ביום רביעי, ברוב של 25 מול 23, הצליחה האופוזיציה, כנגד כל הסיכויים, לאשר בכנסת הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת פרשת הצוללות וכלי השיט, רק שלאחר מכן יו"ר הכנסת יריב לוין ביטל אותה במצח נחושה בתואנה כי יו"ר הקואליציה מיקי זוהר ביקש שההצבעה תתבצע בצורה שמית - בקשה שלטענתו לא קיבלה התייחסות ומענה מצד מי שניהל את ההצבעה בפועל והחליף את לוין באותה עת, סגן יו"ר הכנסת מנסור עבאס מהרשימה המשותפת.
זוהר ולוין טענו כי בקשתו של הראשון להצבעה שמית הייתה טרם הכרזתו של עבאס להצביע, והאחרון השיב כי זוהר ביקש זאת לאחר שכבר החלה ההצבעה. לאחר מכן לוין החליף את סגנו בכס יו"ר הכנסת, וטען כי הוא עצמו לא הצביע משתי סיבות: האחת, בגלל שחשב כי מתקיימת הצבעה שמית, והשנייה, מכיוון שלא שמע את קריאתו של עבאס להצביע; והודיע כי הוא מבטל את ההצבעה וכי היא תתקיים שוב, והפעם בצורה שמית. האופוזיציה החרימה את ההצבעה ונטשה בזעם את המליאה, מה שגרם לכך שההצעה החוזרת נפלה ברוב של 44:0.
בשיחה שהתקיימה בין יו"ר הכנסת וסגנו, הסכימו השניים כי לדידם ההצבעה אכן הייתה צריכה להתבטל, וזאת מכיוון שלפי בדיקה של מצלמות הכנסת, התברר כי זוהר אכן ביקש הצבעה שמית טרם קריאתו של עבאס להצביע, שמצידו לא שמע אותו.
לפי החוק, בקשה להצבעה שמית מחייבת דרישה בכתב של 20 ח"כים לפחות או דרישה של הממשלה, אך זוהר אינו שר או סגן שר. מ"מ יועמ"ש הכנסת עו"ד שגית אפיק בחנה את האירוע לפי הסרטונים מישיבת המליאה, ובחוות דעתה הכשירה את הכרזתו של לוין על ביטול ההצבעה. לדבריה, לפי הנוהג בכנסת, ויש לכך דוגמאות, מי שמרכז את הקואליציה מבקש הצבעה שמית בשם הממשלה ובלבד שחבר מן הממשלה המייצג אותה נוכח במליאה - ואכן, השר דודי אמסלם נכח בזמן ההצבעה.
הבעיה המתעוררת כאן היא שקביעתה של אפיק מתבססת על נוהג של הכנסת ולא על החוק, ולמעשה גוזרת גזירה שווה ממקור לא מוסמך. חוץ מזה, ההסבר שלה עומד בסתירה עם דבריה של יוזמת ההצעה, ח"כ תמר זנדברג, אשר העידה כי שוחחה עם ח"כים מן האופוזיציה שבעבר היו בקואליציה, שהבהירו לה כי ידוע שבקואליציות של הליכוד מי שצריך לבקש הצבעה שמית הוא דווקא שר, ולא ח"כ מן המניין.
מלך לא מגובש
מעולם, בתולדות הכנסת, לא בוטלה באופן כזה הצבעה שעברה. ומאחר שחוות הדעת של אפיק אינה מספקת ומשביעת רצון ולא עומדת בתחומי ההיגיון, מדובר בשערורייה מן המדרגה הראשונה, בחילול הקודש, בהצבת צלם בהיכל, בכרסום היסוד הדמוקרטי אשר עליו מתבסס ומושתת המשטר של מדינת ישראל וברצח הכנסת והתרת דמה; מה הטעם ברשות מחוקקת אם זו המבצעת מבטלת את החלטותיה על-פי ראות עיניה? אם רוצים לבטל את הדמוקרטיה ולהחיל משטר דיקטטורי, עדיף שיעשו זאת קבל עם ועדה ובקול צלול וברור, ולא בבחינת טובל ושרץ בידו, מה שמאפשר להתהדר בכך שהמשטר במדינה הינו דמוקרטי. אי-אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי; המלך הוא עירום וכדאי שהעם יידע את זה.
