אות זה מוענק ל-108 חברי כנסת שלא הסכימו להתחייב לנהוג בהגינות (ואישית הייתי מוסיפה - באדיבות).
כאזרחית מהשורה, כילידת המדינה, כחברת האצ"ל, וחברת קיבוץ בנעורי, כחיילת בחיל-האוויר בישראל, כלוחמת למען צדק ושוויון, כמדליקת המשואה וככלת פרס ישראל. אבל ראשית ומעל לכל, כאדם הנאבקת למען חברה שוויונית וצודקת, חברת מופת. כאם, כסבתא וכסבתא רבתא, אני חשה עלבון צורב לחשוב שכאלה הם 108 חברי כנסת שלא חתמו על התחייבות לנהוג בהגינות.
המילה הגינות הפכה לכתם ולאות קלון? או שמא סרבני החתימה הם אלה הראויים לקלון? האם מסוגלים 108 ח"כים וח"כיות הללו לקבוע את חיינו וגורלנו? הם חייבים לציבור הישראלי הגדול והפלורליסטי תשובה - ומיד.
בימים שבהפגנות הגדולות בבלפור וברחבי המדינה, מצטרפים חסידי ברסלב לרבבות המצביעים ברגליים נגד ראש הממשלה המכהן, אנו צריכים לשאול את עצמו האם זהו האות המבשר את המהפך הצפוי? כאשר רמטכ"לים בדימוס, ראשי המוסד, מצטרפים להפגנות בבלפור - האין זה האות כי אין להם אמון באיש שמינה אותם לתפקידיהם הבכירים?
אחתום על כל עצומה שתדרוש שבטקס ההשבעה הבא של אמונים למדינה ולכנסת, יתווסף הסעיף הפשוט ושלכאורה מובן מאליו: אני מצהיר.ה כי אשמור אמונים בהגינות ובאדיבות לכל חברי הכנסת, לכל עובדיה ולכל תושבי המדינה.
אפשר להרים את הקול בעידנא דריתחא, אפשר לא להסכים, אפשר אפילו להטיח מילים כדרבנות. אך השיח בבית המחוקקים חייב להיות הוגן ולא שפת ביבים אותה אנו שומעים לעיתים מזומנות. והרי ילדים לומדים את דבריכם. שומעים את הביטויים המכוערים שחלקכם.ן משמיעים לעיתים מזומנות. את החרפות, העלבונות, דברי הבלע. הם פשוט מעתיקים את דבריכם ומשתמשים בהם כלאחר יד.
אם אינכם יכולים לנצור פיכם מרע, ולשונכם מדבר מירמה - החליפו את הדיסקט או אל תעמידו עצמכם להצבעה בבחירות הבאות.