יצאתי זה היום השלישי ברציפות להפגין נגד הדוצ'ה ביבי, הפעם בנמל התעופה בן-גוריון, מפני שחששתי שמא תהיה נוכחות דלה. דנה ואני ידענו על כמה מפגינים קבועים, שהתכוונו לקחת פסק זמן ולהדיר רגלם מבית הנתיבות ממנו המריא ביבי עם שר החוץ של המפרציות.
אך הייתה לנו אנחת רווחה כאשר מיד בכניסתנו נקלענו לפקק של מכוניות, והוא התעבה והתארך. לא הייתה עריקה מהחזית להגנת הדמוקרטיה, לא הייתה נפקדות מההגנה על שלטון החוק.
חשוב לזכור כי ביבי יוצא את הארץ כנמלט. אולי עבריין (רק לכאורה) נמלט. אולי פליט (גם רק לכאורה) נמלט. לכך הוא ראוי אחרי מה שעולל לעם ישראל בנושא הקורונה והמשפט והכלכלה.
המשטרה נהגה בסבירות לבד מכך שלא ברור מדוע הגישה דוחות למכוניות שחנו בצדי הדרך וסירבו להתקדם. הרי הן לא עיכבו את תנועת הנוסעים כהוא-זה.
היו גם רגעים משעשעים. בכניסה לאולם הנוסעים קפץ תומך זועם של ראש הממשלה הנאשם בפלילים וחסם את מכוניתי בקריאות "דמוקרטיה" ולאחריהן "ביבי המלך". חשתי חמלה, הוא כנראה מאמין בזה.