פרישתו הפתאומיות של מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) עדיאל שמרון, זאת לאחר 5 שנים בתפקיד, עשויה להיות חלון הזדמנויות נדיר למשרד השיכון לייצר מהפך חסר תקדים בשיווק קרקעות. הידיעות שפורסמו בימים האחרונים, לפיהן מתכוונים בכירי המשרד למנות ללא מכרז מנכ"ל חדש לרמ"י, הינם לטעמי דווקא בשורה טובה, שכן לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל עשויה להיות למשרד השיכון שליטה ישירה על כל מכרזי הקרקע, הקצב שלהם, המיקום, התמחור וכו', ובכך לייצר מוטת שליטה מיטבית על התנהלות שוק הדיור במהלך השנים הקרובות.
אין זה סוד שלאורך עשרות רבות בשנים, מאז הקמתו ב-1960, שלטה רמ"י, או בשמה הקודם מנהל משקרקעי ישראל (ממ"י) שלטון ללא מצרים על כ-93 אחוזים מקרקעות המדינה, מילונים רבים של דונמים, והפכה בפועל לספסר הקרקעות שלה. היה לה, ועודנה יש לה, חלק משמעותי ביותר בתדלוק מחירי הדיור, גם בכישלון הצורב והמתמשך בחוסר עמידה ביעדי שיווק קרקע, מה שהגיע השנה לשיא חסר תקדים של שיווק כ-14 אחוזים בלבד מהיעד המבוקש, וזאת עוד בשנת מגיפת קורונה ומשבר כלכלי חסר תקדים, היה לה גם חלק מרכזי ביותר בעצירה ספק מכוונת, ספק לא מכוונת, של מכרזים וביצירת מניפולציה על רמות המחירים.
משרד השיכון, במהלך כל השנים הללו, הפך שלא בטובתו לשחקן משנה והיה במקרים רבים, כמו ממשלות ישראל לדורותיהן, חסר אונים מול אותה "קריית הוותיקן", מדינה בתוך מדינה, שעשתה בקרקע, משאב יקר המציאות של מדינה קטנטונת, מצטופפת והולכת נטולת עתודות קרקע משמעותיות, קל וחומר באזור הביקוש במרכז הארץ. רק על-מנת לסבר את האוזן, כבר היום הצפיפות במדינת ישראל כולה מגיעה לכ-450 תושבים לקמ"ר, מהגבוהות ביותר בעולם, ואם נקזז את שטח הנגב הריק כמעט לחלוטין, אזי מבאר שבע וצפונה, הצפיפות נאמדת בכ-900 תושבים לקמ"ר, הגבוהה ביותר בעולם, לאחר בנגלה דש.
העברת הפיקוח למשרד השיכון על שיווק המקרקעין תהיה ללא ספק תקדים מבורך, שכן לא רק שר השיכון והמנכ"ל, אלא גם ממשלת ישראל כולה, תוכל סוף-סוף לעקר את השליטה ללא מצרים של רמ"י של שיווק הקרקע וליישם מדיניות שיווק קרקע שהולמת את טובתם של אזרחי מדינת ישראל. לטעמי העובדה שבמהלך עשרות השנים האחרונות הלך וקטן, בהדרגה, אחוז תושבי המדינה שיש בבעלותם דירה, מכ-75 אחוזים בשנות ה-90 של המאה הקודמת (כולל דיירי הדיור הציבורי) לכ-65 אחוזים כיום, איננו מקרי. השליטה על ה"זהב" הזה, קרי הקרקע, הפכה אותו למוצר נדיר, כשמחירו עולה כל העת, כשמחיר ריאלי של דירה כיום הינו כפליים ויותר לעומת שנות ה-90.
זה אומר, במילים פשוטות, שאם בראשית שנות ה-90, כשהתגוררו במדינה כ-4 מיליון תושבים, היו כמיליון ישראלים שלא הייתה בבעלותם דירה, כיום המספר נאמד בכ-3 מיליון ויותר, מה שמהווה ללא ספק פצצת זמן כלכלית וחברתית כאחת. על כן מוטלת כיום אחריות משנה על כתפי ממשלת ישראל בכלל ובכירי משרד השיכון בפרט, לנצל את הצומת הנדירה הזו ולשנות את המצב המעוות הזה מהיסוד. אומנם העובדה שבמהלך יתבצע ללא מכרז איננו מומלץ בזמנים כתיקונם, אולם ב"מלחמה כמו במלחמה", במצב החירום הזה בו יהיו השנה כ-40 אלף התחלות בנייה בלבד, זאת כאשר המספר היה אמור להיות כמעט כפול, כנראה שאין ברירה אחרת אלא לספח סוף-סוף את, מדינת הוותיקן", הלא היא רמ"י, למדינת ישראל הריבונית!