלה תנאי עבודה נוחים בביתו כך שלא יתעסק בבישול, בניקיון, בקניות, באירוח, בניהול חשבונות ובכול יתר הדברים שכולנו נאלצים להתמודד איתם, ולא כי הוא מלך ואשתו מלכה, אלא כדי שזמנו ותשומת ליבו יהיו פנויים לעבודה ולא יבוזבז על דברים פחות חשובים.
לכן נקבע שבית ראש הממשלה ינוהל על חשבון המדינה ומאליו מובן שעליו להתנהל בהתאם לצרכיו והעדפותיו ונוחותו של הלקוח (ובני ביתו) כולל הזמנת אוכל ממסעדות ורכישת חליפות יקרות אם זה מה שהוא רוצה או צריך. ההתעסקות האובססיבית בהוצאות השוליות של בית ראש הממשלה והרצון לכפות עליו אורח חיים סגפני, מרוקנת מתוכן את בסיס הרעיון שלשמו הוא הוקם. אדם שיום יום מקבל החלטות על חיי אדם ותקציב של מיליארדים לא צריך להשחית זמנו ולעסוק בניהול ביתו, ולא צריך לצפות ממנו לחיות כנזיר. האשמת נתניהו בנהנתנות היא מגוחכת. נהנתנות אינה חיסרון אלא רצון למצות את הטוב שבחיים וליהנות. זהו ערך חשוב בחברה הקפיטליסטית שבה אנו חיים. הוא לא יכול לצאת מהבית כאחד האדם אז הוא מוצא נחמה בשמפניה ורודה, גלידת פיסטוק ועישון סיגר. למה זה צריך להפריע למישהו? מה רוצים ממנו מתנגדיו? שיאכל לחם עם מרגרינה? שייסע באוטובוס? שיישלם עבור הדלק ועבור סכיני הגילוח מכספו?
חובתה העליונה של העיתונות לבקר את ראש הממשלה
לא מדויק, חובתה של העיתונות לסקר אבל לא לשקר. התקשורת הישראלית הממסדית בבעיה. מצד אחד חשוב לה להראות מקצועית, עניינית, אובייקטיבית וחסרת פניות. מצד שני, לא זו בלבד שרוב "התקשורת" מזדהה אידאולוגית עם השאיפה להחליף את השלטון בישראל, רובה ככולה שותפה למהפכת הרל"ב ומגויסת למטרה הזו כל כולה עד שלעיתים נדמה שהיא זו שמובילה את המאבק ושהיא חולמת על הפיכה שלטונית אלימה. הפיכתם של ערוצי החדשות בטלוויזיה מגופי תקשורת לארגון אופוזיציוני בעל שאיפות פוליטיות מתח את הגבולות בין מותר ואסור וחייב אותם לבחור בין אתיקה מקצועית לבין התמסרות טוטאלית למטרה תוך התעלמות מנורמות בסיסיות. את התוצאות העגומות ניתן לראות על המסך ערב ערב.
השלמתי כבר עם העובדה שאין ייצוג לאנשי ימין באולפנים. התרגלתי לכך שהסיקור כנגד משפחת נתניהו הוא מזלזל ואלים. אפילו הסתגלתי לעיוות נתונים, מניפולציה במספרים, סתימת פיות וסיקור יתר של תופעות שוליות. אבל עדיין קשה לי לקבל את ההתעלמות המופגנת (מהמקפצה) מכול מה שאינו מתאים להשקפת העולם של עורכי החדשות. איני מתכוון לניסיון לגמד או להצניע, אלא להתעלמות טוטאלית מכל מה שלא בא להם טוב.
כמו בארגון פשע, להבדיל, התקשורת הישראלית קושרת קוביית בטון לאייטם התקשורתי כדי להשקיע אותו בקרקעית הים שחלילה לא יצוף. מדובר בסוג של השמדת ראיות, שותפות ברצח של סיפור. אולי, העבירה הכי חמורה האפשרית באתיקה העיתונאית. סביב התופעה הלא תאומן הזו מתקיים קשר מבהיל של שתיקה. קשה ואולי בלתי אפשרי למצוא בערוצי הטלוויזיה, בתעלות הביוב של התקשורת הממסדית, בסדום התקשורתית אפילו צדיק אחד שיפתח את הפה כנגד השיטה או שילך נגד הזרם. אז איך אפשר להאמין למילה אחת שיוצאת מפיהם. פשוט מאוד, אי-אפשר.
המציאות התקשורתית מכילה מאות דוגמאות לגניזת וגריסת פרשיות, הנה אחת עכשווית, ודווקא לא מאוד חמורה. ליאת בן ארי היא הפקידה הבכירה ביותר בפרקליטות המדינה בתחום מיסוי ואכיפה כלכלית. נטען נגדה שהיא העלימה מס וביצעה עבירת בניה - האם זו ידיעה מעניינת? ברור שכן.
נניח שהגברת בן ארי אכן ביצעה את העברות שמיוחסות לה - האם זה חשוב? בוודאי שחשוב. פקיד בכיר שמופקד על אכיפה של חוקי מיסוי וכלכלה לא יכול לעבור על חוקים עליהם הוא מופקד מבלי להיענש. פרקליט בכיר שנתפס מרמה את הרשויות, שומר סף שנמצא שאינו שומר חוק, צריך להיות מפוטר, הישארותו מכתימה את כל השדרה הניהולית שלצידו.
האם הטלוויזיה צריכה לסקר את הסיפור? דממה, דגלים שחורים מונפים, עוד מכונית שרופה, יונית לוי מתנשמת בכבדות. באורח פלא, אותה תקשורת שרודפת אחרי נתניהו יום ולילה מתעלמת מהנושא, למישהו יש ספק מה הסיבה?
עיתונאי אמיתי היה מברר מי הפועלים שביצעו את העבודות ומי הקבלן שהיה אחראי עליהם, האם הקבלן עבד בהתאם לתוכניות ואם כן מי האדריכל שערך אותן, האם הגברת בן ארי נפגשה או שוחחה עם הקבלן או האדריכל? האם נחתם הסכם בין הקבלן המפצל לבני הזוג? מה כתוב בו ומי חתום עליו ובאיזה תאריך נחתם. האם הועבר כסף, כמה כסף ובאיזו צורה והאם הוצאו חשבוניות? האם בהסכם של קבוצת הרכישה ישנה התחייבות לגור בנכס ולא להשכירו ומי חתום על ההסכם? יש כל כך הרבה שאלות שניתן לשאול אם רוצים, אבל כידוע לא רוצים, לא במקרה הזה ולא במקרים נוספים הרבה יותר חמורים. כמו שנתניהו היטיב להגדיר, לא ביבי לא חוקרים.
התקשורת מגוננת על בן ארי כדי לא לפגוע במטרה הגדולה של סילוק נתניהו מכס השלטון. תקשורת שבמקום לפרסם, מסתירה מידע מהציבור, תקשורת שמגוננת על עבריינים (לכאורה) מתוך אינטרס זה או אחר, לא רק חוטאת לתפקידה ולאתיקה העיתונאית, אלא הופכת עצמה לשותפה לדבר עבירה. תקשורת שמה שעומד לנגד עיניה הם יעדים פוליטיים ולא העובדות או זכות הציבור לדעת, תקשורת שסוחרת במידע בהתאם לצרכיה ועוסקת בהנדסת תודעה ולוחמה פסיכולוגית כנגד בני עמה אין לה זכות קיום.