בכל אופן, התחוללה כאן טעות מבחינה טקטית מצידה של זנדברג בפרט והאופוזיציה בכלל; המהלך שלה לא היה מגובש וקוהרנטי דיו ולא נעשה באופן מושכל. לבני גנץ יש רוב שקט בכנסת, מחוץ לממשלה, והוא יכול תיאורטית להעביר הצעה שכזו. לפי הרוחות הנושבות בממשלה, גנץ או בדרך לפרוץ לבחירות, מה שמבחינתו לא הגיוני פוליטית לבצע ולכן לא ריאלי, או לגשת למהלך של העברת חוק נתניהו - חוק המונע מנאשם בפלילים להקים ממשלה. הוא מאיים כי אם לא יעבור תקציב, או לפחות שייעשו צעדים פרקטיים בכיוון זה, ושאם בנימין נתניהו והליכוד לא יגיעו להבנות עם כחול לבן בנוגע למינויי הבכירים, עד סוף החודש - הוא ינקוט צעדים דרסטיים ובפעולות לכיוון של מציאת חלופות אחרות לממשלה.
מאחר שהליכוד לא צפוי להיעתר לדרישותיו של גנץ, ולכן מתבקש שהעברת חוק נתניהו תקרום עור וגידים, זנדברג הייתה צריכה להיות מתואמת עימו ולוודא שהצעת הקמה של ועדת חקירה לצוללות תעבור בכנסת כחבילה אחת עם חוק נתניהו. סל חוקים שכזה יחסל סופית את רה"מ, אך נפילתה של ההצעה לוועדת החקירה יכולה אולי - אולי - לסכל הצבעה חוזרת. זנדברג אומנם צפויה לעתור לבג"ץ על-מנת להפוך את ביטולו של לוין, ויכול להיות שבאמת ההצעה תקבל תוקף רטרואקטיבי ותקום ועדת חקירה, אך טוב הייתה עושה הח"כית ממרצ לו הייתה נותנת סיכוי לכך שכחול לבן יצביעו איתה ועם האופוזיציה, שכן כרגע ידיהם קשורות מכיוון שהם עדיין אזוקים לממשלה עד אשר יגיע זמנו של האולטימטום שלהם לצאת אל הפועל ותיווצר עבורם הלגיטימציה למהלך שכזה, כאשר יכלו כל הקיצין לממשלת האחדות.
נכון, תמיד קיים הסיכוי שנתניהו, אשר ידוע כי הוא מלא בפחדים ומונע מהם, יחשוש מן האולטימטום של גנץ ויבין כי קיימים אצלו כדורים אמיתיים בקנה, ויאות להסכים לדרישות כחול לבן, אך הסיכויים לכך קלושים למדי עד לא קיימים, ולכן זנדברג הייתה צריכה לתאם עמדות עם גנץ. הוא הרי בכל מקרה פועל להקמתה של ועדת בדיקה של משרד הביטחון באשר לפרשת הצוללות וכלי השיט, מה שמעיד על כוונותיו.
יועז הנדל העיד בראיון כי הוא מצטרף לאולטימטום של גנץ וגבי אשכנזי באשר להליכה לבחירות. הוא אומנם לא התייחס ספציפית להעברת חוק נתניהו, אך ניתן לשער כי יסכים לכך. אך גם אם הוא וצבי האוזר, חברו למפלגת דרך ארץ, לא ייתנו יד למהלך שכזה, ואין לכך שום סיבה הנראית לעין, ניתן יהיה לגייס את נפתלי בנט, איילת שקד ומפלגת ימינה להצבעה בעד החוק, שהרי הם חפצים בלהיות בשלטון, דבר אשר היתכנותו ריאלית וכתוצאה מכך בנט יכבוש את בלפור ויאייש את תפקיד רה"מ.