ביום הראשון ללימודים קיבלו תלמידי ישראל שיעור גרוע באזרחות טובה ושיעור מאוד גרוע בתרבות הדיון, בימים, כשקדרות הקורונה פולשת לחיינו ואף קוטפת, למרבה הכאב והצער, חיים יקרים מתוכנו. זה בהחלט לגיטימי שישנם חילוקי דעות. אך שר חינוך חייב להקרין בחיי היום יום תרבות של דיון ומתן כבוד לאחר, כשקיימת תופעה של חילוקי דעות.
כבר יש לנו יושב-ראש קואליציה, חבר הכנסת מיקי זוהר, שהדביק את המילה
אנטישמי לעבר אדם, שהופקד בתוקף כישוריו הרפואיים המוכחים על-ידי ממשלת ישראל לנווט את פעולותיה למגר את אימת הקורונה, ושיש לו חילוקי דעות עם החלטה זו או אחרת של אותו אדם, פרופסור רוני גמזו.
פרופסור רוני גמזו, שעליו הטילה ממשלת ישראל תפקיד חשוב במלחמה למיגור אימת הקורונה, יזם תוכנית למלחמה בה, שהתקבלה על-ידי קבינט, הפועל בסמכות ממשלת ישראל ועל-ידי מי שעומד בראשה. זה לגיטימי בהחלט שיהיו חילוקי דעות. שר בממשלה בוודאי יכול להביע דעה אחרת בדיוני הממשלה ובדיוני הקבינט, שעל הקמתו החליטה ממשלת ישראל. אך שר החינוך שלנו שכח מה זה חינוך.
שר בממשלה יכול להביע דעה שונה מדעת הרוב המתגבשת בעת הדיונים.
אך כשיואב גלנט, שר החינוך בישראל, מביע את בפומבי זלזול מופגן בהחלטה, שהתגבשה לאחר דיונים ממושכים בממשלה איך להילחם בקורונה, הוא שכח מה זה חינוך לאזרחות טובה. הוא שכח שהוא שר החינוך בישראל ותפקידו לחנך.
התוכנית, שהתגבשה על-ידי בעלי מקצוע ברפואה, מחייבת נקיטת אמצעים בישוב בו מספר החולים בקורונה הגיע למספר מסוים. על התוכנית, כאמור לעיל, דנו בקבינט, שפועל מטעם ממשלת ישראל, והחליטו לאמצה ולפעול בהתאם לה איך וכיצד לנהוג בישוב, המוכרז כישוב אדום. זו החלטה כואבת להכריז על עיר מסוימת כעיר אדומה, בה לא יתקיימו לימודים.
כששר החינוך בישראל מצהיר בפומבי, שעיר אדומה זו פיקציה וזו המצאה שמייצרת משהו שלא קיים במציאות. כשתלמיד בבית ספר, שנגזר עליו, על-פי התוכנית הכאובה, להישאר בבית ושומע את קולו של שר החינוך ברדיו, שזו תוכנית המייצרת משהו שלא קיים במציאות, הוא קיבל שר חינוך, המזלזל בפומבי בבוטות ובגסות רוח בהחלטות ממשלה. הוא קיבל שר חינוך ששכח מה זה חינוך.