הסערה סביב החוק למניעת אלימות כלכלית, ובעיקר להשלכות הנגזרות ממנו ראויים להתייחסות מעמיקה מצד ועדת חוק, חוקה ומשפט המכינה את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.
אין עוררין על כך שקיימת אלימות כלכלית, בעיקר כלפי נשים. אני נוטה להסכים עם ההנחה כי לא מדובר באלימות סובייקטיבית אלא באלימות של ממש, ומנגד סבור שקשירה בינה לבין מקרים של רצח נשים מופרכת ומוקצנת. עם זאת, שאלת השאלות צריכה להיות בהשלכות המשפטיות של הצעת החוק.
חקיקה בנושאים ערכיים, ובנושא משפחה בפרט, צריכה להיות מוצא אחרון. ראשית יש לבדוק, האם החוק הישראלי הקיים אכן לא נותן מענה לטיפול בבעיית האלימות הכלכלית, וככל שיש בו סעיפים שבהם ניתן להשתמש - יש לוותר על חקיקה עודפת, ולהגיע לאותה תוצאה גם ללא צורך בחוק.
עם זאת, חשוב להזכיר כי מדובר בחוק תקדימי - לא רק בישראל אלא בעולם כולו. לפני שקופצים לאגם לא מוכר, יש לבחון האם המים ראויים לשחייה, או שיש בו זרמים העלולים לסחוף את הנכנס אליהם אל מעמקי האגם, ולהעמידו בסכנת טביעה. לחוק המוצע עשויות להיות השלכות רוחב שהמחוקק לא כיוון להן, ויש לנטרל אותן מראש.
לשם כך, נזקקת ועדת החוקה להפסקה בהכנת החוק, וזאת על-מנת לאפשר לייעוץ המשפטי של הוועדה שהות לבצע עבודת מטה.
במסגרת עבודת המטה יוטל על היעוץ המשפטי של הוועדה לבדוק האם קיימת חפיפה עם חוקים אחרים שתייתר חלק מסעיפי החוק, וכן תבדוק את החקיקה במדינות העולם השונות ואת האופן שבו הן מטפלות בסוגיית האלימות הכלכלית. אי-אפשר לבוא ולהציע הצעת חוק שכזו מבלי ללמוד קודם מנסיונם של אחרים.
בנוסף, ולפנים משורת הדין, על משרד המשפטים לאפשר קבלת הערות הציבור להצעת החוק. מדובר בהצעת חוק ממשלתית משנת 2016, תקופה שבה לא היה קיים אתר החקיקה הממשלתי שאיפשר הגשת הערות הציבור. בפרק הזמן שחלף בוצעו בה כמה שינויים שמצריכים התייחסות מחודשת. מדובר בהצעת חוק פורצת דרך, שראוי שתיבחן בשבע עיניים ושיישמעו כמה שיותר דעות והערות בטרם חקיקתה. למרות מדובר בהליך לא שגרתי, יש לנקוט בו אפילו אם מדובר במתן אפשרות לפרק זמן מוגבל של הערות שיימשך כמה ימים.