זוכרים את תחילת מחזה הקורונה? המסך נפתח. שני הסטנד-אפיסטים בנימין נתניהו ומשה בר סימן טוב התייצבו חמורי סבר אל מול הקהל. נגיעת מרפק במרפק. קידה כמו בתיאטרון היפני. שיעור בנטילת ידיים. סגר טוטאלי.
מי שקרא טור זה יודע כי מלכתחילה תמכתי בעמדתו של הפרופסור יורם לס ובזו של כ-120 מדענים חשובים ביותר החל ברבקה כרמי וכלה ביצחק בן-ישראל, צבי בנטוואיץ' ועידית מטות, שהסגר הוא טעות הנושאת בחובה חורבן למשק הלאומי.
ביבי ותומכיו המיטו עלינו משבר שלא ידענו כמותו. הכל התרסק. מי אשם? ביבי לקח אחריות? לא ולא. העם אשם. האופוזיציה אשמה. הנגיף אשם. אירן אשמה. גם החמאס והחיזבאללה. רק לא הוא. ניחא.
אחרי כישלון כזה היה עליו להתפטר. אבל ביבי תאב שלטון. אילו היה רב החובל של הטיטאניק שטבעה במצולות היה מגיע לחוף ודורש לפקד מיד על אוניית פאר נוספת, מגיע לו. יש לו מכונה פנימית הממציאה תנועה נצחית, פרפטום מובילה, שמייצרת אנרגיה יש מאין להשאירו בשלטון. ניחא.
עכשיו הוא שוב רוצה להטיל את המשק הישראלי למשבר, שיגרום לירידה מהארץ ולקיצוץ בתקציבים הנחוצים לביטחון הלאומי ולחינוך ולמדע ולבריאות. עד כאן התרגלנו. אנו עם סתגלן. אך כאן השפל החדש:
ביבי ויולי אדלשטיין (הזכור לרע מפרשת הבג"ץ) ורוני גמזו מטילים עלינו גזירות ומודיעים מראש כי הן לא יסייעו. כמו רופא שרושם תרופה מרירה לחולה ומודיע לו כי לא ייוושע ממנה. היכן, לעזאזל, שר האוצר המיתולוגי יגאל הורוביץ' שיזעק כלפיהם: "משוגעים, רדו מהגג"? אבל המשוגעים הם, אולי, חלילה, חס ושלום, אנחנו שמאפשרים להם להטיל עלינו גזירות שהם עצמם מודיעים לנו מלכתחילה כי לא יסייעו לנו. וכן הלאה וכן הלאה, "וחוזר חלילה".